"הדור הטיפש" האמנם?

אני קורא כרגע את הספר Rewired של Larry Rosen. גם הוא וגם Don Taspcot בספר Grown Up Digital טוענים שהנוער והצעירים של היום מאד מתוחכמים ויודעים להשתמש בטכנולוגיות רבות בזמן אמת בצורה מאד מוצלחת. הם מוכשרים מאד ובכמה רמות מעל הוריהם.

אולי בהזדמנות אחרת נתייחס יותר בעומק לספרו של Rosen (אני עדיין בהתחלה).

ספר נוסף שאני מנסה לסיים עכשיו הוא The Dumbest Generation של Mark Bauerlein. הספר כתוב בצורה קצת משעממת. המון המון סטטיסטיקות במקום סיפורים ודוגמאות. בכל זאת הספר חשוב מאד. השורה התחתונה שלו היא כך:

בעבר חיי החברה של הילד הסתיימו בערב לאחר בית הספר ופגישה במגרש המשחקים. כל הערב עד לשעת השינה היתה מוקדשת לאינטרקציה של הילד עם עולם המבוגרים. הוא ראה את הוריו, שמע אותם משוחחים בענייני מבוגרים, צפה בחדשות בטלוויזיה, עשה שעורי בית, סידר את חפציו וחדרו (לא מרצונו כמובן) קרא ספר והלך לישון.

כיום הילד חי בסביבה של ילדים בני גילו, כמעט 24 שעות ביממה. גם בבית הוא משוחח איתם בין עם זה בטלפון הסלולרי, צ'ט דוא"ל ובעיקר SMS. במקום לשבת עם ההורים הילד רץ להתעדכן בפייסבוק כדי לראות מה השתנה בעולם הקטן שלו בדקות האחרונות. במקום לצפות בחדשות העולם הוא רואה סרטונים ב Youtube, תוכניות ריאליטי או מוריד סרטים מאתרי שיתוף קבצים. זמן רב לאחר שהוריו נרדמו הוא עדיין מסמס ומצייץ לחבריו בטלפון או בטוויטר.

השפה והידע של הילד המתבגר נשאר ברמה של ילד. אין לו ממי ללמוד את השפה וההתנהגות של המבוגרים. הוא לא קורא ספרים ולא מבקר בגלריות, ספריות ומוזיאונים. הוא לא מכיר את המתרחש היום ובעבר בעולם הגדול. מדע, היסטוריה, אזרחות, אומנות לא מעניינים אותו. הוא חי רק למען חבריו ואיתם הוא נמצא כל הזמן.

טענות אלו קצת קשות אבל אני מניח שיש בהם הרבה אמת. אינני בטוח שהמצב בארץ משתקף בספר. יש כל כך הרבה נושאים דחופים בחדשות בישראל שקשה לא להיוודע ולהתייחס אליהם. גם מבחינה טכנולוגית לא נראה לי שילדינו משתווים לעמיתיהם בארה"ב ואולי טוב שכך.

בכל מקרה Mark Bauerlein ו Don Tapscott הם בעלי דעות מאד מנוגדות.

במקום לקרוא את הספרים אפשר לצפות בראיונות שנערכו איתם ב Youtube.

מה אתם חושבים? מי צודק?

אשמח לשמוע את חוות דעתכם בתגובות.

צפיה מועילה.

Mark Bauerlein: The Dumbest Generation  

והנה עוד ראיון יותר ארוך שבה הוא מתאר את שורשי הבעיה.

Don Tapscott: Grown Up Digital

 

מה עושים היום בזמן הפנוי?

Cover via Amazon

כפי שראיתם בפוסטים הקודמים, בזמן האחרון אני מאד מתעניין בנושא ההשפעה שיש לאינטרנט על החברה, הנוער, המח, התרבות והעתיד. התחלנו להקים אוסף מכובד של ספרים חדשים בנושא ואני משתדל לקרוא כמה שיותר.

בספר חדש, Cognitive Surplus, טוען חוקר הטכנולוגיה והחברה,Clay Shirky, שיש לנו יותר מדי זמן לבזבז. לפי החישוב שלו לעולם יש טריליון (1,000,000,000,000) שעות של זמן פנוי כל שנה.

מה עושים עם השעות הללו?

