Image by tk-link via Flickr

הפיסיקאי וההיסטוריון Derek Price שהיה גם אבי ה scientometrics (מקצוע חשוב במידענות) כתב בשנות ה-60 על ההבדל בין "מדע גדול" ל "מדע קטן". המדע הקטן היה המדע ההיסטורי בתקופות העתיקות ובימי הביניים בהם התגלו כל מיני תופעות טבע על ידי מדענים חובבניים במחקר לא פורמלי. המדע הגדול הוא המחקר הקיים כיום על ידי אנשי מקצוע במוסדות מחקר מוכרים על פי שיטות מקובלות.

במאמר בנושא זה שהתפרסם בשנה שעברה טוענת פרופסורית ללימודי מידע מאוניברסיטת קליפורניה, שיתכן שהיום אנחנו מתחילים לחזור לשיטות הישנות של המדע הקטן הודות לטכנולוגיות web 2.0.

כבר מספר שנים מדברים על השימוש במדיה החברתית באקדמיה בעיקר כדי לתת שירות יעיל יותר לסטודנט. על library 2.0 דיברנו הרבה.

לאחרונה התפרסמו נתונים ממחקר מעניין שנעשה באנגליה על צורות השימוש בהם חוקרים מנצלים את המדיה החברתית. נערך סקר בקרב 2000 חוקרים מ 215 מדינות במטרה לגלות אילו כלים הם הפופולריים ביותר ומה השימוש העיקרי בכלים אלו.

המחקר גילה שחוקרים הנעזרים באתרי המדיה החברתית, לרוב לא משתמשים באתרים ייעודיים מקצועיים כמו למשל Connotea או CiteUlike - אתרי social bookmarking למאמרים אקדמיים. הכלים המועדפים הם אתרים כלליים ופופולריים כמו Skype Google Docs, Twitter ו Youtube.

השימוש והצרכים העיקריים של חוקרים ומדענים הם בתחום שיתוף הפעולה האקדמי בין עמיתים. אתרים כמו Google Docs או וויקיים, הם שימושיים מאד לפעילות כזאת.

נקודה מעניינת היא שלפי הסקר, בלטו במיוחד חוקרים מתחום מדעי הרוח והחברה. אחד מעורכי הסקר David Nicholas הסביר שעד היום מעבר המידע במקצועות אלו היה איטי מאד בהשוואה למדעים המדוייקים. המדיה החברתית עוזרת להתעדכן מקצועית ומגבירה את זרימת המידע.

זה נכון מאד בכלל בזירת המחקר האקדמי. כבר כתבנו על הביקורת המהירה של חוקרים המשתמשים בטוויטר, Linkedin או פייסבוק בהשוואה לתהליך האיטי של peer review. מרגע סיום כתיבת המאמר ועד לפרסומו בכתב עת יוקרתי ואקדמי, יכולים לעבור חודשים רבים ואפילו יותר. לעומת זאת ברגע שהוא מתפרסם, מהירות התגובה והביקורת למה שנכתב, היא מיידית הודות לשלל כלי המדיה החברתית.

אכן אנו רואים שנעשה המון שיתוף פעולה אקדמי בעזרת הרשת בכלל והמדיה החברתית בפרט. באתרים כמו Arxiv ו PLos מעלים המחברים את מאמריהם טרם פרסומים ומצפים לביקורת בונה.

יש גם מספר רשתות חברתיות מקצועיות בתחום המחקר המדעי שנועדו לשתף ידע במקצועות שונים. דוגמאות לכך הם OpenWetWare. האתר Protocolpedia מאפשר העלאה של פרוטוקולים מדעיים לטובת קהילת המחקר. גם אתר זה מתבסס על שיתוף פעולה בין החוקרים.

עתיד הספר, עתיד הספריות

Image by Getty Images via @daylife

מאז שנכנס השימוש ברשת האינטרנט לספריות, השאלה לגבי עתיד המקצוע לא יורדת מסדר היום. דיברו על זה כשהייתי סטודנט וממשיכים לדבר על זה גם היום וכנראה גם בשנים הבאות.

בין הנקיונות לפסח, הרהרתי בנושא בעצמי והנה השקפתי בינתיים בעניין.

השאלות תמיד חוזרות על עצמם:

למה צריך ספריה, הכל נמצא ברשת?

למה צריך ספרנים ומידענים, אני יודע לחפש בגוגל בעצמי?

למה צריך ספריה פיזית, יש הרי ספרים אלקטרוניים, Google Books? 

