"הדור הטיפש" האמנם?

אני קורא כרגע את הספר Rewired של Larry Rosen. גם הוא וגם Don Taspcot בספר Grown Up Digital טוענים שהנוער והצעירים של היום מאד מתוחכמים ויודעים להשתמש בטכנולוגיות רבות בזמן אמת בצורה מאד מוצלחת. הם מוכשרים מאד ובכמה רמות מעל הוריהם.

אולי בהזדמנות אחרת נתייחס יותר בעומק לספרו של Rosen (אני עדיין בהתחלה).

ספר נוסף שאני מנסה לסיים עכשיו הוא The Dumbest Generation של Mark Bauerlein. הספר כתוב בצורה קצת משעממת. המון המון סטטיסטיקות במקום סיפורים ודוגמאות. בכל זאת הספר חשוב מאד. השורה התחתונה שלו היא כך:

בעבר חיי החברה של הילד הסתיימו בערב לאחר בית הספר ופגישה במגרש המשחקים. כל הערב עד לשעת השינה היתה מוקדשת לאינטרקציה של הילד עם עולם המבוגרים. הוא ראה את הוריו, שמע אותם משוחחים בענייני מבוגרים, צפה בחדשות בטלוויזיה, עשה שעורי בית, סידר את חפציו וחדרו (לא מרצונו כמובן) קרא ספר והלך לישון.

כיום הילד חי בסביבה של ילדים בני גילו, כמעט 24 שעות ביממה. גם בבית הוא משוחח איתם בין עם זה בטלפון הסלולרי, צ'ט דוא"ל ובעיקר SMS. במקום לשבת עם ההורים הילד רץ להתעדכן בפייסבוק כדי לראות מה השתנה בעולם הקטן שלו בדקות האחרונות. במקום לצפות בחדשות העולם הוא רואה סרטונים ב Youtube, תוכניות ריאליטי או מוריד סרטים מאתרי שיתוף קבצים. זמן רב לאחר שהוריו נרדמו הוא עדיין מסמס ומצייץ לחבריו בטלפון או בטוויטר.

השפה והידע של הילד המתבגר נשאר ברמה של ילד. אין לו ממי ללמוד את השפה וההתנהגות של המבוגרים. הוא לא קורא ספרים ולא מבקר בגלריות, ספריות ומוזיאונים. הוא לא מכיר את המתרחש היום ובעבר בעולם הגדול. מדע, היסטוריה, אזרחות, אומנות לא מעניינים אותו. הוא חי רק למען חבריו ואיתם הוא נמצא כל הזמן.

טענות אלו קצת קשות אבל אני מניח שיש בהם הרבה אמת. אינני בטוח שהמצב בארץ משתקף בספר. יש כל כך הרבה נושאים דחופים בחדשות בישראל שקשה לא להיוודע ולהתייחס אליהם. גם מבחינה טכנולוגית לא נראה לי שילדינו משתווים לעמיתיהם בארה"ב ואולי טוב שכך.

בכל מקרה Mark Bauerlein ו Don Tapscott הם בעלי דעות מאד מנוגדות.

במקום לקרוא את הספרים אפשר לצפות בראיונות שנערכו איתם ב Youtube.

מה אתם חושבים? מי צודק?

אשמח לשמוע את חוות דעתכם בתגובות.

צפיה מועילה.

Mark Bauerlein: The Dumbest Generation  

והנה עוד ראיון יותר ארוך שבה הוא מתאר את שורשי הבעיה.

Don Tapscott: Grown Up Digital

 

מה עושים היום בזמן הפנוי?

Cover via Amazon

כפי שראיתם בפוסטים הקודמים, בזמן האחרון אני מאד מתעניין בנושא ההשפעה שיש לאינטרנט על החברה, הנוער, המח, התרבות והעתיד. התחלנו להקים אוסף מכובד של ספרים חדשים בנושא ואני משתדל לקרוא כמה שיותר.

בספר חדש, Cognitive Surplus, טוען חוקר הטכנולוגיה והחברה,Clay Shirky, שיש לנו יותר מדי זמן לבזבז. לפי החישוב שלו לעולם יש טריליון (1,000,000,000,000) שעות של זמן פנוי כל שנה.

מה עושים עם השעות הללו?

בעשורים הקודמים רוב הזמן הזה בוזבז על צפיה בטלוויזיה. העולם המערבי היה לקוח נהדר של רשתות הטלוויזיה ותעשיית הבידור. לשם זרם הזמן הפנוי של האנושות.

היום עדיין יש הרבה צפיה בטלוויזיה אבל האינטרנט וכלי web 2.0 שינו מאד את התמונה. במקום לצרוך מדיה אנחנו יכולים ליצור תוכן עבור המדיה החדשה. זה יכול להיות העלת סרט ל Youtube, כתיבת בלוג, פרסום מידע ברשתות החברתיות, יצירת אלבומי תמונות ב Flickr וכו'. גם היצירות הכי לא יעילות (המחבר מביא את lolcats כדוגמא) הם עדין הפגנה של כח היצירה וזמן המושקע לצורך כך. אם אנשים מוכנים להשקיע את זמנם ביצירת תוכן ללא שום תמורה נראית לעין, אפשר לנצל זאת גם לדברים חיוביים לתועלת הכלל. הדוגמא בספר היא אתר Ushahidi. זוהי בעצם פלטפורמה אותה אפשר לנצל כדי להעביר ידיעות בזמן אמת לגבי אסונות, אלימות וכד' באזורים שונים בעולם. כל אחד שיש לו גישה לדוא"ל או SMS יכול לפרסם שם מידע שיכול לעיתים אפילו להציל חיים. השתמשו בזה בין היתר לאחר רעידת האדמה בהאיטי.