בעשורים הקודמים רוב הזמן הזה בוזבז על צפיה בטלוויזיה. העולם המערבי היה לקוח נהדר של רשתות הטלוויזיה ותעשיית הבידור. לשם זרם הזמן הפנוי של האנושות.

היום עדיין יש הרבה צפיה בטלוויזיה אבל האינטרנט וכלי web 2.0 שינו מאד את התמונה. במקום לצרוך מדיה אנחנו יכולים ליצור תוכן עבור המדיה החדשה. זה יכול להיות העלת סרט ל Youtube, כתיבת בלוג, פרסום מידע ברשתות החברתיות, יצירת אלבומי תמונות ב Flickr וכו'. גם היצירות הכי לא יעילות (המחבר מביא את lolcats כדוגמא) הם עדין הפגנה של כח היצירה וזמן המושקע לצורך כך. אם אנשים מוכנים להשקיע את זמנם ביצירת תוכן ללא שום תמורה נראית לעין, אפשר לנצל זאת גם לדברים חיוביים לתועלת הכלל. הדוגמא בספר היא אתר Ushahidi. זוהי בעצם פלטפורמה אותה אפשר לנצל כדי להעביר ידיעות בזמן אמת לגבי אסונות, אלימות וכד' באזורים שונים בעולם. כל אחד שיש לו גישה לדוא"ל או SMS יכול לפרסם שם מידע שיכול לעיתים אפילו להציל חיים. השתמשו בזה בין היתר לאחר רעידת האדמה בהאיטי.

Clay Shirky הוא מרצה וחוקר מרתק אבל התחושה שלי היא שהספרים שלו קצת "מרוחים". כך הרגשתי גם לגבי ספרו הקודם Here Comes Everybody.
את כל הספר הזה היה אפשר לתמצת למאמר ארוך ומעניין.

במקום לקרוא את הספר אפשר לצפות בהרצאה של Shirky בנושא.

השפעות האינטרנט ובעיות ריכוז

              Image by annethelibrarian via Flickr

ובהמשך לפוסט הקודם....

מציוץ ב Twitter של מרכז לוקשטיין הגעתי לכתבה חשובה באתר ה New York Times. המחבר בילה מספר חודשים בבית ספר התיכון Woodside וחקר את חייהם הדיגיטליים של התלמידים. כמעט כולם שם מבלים את רוב זמנים במדיה דיגיטלית בעיקר משחקי מחשב, Facebook והתכתבות ב SMS.


הכתב גילה, שהדבר מאד פוגע  בכושר הריכוז ובזכרון שלהם וממילא בציונים. רבים הולכים לישון בשעות הקטנות של הלילה לאחר ישיבה ממושכת מול מסך המחשב. בתנאים אלה אפשר כמובן לשכוח משעורי הבית.

מנהל בית הספר לא נשמע מודאג. הוא מציע לנווט את התלמידים לכיוונים יצירתיים בהם הם יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלהם. תלמידים שרואים ויוצרים הרבה סרטונים ב Youtube למשל, יכולים ללכת למגמת קולנוע. כנ"ל לגבי חובבי מוסיקה. בעזרת כלים טכנולוגיים אפשר ל"הנדס" שירים וליצור יצירות מוסיקליות מקוריות.

הכל נשמע נחמד מאד אבל מה נעשה עם כל כך הרבה יוצרי סרטים ומוסיקה. מה לגבי מקצועות המתמטיקה, היסטוריה, לשון וכו'. מורים אחרים מתנגדים לגישתו של המנהל. "אי אפשר ללמוד קריאה או כתיבה באמצעות הודעות טקסט" אומרת מורה לאנגלית. "זה שהתלמידים אוהבים טכנולוגיה זה לא אומר שחייבים להכניס את זה לכיתה" אומר מורה אחר. "כשיצא מוסיקת רוק אן רול, לא התחילו ללמד באמצעותו בבתי הספר."

הבעיה מדאיגה מאד. הנושא נחקר היטב ועכשיו הגיע הזמן לפתרונות. מורים ומחנכים קדימה...

אחד התלמידים שהתראיין מסכם את הבעיה:

“I’m doing Facebook, YouTube, having a conversation or two with a friend, listening to music at the same time. I’m doing a million things at once, like a lot of people my age. Sometimes I’ll say: I need to stop this and do my schoolwork, but I can’t.”

הנה קישור למאמר. הכתב גם ראיין וצילם את התלמידים. הסרטון מתמצת את הכתבה.