מי החברים שלך?

Image via Wikipedia

כמה חברים יש לכם בפייסבוק?

לי יש 117 שזה פחות מהממוצע העומדת על 130.

אז מי הם כל החברים הללו?

אני מכיר אנשים שיש להם מאות חברים בפייסבוק והם טוענים לעיתים קרובות, שהם מכירים כמעט את כולם גם בחיים האמיתיים. אני בספק?

אבל מחקר מעניין שפורסם לאחרונה על ידי חברת nmincite מראה שאולי אני טועה.

לפי המחקר אנחנו בוחרים חברים בפייסבוק, על פי ההכרות האמיתית שלנו איתם. ליתר דיוק, הסיבה העיקרית (82%) שאנו לוחצים על לחצן ה "friend"  הוא בגלל שנפגשתי בעבר עם אותו בן אדם, לא בפייסבוק. סיבה אחרת (60%) היא בגלל שיש לנו חברים משותפים.

הסיבה העיקרית שבגללה אנחנו מבטלים חברות (55%) היא, בגלל הערות פוגעניות.

מקור: http://www.nmincite.com/?p=6051

הקבוצות החדשות בפייסבוק

אתמול היתה מסיבת עתונאים במשרדי Facebook בקליפורניה.

מרק זוקרברג (המנכ"ל) הודיע על כמה שינויים חשובים ברשת החברתית הפופולרית בעיקר בנושא הקבוצות (groups).

השינויים באים בעקבות בקשות רבות של משתמשים שדרשו שליטה טובה יותר על הפרסומים שלהם. כידוע יש לפייסבוק בעיות רבות בנושא הפרטיות. השינויים החדשים באים לטפל בחלק מבעיות אלו. כל שינוי כזה הוא כמובן מבורך.

יצירת קבוצות בפייסבוק היא לא דבר חדש. יש קבוצות לכל נושא ולכל קבוצה של חברים. מאד קל ליצור קבוצה או להצטרף אליה. לפני כמה שנים יצרתי קבוצה לספרנים ומידענים. לא הצטרפו הרבה אנשים ובסוף הזנחתי את הקבוצה. יש כיום קבוצות דומות.

השינוי החדש יאפשר יצירת קבוצות קטנות יותר במטרה להקל על פרסום מידע רק לחברים או בני משפחה מסוימים. לדעתי זה היה אפשרי גם קודם אבל בצורה קצת יותר מסורבלת. יש כבר ביקורת על "הקבוצות" החדשות. יש טוענים שזה מזכיר את Google Wave ז"ל שלמרות הרעש הגדול שהיא עשתה בשנה שעברה, בסוף פשוט לא היתה שימושית.

יצרתי הבוקר קבוצה חדשה במטרה לבדוק מה ההמולה הגדולה. לא מצאתי בינתיים יתרון משמעותי.

בבלוג של פייסבוק פורסמו כמה נקודות מענינות לגבי הקבוצות החדשות.

1. אפשר להשתמש בקבוצה כרשימת דיוור זאת אומרת במקום לשלוח מייל (בדוא"ל של פייסבוק) ולהגדיר למי לשלוח, אפשר ליצור קבוצות לפי אנשים ולשלוח בבת אחת לכל הקבוצה.
2. אפשר לנהל צ'ט בזמן אמת עם מספר חברים בבת אחת מתוך הקבוצה.

עוד דבר מעניין שהזכיר זוקרברג אתמול היה האפשרות להוריד את כל המידע שאי פעם העלינו לפייסבוק כמו שורות סטטוס, תמונות, קישורים וכד'. זה באמת יכול לשקף את חייהם של המשתמשים הכבדים. נכון להיום האפשרות הזאת עדיין לא מופיעה (בהגדרת חשבון).

Facebook Questions

by Getty Images via @daylife

בכנס טלדן האחרון דיברתי בנושא אתרים וטגנולוגיות שנותנות תשובות לשאלות ולא רשימה ארוכה של קישורים למילות מפתח.

בין היתר התיחסתי לתשובות מהרשת החברתית (עוד מידע בפוסט קודם).