אז כך, לדעתי המקצוע שלנו לא הולך להיעלם בשנים הקרובות. הוא כנראה ישתנה קצת, נתעסק עם טכנולוגיות חדשות, ויהיה יותר דגש על מידע דיגיטלי אבל עדיין יהיו כאן ספרנים ומידענים.

לא, לא הכל נמצא באינטרנט.
צריך גם להבדיל בין הרשת הפתוח הממופתח על ידי Google ומנועי החיפוש האחרים לבין הרשת הנסתרת עליה כתב Gary Price את ספרו עוד לפני עשור. כידוע, רוב המידע ברשת איננו נגיש לכולם. מאגרי המידע המסחריים שמשתמשים בהם בתעשיה ובאקדמיה, פתוחים רק לבעלי מנוי. כדי להשתמש בהם צריך או מנוי אישי (יקר) או ספריה. אני מדגיש נקודה זו כל הזמן לסטודנטים אצלינו. יש עשרות אלפי כתבי עת (אקדמים ולא אקדמיים) שלא ניתן למצוא בעזרת Google. השימוש ב Google Scholar הוא נחמד ועוזר אבל עדיין ברוב המקרים לא יהיה אפשר לקרוא טקסטים מלאים של מאמרים ללא גישה למאגרי המידע בעצמם.

נכון יש יותר ויותר התייחסות לכתבי עת ב open access אבל יקח המון זמן עד שכתבי העת החשובים ביותר יעברו לשיטה זו. זה לא רק עניין של כסף אלא גם עניין של יוקרה וכבוד. מו"ל של כתב עת שנמכר למנויים כבר מאה שנה לא הולך לקום מחר בבוקר ולהגיד "קחו הכל בחינם". 

לכאורה השימוש במאגרי המידע ובקטלוגים של ספריות אמור להיות פשוט, והוא באמת כך. סטודנטים שנולדו לתוך עידן האינטרנט ומרושתים רוב שעות היממה לא אמורים להסתבך בחיפוש מאמר לפי שם מחבר או להכין RSS feed לתוכן העניינים של כתב עת מסוים. לסטודנטים יש גישה למאגרים מהבית אבל בכל זאת אנו בספריות מוצאים את עצמינו כל יום עוזרים לסטודנטים לחפש בהם. אצל החוקרים המבוגרים זה אולי באמת עניין של חוסר ידע או מיומנות, אבל למה סטודנט צעיר לא מסוגל להבין איך לבצע חיפוש מתקדם, איך לשלוח מאמר בדוא"ל ולמה אין טקסט במאמר שכתוב abstract only.

להפתעתי הם עדיין לא יודעים להבדיל בין חומר אקדמי לחומר פופולרי ולהבין איך בעצם אמורים לבצע איסוף מידע לטובת עבודה סמנריונית.
הנה דוגמא מאתמול: סטודנטית חיפשה מאמרים על התפתחות החושים אצל ילד שלומד על פירות הדר בגן הילדים (או משהו כזה). ניסתי להסביר לה איך למצוא חומר בנושא, חושים, התפתחות הילד, גני ילדים, גיל הרך, פירות הדר וכד' אבל היא התקשתה להבין למה אני לא נותן לה מאמר בנושא שלה ומדוע אני שולח אותה להתרוצץ בספריה. האמת היא שזה מסתדר מאד עם דברים עליהם דיברנו בעבר. זה שילד או סטודנט משתמש כל היום ב Facebook ורגיל לעדכן ולהתעדכן בעזרת הטלפון בכל רגע נתון, זה לא אומר שיש לו את הסבלנות לבצע מחקר מעמיק ואיסוף חומר רלוונטי. המיידיות של היום לא מסתדרת עם צורכי המחקר ואפילו לא עם קריאה פשוטה ושקטה של ספר.

מאגרי המידע ממשיכים בנסיונות להפגין נוכחות "גוגלית" אבל עם כל הכבוד EBSCO, Science Direct, ProQuest וכל השאר אינם גוגל. וטוב שכך. כלי מקצועי אמור להיות מקצועי, לא משחק להמונים.

אולי ללקוחות שלנו באמת יש דברים חשובים יותר לעשות והם לא רוצים להתעסק בחיפוש מידע. בין אם זה מוצדק או לא זה כנראה ימשיך כך גם בעתיד. תמיד יהיה צורך בספרנים ומידענים. הכלים ישתנו, המאגרים יתפתחו אבל מישהו יצטרך לנהל אותם ולהסביר לחוקרים ולקוראים איך להשתמש בהם ולפעמים גם לבצע את החיפוש והניתוח בעצמו.