Clay Shirky הוא מרצה וחוקר מרתק אבל התחושה שלי היא שהספרים שלו קצת "מרוחים". כך הרגשתי גם לגבי ספרו הקודם Here Comes Everybody.
את כל הספר הזה היה אפשר לתמצת למאמר ארוך ומעניין.

במקום לקרוא את הספר אפשר לצפות בהרצאה של Shirky בנושא.

השפעות האינטרנט, ביקורת ספרים

לאחרונה קראתי את הספר Grown Up Digital של Don Tapscott. התאכזבתי.

 הוא מתאר את הדור הצעיר (המכונה Net Gen) כ צעירים מוכשרים וזריזים שעתידים להשפיע בצורה מאד חיובית על העולם בשנים הקרובות. לא קניתי את כל זה. הספר היה לדעתי מוגזם מדי. יש כנראה כמה צעירים המסוגלים לשלוט בהרבה טכנולוגיות ולהשתמש בכולם בבת אחת ביעילות, אבל זה לא הרוב.

רוב הצעירים, שיש להם בכלל גישה לאינטרנט ולאמצעים טכנולוגיים, משתמשים בהם בצורה די רדודה. זה שהם יושבים שעות על Facebook, שולחים 50 הודעות SMS בשעה וצופים ב Youtube תוך כדי האזנה ל mp3, זה לא עושה אותם מוכשרים ומוצלחים.

הפסקתי לקרוא באמצע הספר (דבר שאני בדרך כלל לא עושה) והזמנתי ספר חדש.

Nicholas Carr הוא סופר וכתב עתונות בתחום השפעות הטכנולוגיה על הכלכלה והחברה. ספרו החדש The Shallows לא אכזב. הספר הזה הוא בעצם הרחבה של מאמרו המפורסם משנת 2008.

בהקדמה ארוכה (כ 100 עמודים) הוא מתאר את התפתחות השפה, הקריאה והכתיבה וכיצד אלו השפיעו על המדיה של אז קרי לוח השעווה, הפפירוס, הספר והדפוס. הסקירה ההיסטורית מאד מעניינת ובסופה הוא מביא אותנו  להיווצרותה של הרשת, ההיפרטקסט והלינק.

הטענה העיקרית היא שקריאה רגילה מתוך ספר ממקדת אותנו בתוכנה של הספר ולא בשום דבר אחר. זה לא מפתח הרבה כשרונות אבל כן מאפשר לנו להתמקד ולהתעמק בדבר מוגדר אחד.

קריאה באינטרנט אמנם מחדדת את הכישורים והמחשבה (כמו פתירת תשבץ או חידת הגיון) אבל הקריאה העמוקה מאד נפגעת. הרשת שוטפת אותנו בבת אחת במידע רב מכל מיני סוגים. טקסטים, קול, וידיאו ועוד, והכל לפעמים בדף אחת. בדף האינטרנט יש קישורים רבים לכל מיני דפים נוספים ומידע נלווה. זה בהחלט מרחיב את האופקים והידע אבל מפריע מאד בהתמקדות. Carr מביא מחקרים רבים המראים שהקריאה ברשת היא פחות איכותית. בדרך כלל זוכרים פחות ממה שקוראים ברשת מאשר מתוך ספר.

באחד הפרקים מנתח המחבר את פעילות המח שלנו. הוא מראה שככל שאנו לומדים וזוכרים יותר, כך מתפתחת כישורי הניתוח וההבנה של המח. היום יותר ויותר אנו מזניחים את יכולות הזכרון שלנו לטובת חיפוש ברשת. למה לזכור דברים כשנוכל למצוא אותם בקלות בעזרת Google או כלים אחרים כמו del.icio.us. צריך רק לזכור איך להגיע למידע לא את המידע עצמו.
הבעיה היא שאם לא נאמץ את המח שלנו הוא יתחיל לנבול ולאבד מיכולתיו. זה אולי יקח זמן רב, שנים או אולי תופעה אבוצלויונית של עשרות שנים ויותר. אבל זה כנראה הדרך בה אנו הולכים.
הספר הזה מלא במאות ציטוטים חכמים, סיפורים והפניות למחקרים אקדמיים.

חוץ מהספרים של Tapscott ושל Carr, בזמן האחרון נכתב הרבה על ההשפעה של האינטרנט ובמיוחד הרשת החברתית על חיינו הפיזי והנפשי. קנינו לאחרונה שלושה ספרים נוספים בנושאים אלו.

Cognitive Surplus - Clay Shirk
Distracted - Maggie Jackson
The Dumbest Generation - Mark Bauerlein

איפה מתחילים?