עכשיו גם Facebook רוצים להיכנס למשחק הזה, ובצדק. יש 500 מליון חברים בפייסבוק ואם אוכל להפנות את שאלותי אליהם (או לפחות לחלק מהם), יש סיכוי טוב שאקבל סיוע יעיל ומהיר. הרבה ממשתמשי פייסבוק מעלים שאלות בשורת הסטוס שלהם. בצורה זו חבריהם הרואים את השינוי בסטטוס יכולים לעזור. בעזרת Facebook Questions יהיה אפשר להפנות את השאלה לכלל חברי הרשת או להגביל לחברים בלבד.
יהיה אפשר להוסיף לכל שאילה תגיות כמו שעושים ב Aardvark. אני עדיין משתמש ב Aardvark ודי מרוצה.

בינתיים השירות הזה נמצא בשלב בטא ורק מי שמוזמן על ידם יוכל לנסות אותה (אפשר לבקש הזמנה). יהיה מעניין לראות איך זה פועל.

עוד על הסכנות ברשת החברתית, מה עם פתרונות?

Image by Alain Bachellier via Flickr

בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה בנושא שימוש נבון של ילדים באינטרנט, שהועבר על ידי נציג של עמותת אשנב המטפלת בנושאים אלו.

בהרצאה הוצגו הבעיות השנות הקיימות היום והסיכונים שילדים מתמודדים איתם כמו הטרדות, הצקות, פדופיליה ואפילו רצח. ההרצאה היתה מאד חשובה אבל מכיוון שהתעסקתי קצת עם הנושאים האלו קיוויתי לשמוע רעיונות חדשים ופתרונות לבעיות. לא ממש היו. יתכן שבהרצאה ארוכה יותר היינו שומעים על אפשרויות להתמודד עם התופעות הרעות הללו.

האמת היא שאין פתרון קסם. אני תמיד משווה את זה למאבק בתאונות דרכים. אי אפשר למנוע אותם ב 100% גם אם כולנו ננהג בזהירות. מתמודדים עם תאונות דרכים על ידי אכיפת החוק וחינוך. כולם מסכימים שכדי לעזור לילדים מול סכנות האינטרנט (בעיקר רשתות חברתיות) חייבים חינוך מתאים ומעורבותם של הורים ומחנכים. אם אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי שמורה לנהיגה טוב ילמד את ילדינו לנהוג, עלינו לשלם או לפחות להשקיע זמן ומאמץ כדי ללמד את ילדינו להשתמש ברשת בצורה נבונה.

אבל מה הורים ומחנכים אמורים לעשות? 

הילד גולש לפעמים מחוץ לבית ללא השגחת ההורים. לפי מחקר של גרטנר, עד 2013 רוב הגלישה תיעשה בטלפונים סלולריים בכלל הרחק מעיני ההורים.

ההורים/מורים גם טוענים שהילד או התלמיד מבין הרבה יותר מהם באינטרנט בכלל וברשת החברתית בפרט. 

אבל זה לא נכון.
כשמדברים על "רשת חברתית", הילד מבין אולי ב"רשת" אבל אין לא עדיין נסיון ב"חברתית". מבוגרים שכבר חיים חיי חברה לטוב או לרע שנים רבות, מודעים לסיבוכים, לבעיות ולסכנות הקיימות בכל חברה. ההורים אולי לא מכירים היטב את הטכנולוגיה, אבל אם הם ילמדו אותו, הם ידעו להשתמש בו בצורה נבונה יותר ולהדריך את ילדיהם בנושא.

אז מה עושים?

לדעתי ההורים צריכים להיות מעורבים בשימוש שילדיהם עושים ברשת כבר מגיל צעיר. לא לחכות שהם יתבגרו ואז לאסור עליהם דברים שההורים לא מכירים בעצמם. ההורה צריך ללמוד ולהכיר את הטכנולוגיה (ויש הרבה מדריכים ומאמרים טובים בנושא) על מנת להדריך את הילד בהיותו צעיר. לא לאסור את השימוש בפייסבוק. אם הילד רוצה פייסבוק כמו לכל חבריו, יש סיכוי טוב שהוא יעשה את זה בכל מקרה. לכן אולי כדאי לפתוח יחד חשבונות בפייסבוק ללמוד איך זה עובד, להיות "חברים", להבין את משמעות הגדרות הפרטיות ולנסות לזהות נקודות תורפה וסיכונים.