גם הספר הפיזי ומבנה הספריה לא הולכים לשום מקום. זה נכון שהיום יוצרים יותר ויותר ספרים אלקטרוניים, אבל מה עם מליוני הספרים המודפסים? הם עדיין נמצאים בשימוש רב. מי יכול לעשות גרסה דיגיטלית של כל הספרים הללו? איזה חברת תוכנה תרצה בכלל להתעסק בפרויקט ענק כזה?

גוגל כמובן. אבל Google Books הוא לא פתרון ריאלי, לפחות לא כיום.

אז מה אם הם סרקו מליון ספרים? אפשר לקרוא אותם? חלק אולי. בעיקר הישנים מאד או קטעים מסוימים מהחדשים יותר.

אני משתמש הרבה ב Google Books וגם קראתי כמה ספרים די חדשים כמעט במלואם (בדיוק הדפים החשובים תמיד חסרים) אבל חוקר הזקוק לספרים רבים בעת ובעונה אחת, לא יכול לעבוד כשרק חלק מהם מוצגים לפניו על מסך מחשב.

גוגל לא הולך לפתוח את כל הפרויקט הזה בחינם לכל העולם. על זה בדיוק מתנהל המשפט מול המו"לים בשנים האחרונות. גוגל מוכר אותם כמו שעושים חנויות הספרים המקוונות האחרות. אבל, למה לשלם עבור עשרות ספרים  למחקר או סתם  להנאה. יש הרי ספריה פיזית שמשאילה לנו ספרים פיזיים בחינם.

זה נכון שספריות גם קונות ספרים אלקטרוניים אבל יקח שנים רבות עד שהספריות יוכלו להחליף את כל האוספים שלהם לספרים כאלו. הספריות לא משקיעות את כספם בדרך כלל על ספרים אלקטרוניים הנופלים בקטגוריית הזנב הארוך. ספריה אקדמית קונה ספרי עיון שחשובים לקורסים, ספריות ציבוריות קונות ספרי קריאה אלקטרוניים של השנה האחרונה. אבל מה עם כל הספרים הישנים והטובים??

צריך לשמור אותם בספריה ולהמשיך להשאיל אותם בדרך הרגילה והמוכרת.

בשנים הבאות טכנולוגיות הספרים האלקטרוניים ומאגרי המידע בוודאי ישתפרו.

מי בדיוק יקבע את השיפורים הללו?

מי יסביר ללקוחות על השינויים הללו?

מי יתחזק את מערך המידע הדיגיטלי הזה וישווק אותה לסטודנטים ולקוראים אחרים?

מי יידע להמליץ על כלים מתאימים או על תכנים מבוקשים?

ומי יקנה וישמור על כל המידע הדיגיטלי הרב הזה שלא נמצא בחינם ברשת?

אני חושב שהתשובה ברורה, לפחות לעתיד הנראה לעין.

אני לא הייתי מספיד את מקצוע הספרנות והמידענות. כל עוד קיים קהל של חוקרים, סטודנטים, תעשיינים וסתם קוראים הזקוקים למידע או ספר, יהיה ספרן או מידען שידאג להם. אנחנו מבצעים ראיון מסייע עם לקוחותינו, מנסים להבין מה צורכי המידע שלהם (ולפעמים גם הם לא יודעים), בונים יחד שאילתא, סורקים ומסננים מידע רלוונטי וחווים את דעתינו המקצועית. בישביל זה צריך איש מקצוע חי ונושם.

אני הייתי יותר חושש דווקא ממקצועות כמו תכנות, פיתוח טכנולוגיות רשת ובניית אתרים. אנשי מקצוע בתחומים אלא יוצרים מוצר המבוססים על הגיון מתמטי. חוץ מבדיקות שימושיות ונושאים כמו information architecture הם לא ממש עובדים עם בני אדם שאינם מתכנתים בעצמם. הם שוברים את הראש כדי להגיע לאלגוריתם מתאים או קוד מוצלח ומבזבזים זמן רב על תיקון באגים במערכת. יש מועמד נהדר לתפקידם של האנשים היקרים הללו - הטכנולוגיה עצמה.
מאז המהפכה התעשייתית הטכנולוגיה תופסת יותר ויותר את תפקידו של איש המקצוע.
אנשים עושים טעויות אבל הטכנולוגיה פועלת כפי שתכננו אותה. טכנולוגייות (מוצלחות) שיוצרות טכנולוגיות נוספות, ייצרו כלי מוצלח יותר ממה שבן האדם יכל לעשות. כשמדובר על עבודה המבוססת על הגיון וחישובים בלבד, אין כמו מחשב ותוכנת מחשב לביצוע העבודה.
אני כרגע כותב פוסט בבלוג אבל בלחיצת כפתור הטכנולוגיה הופכת את המילים שלי לדף אינטרנט מעוצב, עם תמונה וקישורים, מפרסמת אותה בבלוג ומפיצה אותה ברשת. לפני עשר שנים נדרש בונה אתרים מקצוען שיעשה את זה. היום כבר לא צריך אותו. הוא הרי בנה תוכנה שעושה עכשיו את עבודתו.
ככל שהטכנולוגיות משתפרות, אני מאמין שהם יתחילו לפתח את הטכנולוגיות העתידיות בעצמם. זהו  הרעיון העומד מאחורי ה Technological Singularity לטוב ולרע.