אולי כדאי לפתוח קורס להורים. ללמד אותם איך עובדת רשת חברתית ולהכין אותם כיצד להתמודד עם הילד.

יש רשת חברתית חדשה בשם togetherville שמיועדת לילדים צעירים עד גיל 10. הסביבה חיובית וחינוכית והכל נעשה בפיקוח מלא של ההורה. בדומה ל Facebook אפשר לעדכן סטטוס ולהשתמש ב כפתור "like". יש גם משחקים סרטים וכד'.

איסור גורף לא יעזור לילד להתמודד עם הבעיות אם וכאשר יפתח בסופו של דבר פרופיל אישי ב Facebook או Twitter. הוא צריך ללמוד איך משתמשים ברשת כפי שהוא לומד להשתמש באופניים או מכונית.

אני ממש לא חושב שביקור חד פעמי של מדריך או מרצה, שידבר על הסכנות ברשת לפני ילדים (מתבגרים) בבית ספר, תעזור הרבה. בשלב זה שהילד כבר משתמש ברשת החברתית, יהיה מאוחר מדי. צריך ללמד אותו כבר מהיום הראשון שהוא לומד להקליד www או לחפש ב Google. צריך לשלב את נושא הבטיחות ברשת, במסגרת שיעורי אוריינות מידע או מיומנויות מחשב. אם לומדים איך להשתמש באתרי web 2.0 השונים, צריך גם ללמוד מהם הסכנות.

אפשר גם להתמודד עם מתבגרים שמשתמשים ברשת החברתית ולא רק ילדים צעירים. זה לא יהיה פשוט אבל נראה לי שמורים, הורים, פסיכולוגים, מומחי אינטרנט וכד' צריכים לגבש יחד הוראות וכללים איך לעשות את זה. ההתמודדות צריכה להיות אקטיבית.

Danah Boyd היא חוקרת ובלוגרת שכותבת המון בתחומים אלו. אני עוקב אחרי הבלוג וההרצאות שלה זמן רב. היא אומרת בפוסט חדש, שהוספת כפתורי מצוקה לרשתות חברתיות  (על כך כתבנו בפוסט הנ"ל) לא תעזור. להיפך, אמצעים כאלה נותנים תחושת בטיחות לא נכונה. מסיבה זו Facebook לא רצתה בהתחלה להוסיף את האפליקציה של CEOP. היא טוענת בצדק שאם רוצח מתחזה לנער תמים כדי לשכנע מישהו או מישהי להיפגש, הקרבן לא יפעיל את כפתור המצוקה. הוא או היא בכלל לא מרגישים מצוקה אלא מקווים לפגוש חבר חדש.

הפתרונות צריכים להיות חינוכיים והדרכתיים. צריך לתכנן מערכת הדרכה מתאימה, גם להורים וגם לילדים. זה לא פשוט, אבל זה הכרחי.

הרשת החברתית בספריה ובכיתה

בשבוע שעבר הרצאתי ביום עיון במכון מופת בנושא "הרשת החברתית בספריה ובכיתה".

ההרצאה היתה בעיקרה דוגמאות לשימושים שונים של הרשת החברתית. את רוב הזמן הקדשתי כמובן ל Facebook אבל התייחסתי גם ל Twitter וקצת ל Buzz. 

הצעתי שכל אתר גדול ופופולרי יכול לשמש כרשת חברתית לצרכי ספריה או קורס אקדמי. אתרים כמוYoutube  Amazon ו Slideshare הם בעלי יכולות של רשתות חברתיות. פותחים פרופיל אישי, אפשר לעשות קבוצות, להגיב, להעלות מידע וכו'.

הנקודה החשובה ביותר היתה שצריך לבחור כלי המתאים לקהל הסטודנטים. Facebook מאד פופולרי בקרב הסטודנטים ולכן היא מומלצת כרגע אבל יתכן שדווקא טכנולוגיה אחרת מתאימה יותר. אולי הסטודנטים למדו להשתמש ב RSS ואנו כספרנים או מרצים נוכל להעביר להם מידע בדרך זו. מאמר שהזכרתי בהרצאה מסתיימת במילים אלו:

Librarians should not get too attached to Facebook, as there is always the next tool or social networking site that people are using. Web 2.0 applications move quickly and the Internet is constantly changing, be prepared to leave your hard work behind to jump to the next tool.

הרשת משתנה כל הזמן ויתכן שכלי טוב כיום יתחלף עם משהו אחר בעתיד.

יום העיון היה מאד מעניין ותחושתי היתה שהקהל נהנה והשכיל.

בדרך כלל אני מעלה את המצגות שלי ל Authorstream (אני לא משתמש ב Slideshare כי מצגות עם הנפשות ועברית בדרך כלל לא יוצאות טוב). הפעם היתה תקלה לא מובנת וחלק מהטקסטים יצאו בג'יבריש. שינית את הפונטים אבל זה עזר רק חלקית.
התחלתי להשתמש באתר חדש בשם Slideshow. גם כאן לא הכל מושלם כפי שתוכלו לראות. חלק מהחיצים לא נראים בכלל וסימונים אחרים יצאו בצורות שונות ומשונות.

אם יש לכם הערות או שאלות אפשר להשאיר אותם בתגובות לפוסט זה.

צריך להתקין קודם Microsoft Silverlight כדי לצפות במצגת. בכל מקרה אפשר גם לראות אותה ישר מהאתר  http://www.slideshow.com/users/danieljl/social-networks-in-the-library-and-classroom-395012638

הגדרות פרטיות חדשות ב Facebook

לפני כחודשיים כתבתי מאמר ארוך על הסכנות האפשריות כלפי ילדים ברשת Facebook. התיחסתי בין היתר לכך שלמרות שניתן לשנות את הגדרות הפרטיות כדי לקבוע מי יראה מה, מתוך הפרופיל האישי שלך, רבים לא טרחו לשנות את ההגדרות ובוודאי לא ילדים.

אחת הנקודות החמורות שהזכרתי היתה שכל עוד לא הוגדר אחרת, רוב המידע המופיע בפרופיל אישי כמו מקום מגורים, מוסד לימודים, תחביבים, סטטוס משפחתי, תמונות חברים ועוד, חשוף לכל אחד ברשת, גם לעיני פושעים מסוכנים.

סיימתי את המאמר במילים "המידע במאמר זה נכון לחודש מאי 2010 וצפוי להשתנות עם הזמן".

ואכן זמן קצר לאחר שהעלתי את המאמר לרשת, Facebook שינה את ברירת המחדל של הגדרות הפרטיות שלו (לא נראה לי שהם קראו את המאמר שלי). במשך זמן רב הם ספגו ביקורת על בעיות שמירת הפרטיות של חברי הרשת ולכן בסוף מאי יצא מרק זוקרברג מנכ"ל החברה הצעיר (26) בסרטון ובפוסט מנומק לציבור בהם הוא מסביר את השינויים שעוברת הרשת החברתית.



השינוי העיקרי הוא  בברירת המחדל של הגדרת הפרטיות.
היו תלונות רבות ששינוי ההגדרות הוא תהליך מורכב מאד. כל סוג מידע אישי היה זקוק להגדרה ספציפית, דבר שהרתיע משתמשים רבים שהחליטו לוותר על כל הרעיון. היום יש הגדרות גורפות יותר ובכמה לחיצות כפתור אפשר לשנות את כל האפשרויות.
היה שינוי חשוב נוסף. מי שלא דאג להגדיר עד היום את רמת הפרטיות שלו או שלה מכל סיבה שהיא, בעצם חשף המון מידע לכלל הציבור. עכשיו Facebook מוריד את כמות המידע הבסיסי המופיע בפרופיל האישי כך שגם אם בכל זאת לא שינית את רמת הפרטיות, לא כל המידע נחשף. שינוי זה בולט לשמחתי בעיקר אצל ילדים.
במאמר כתבתי שכל פושע יכול לראות את הפרופיל המלא של קורבנותיו גם עם הם לא "חברים" שלו ב Facebook. היום זה כבר לא כך. Facebook מזהה ילד לפי הגיל (עד גיל 18). הדבר היחיד שמי שלא "חבר" יכול לראות בפרופיל של ילד, הוא התמונה, מין זכר או נקבה והרשת (בית הספר) אם קיים כזה.
שינוי זה הוא בהחלט מבורך ואני שמח שכמה פיסקאות מתוך המאמר שלי כבר אינן נכונות. שינוי זה לא ימנע פשע כלפי ילדים ברשת Facebook, אבל הוא בהחלט יקשה יותר על העבריינים המסוכנים.

את המאמר כתבתי בעקבות משפטו של פיטר צ'יפמן שרצח את אשלי הול בת ה-17 באנגליה. הם הכירו דרך Facebook. לאחר הרצח המזעזע, היתה המון ביקורת באנגליה כלפי Facebook. רשתות חברתיות אחרות כמו Bebo אפשרו התקנת כפתור מצוקה בדפים שלהם אך Facebook התנגד. כפתור המצוקה היתה בעצם קישור לאתר ה CEOP, אתר ממשלתי המספק מידע וסיוע לילדים בנוגע לבטיחות ברשת. אחת הטענות היא שהאייקון של CEOP המופיע בפרופיל של הילד, ירתיע פושע פוטנציאלי. הוא יבין שהילד בו הוא צופה מודע לסכנות ברשת ויתכן שאם הוא ינסה ליצור קשר איתו,  הילד ידווח עליו למשטרה.

השבוע הגיעו Facebook וה CEOP להסכם ועכשיו אפשר להתקין את הלחצן בכל פרופיל.

תמיד יהיו פושעים שינסו לנצל את תמימותם או חוסר הבנתם של ילדים על מנת לבצע פשעים חמורים. אני עדיין טוען שעל ההורים והמורים ללמוד את הנושא כדי להסביר ולהדריך את הילד בדרך הנכונה. אי אפשר וגם אין צורך לאסור את השימוש ב Facebook ורשתות אחרות אבל חייבים לפקח. גם מכונית היא דבר מסוכן ולכן הילד לומד אצל מורה מוסמך ונוהג במשך מספר חודשים עם נהג מלווה.
גם על הרשויות להתייחס לנושא בכובד ראש. אם המשטרה מפעילה סוכנים סמויים בקרב כנופיות וסוחרי סמים, למה שלא יפעילו סוכנים כאלו גם ברשת?
אולי הם כבר עושים זאת.

הרשת החברתית איננה טכנולוגיה רעה. היא מאד שימושית בתחומים רבים, היא יכולה לסייע בהשכלה, חברה, כלכלה ותרבות. צריך רק להשתמש בה בחכמה ולדאוג שהילדים יבינו את השלכותיה השליליות.... ויזהרו.

"Technology... is a queer thing.  It brings you great gifts with one hand, and it stabs you in the back with the other."                                                       C.P. Snow, 

הסכנות בפייסבוק וברשת החברתית, מדריך להורים ומחנכים

לפני כמה חודשים קראתי באתר חדשות על מאסרו של רוצח באנגליה שהכיר את קרבנו, נערה צעירה, דרך הרשת החברתית Facebook. זה לא הפעם הראשונה שאסון כזה קורה, אבל הידיעה גרמה לי לחשוב קצת יותר לעומק על הבעיה.

אזהרות לגבי בטיחותם של ילדים ברשת הן לא דבר חדש. קיימות כל מיני הוראות וכללים לגבי שימוש בטוח ברשת עוד משנות ה-90. הבעיה היא שרוב הכללים הישנים הללו לא רלוונטיים לגבי הרשת החברתית או web 2.0.

היום הנושא החם הוא "הוויתור על הפרטיות" וזה עולה לדיון כל הזמן באתרים ובלוגים שונים. הדגש ברשת החברתית כמו Facebook או Twitter הוא כן לחשוף מידע לגבי עצמינו לטובת יצירת קשרים (לצרכים חברתיים, מקצועיים וכו'). היום ברור שנעלה תמונות ומידע אישי לרשת כי זוהי דרכה של הרשת החדשה.

זה כמובן פותח פתח רחב לכל אותם פושעי אינטרנט המחפשים טרף כלל, בדרך כלל ילדים לצערינו.

אז החלטתי לכתוב מאמר בנושא. המאמר לא מיועד לאילו מאיתנו שמבינים ומכירים היטב את הרשת על יתרונותיה וחסרונותיה. היא מיועדת בעיקר לאותם הורים ומורים שיודעים שילדיהם ותלמידיהם משתמשים בכל מיני אתרים חברתיים (Facebook כמובן הוא העיקרי ביניהם) אך לא מודעים לסכנות האפשריות.

אני וודאי לא אטען שאסור לאפשר להם להשתמש ברשת. הם יעשו זאת בכל מקרה. מה שחשוב הוא להבין איך הרשת פועלת כדי להדריך ולהסביר לצעירי הצאן איך כדאי להשתמש ברשת ולהזהיר אותם מפני הזאבים בתחפושת.

קראתי למאמר:

הרשת החברתית: איזה שיניים גדולות יש לך סבתא.

הסבתא הטובה היתה בעצם זאב מחופש. כך פועלים רוב הפושעים. בקלות אפשר להזדהות כסבתא טובה ולהמתין בסבלנות למפגש הקטלני עם כיפה אדומה.

אני לא יודע איך ואם בכלל אפרסם את המאמר בצורה פומבית מסודרת, אבל פרסום כאן בבלוג היא התחלה טובה. סביר להניח שעם הזמן חלק מהמידע במאמר יהפוך להיות לא נכון. זוהי דרכה של הרשת, היא תמיד משתנה.

אפשר צריך להעביר את המידע הזה לכל מי שיש לו ילדים או תלמידים.

הנה קישור למאמר (PDF).

אשמח להערות, תיקונים או סתם חוות דעת.

הנה המאמר ב Scribd

**תוספת מאוחרת: בסוף מאי פייסבוק החמירו את ברירת המחדל של הגדרות הפרטיות. חלק מהכתוב במאמר כבר לא היה מדויק אז תיקנתי והוספתי. עדכון בנושא בפוסט זה.**

"אהבתי"

בשבועיים האחרונים יש המון דיבורים על האפשרות החדשה של Facebook. מעכשיו אפשר להוסיף לחצן "אהבתי" (או באנגלית "Like") של Facebook לכל דף ברשת. 

בעלי אתרים הרוצים קצת לקדם את עצמם יכולים להוסיף את האפשרות הזאת לכל מוצר או ידיעה שהם מפרסמים. כשמישהו ילחץ על הלחצן הוא ידרש תחילה להתחבר לחשבונו ב Facebook (אם הוא עדיין לא מחובר) ואז יופיע ליד הסמל של היד, שהוא אוהב את המוצר/ידיה הזה. אם עוד חברי Facebook ילחצו על לחצן "אהבתי" יופיע ש 5..6..7..8 וכו' אנשים אוהבים את זה.

יופיע שמם ותמונתם של ה"אוהבים" שמוגדרים כחברים שלי, לדוגמא "אבי, משה, יוסי ועוד 10 אנשים אוהבים את זה" בהנחה שאבי, משה ויוסי הם חברים שלי ב Facebook.

הוספת הלחצן מאד פשוטה. בדף ה Like Button של Facebook מגדירים את ה URL של הדף אליו אנו רוצים להוסיף את הלחצן.
בוחרים גודל, צבע ופונט ובסוף מקבלים קוד HTML קצר שמדביקים לתוך הדף.

ה HTML נראה בערך כך:
allowtransparency="true" frameborder="0" scrolling="no" src="http://www.facebook.com/plugins/like.php?href=http%253A%252F%252F72elders.blogspot.com%252F2010%252F05%252Fi-like.html&font=lucida%2Bgrande&colorscheme=dark" style="border: none; overflow: hidden; width: 450px;">

והתוצאה הסופית היא:


תתחברו לחשבון שלכם ב Facebook ואז תלחצו על לחצן ה"אהבתי" ותראו את התוצאה.

היו המון כתבות ופוסטים לגבי הפרה חמורה של הפרטיות.
אם אני לתומי נכנס לאתר ספרים, מוסיקה סרטים וכד' ולוחץ על ספר או סרט שאהבתי, כל חברי ל Facebook יכולים לדעת זאת למרות שהאתר כלל לא קשור ל Facebook. בדרך כלל זה לא צריך להפריע במיוחד אבל יש כאן בהחלט חוסר שליטה על הפרטיות האישית.

 ובאותו עניין, גמרתי לכתוב מאמר בנושא בטיחות ילדים ברשת החברתית (בעיקר Facebook). המאמר מיועד להורים ומחנכים שלא מודעים לטכנולוגיה ולסכנות שבה. אני האחרון שיטען שאסור לילדים להשתמש ברשת החדשה אבל בהחלט צריך לעורר אותם ואת הוריהם לסכנות האפשריות.
אני לא יודע בינתיים איפה אפרסם את המאמר (אם בכלל) אז כרגע אמשיך לשפץ אותה.

הילדים של היום בטכנולוגיה העתידית

קראתי כתבה מרתקת הבוקר ב New York Post ובמקום לשלוח את הקישור בטווטר חשבתי אולי לכתוב מספר מילים בנושא.

כותרת הכתבה  The Children of Cyberspace: Old Fogies by Their 20s

המחבר מראה כיצד תפיסת העולם של הדורות הבאים תהיה שונה מאד במהותה מהשקפתינו היום בעקבות שינויים טכנולוגיים. זה נכון שתמיד טענו טענות כאלה והם אכן נכונות, הטכנולוגיה משפיעה על החברה. ההבדל היום הוא שהטכנולוגיה, בעיקר כל מה שקשור לרשת, משתנה כל כך מהר וזה יוצר פער של דורות גדול יותר אבל בטווח שנים קטן יותר. לפי מחקרים שנעשו, בעתיד ההבדל בין היכולות הטכניות/טכנולוגיות של הצעירים יהיה בטווח של שנתיים שלוש בלבד.

היום צעירים בשנות ה-20 נחשבים (לא תמיד בצדק) כמעודכנים ביותר בטכנולוגיות החדשות וכשולטים בפיתוחים האחרונים ברשת. זהו דור ה נקרא Net Generation צעירים שנולדו בשנות ה-80 בעיקר.אבל צריך לזכור שהם לא נולדו לעולם כזה. בקטנותם לא היה בכלל WWW. הם גדלו כשהרשת היתה רק בתחילת דרכה ולמדו במשך הזמן להשתמש ב e-mail ואז בIM ו SMS . אלו טכנולוגיות שהם למדו, והיום הם משתמשים בהם בטבעיות.

הדור הבא (I Generation) הם הילדים והתינוקות של היום. בישבילם טלפון וטלויזיה ואולי אפילו מחשבים ביתיים ייחשבו כשוליים בחייהם. הם יורגלו לעדכונים מיידיים בשלל טכנולוגיות חדשות ויהיו חסרי סבלנות בטבעם.

אני מדמיין סצנה בספריה:

סטודננט: "מה לא מספיק שאני צריך להשתמש בספרים פיזיים, אני עוד צריך להמתין שמישהו יחזיר אותו לספריה בסוף היום?"

הדור הבא יצפה לשירות מיידי ותגובות בזמן אמת וידרוש גישה חופשית לכל דבר. לא יהיה הבדל משמעותי בין חברים אמיתיים וחברים ווירטואליים והם יוכלו לבצע הרבה יותר פעולות באותו זמן ממה שאנחנו מסוגלים לעשות היום.

הבעיות העיקריות שלהם יהיו חוסר יכולת להתרכז בדבר אחד לאורך זמן וחוסר מודעות לפרטיות. השבוע אחד הנושאים המדוברים ביותר הוא דבריו של מרק זוקרבורג מייסד Facebook על עתיד הפרטיות. הוא צוטט (בטעות) כאומר שעידן הפרטיות הסתיימה. 

הילדים של היום יראו בעתיד את הפרטיות כמכשול להתקדמות ויוותרו על כל דבר פרטי ואישי. 

קשה קצת לדמיין את זה בפרספקטיבה של היום. יווצרו בעתיד המון בעיות ולדעתי הורים ומחנכים צריכים להיות מוכנים ומודעים לכך.

כתבה קצרה ומעניינת. כדאי לקרוא.