בהצלחה לכל המתכנתים ואנשי ההיי-טק.
אם Watson או Hal או לא עלינו Skynet ישתלטו על המקצוע שלכם, אתם תמיד מוזמנים לקרוא ספר מודפס בפינה שקטה של הספריה.
הספרנים שלנו ישמחו לעזור לכם.

כפתור "שלח" החדש של פייסבוק

יש הרבה בעיות של פרטיות עם כפתור ה"אהבתי" -like של פייסבוק. דוגמא לכך כבר הזכרנו בעבר.

כשאני אוהב אתר מסוים או כתבה או תמונה ולוחץ על like, מיד תופיע תמונה עם קישור ותקציר בקיר שלי לעיני כל חברי. אם אחד החברים יגיב ל like הזה, גם חבריו (שאינם חברי) יראו מה אהבתי.

מובן שלא את כל הדברים שאני אוהב אני מעוניין לשלוח לכולם.

לכן לפני מספר ימים השיקו בפייסבוק את כפתר ה"שלח" - send. בעזרת כפתור זה אוכל לשלוח קישור לחברים ספציפיים בפייסבוק ואפילו לקבוצות בהם אני חבר.
בדרך כלל בסוף כתבה יש אפשרות של שליחת הכתבה בדוא"ל אבל אז אני צריך ללכת לחשבון הדואר שלי לחפש את הכתובות. עדיף כבר לשלוח את הקישור ישר מהדואר. אבל עכשיו בעזרת כפתור ה send החדש, פייסבוק יציג לי מיד את כתובות החברים (בפייסבוק) וישלח להם ורק להם את הקישור.
הכפתור הזה חדש ולכן נכון להיום 26.4.2011 לא רואים אותו הרבה, אבל זה רק עניין של זמן. בקרוב ליד כל אפשרויות השיתוף כמו שמור ב delicious, שלח לטוויטר, לבלוג,ל Digg וכד' נראה שלוש אפשרויות של שיתוף בפייסבוק - שלח לפייסבוק, אהבתי, שלח לחברים.
קצת מבלבל? לא נורא זה התוצאה של הקלות הרבה של הפצת מידע בעידן המדיה החברתית. עוד על כך בהרצאה בכנס טלדן Info 2011 בתארך 17.5.

כך נראה כפתור ה"שלח". תלחצו עליו ותראו את האפשרויות.

כנס טלדן - אינפו 2011

השנה בע"ה אני אמור לתת שתי הרצאות בכנס טלדן. אחת מהן לא היתה צפויה והיא במקום מרצה שלא יוכל להגיע. הרצאה זו תהיה דומה להרצאה שלי בשנה שעברה בנושא מנועי תשובות וטכנולוגיות חדשות המאפשרות קבלת תשובות ברורות לשאלות. שני דברים חשובים התחדשו מאז שנה שעברה. פייסבוק פתח שירות בשם  Facebook Questions איתו אפשר להפנות שאלות לחברים בפייסבוק, ושירות השאלות ותשובות Quora נפתח לקהל הרחב (אחרי הרבה זמן של "הזמנה בלבד"). אבל על כך אולי בפעם אחרת.

ההרצאה העיקרית תהיה ב 17.5 ביום העיון של עמי סלנט - "נתיבים מתחלפים בתחומי המידענות". להבדיל מהשנים האחרונות, ההרצאה הפעם תהיה קצת מופשטת יותר. אנסה לדבר על הקלות הכמעט בלתי סבלת של הפצת מידע ברשת בעזרת המדיה החברתית. זה נכון שכל אחד יכול לפרסם מידע בבלוג או וויקי או רשת חברתית אבל כיצד אפשר להעביר את המידע הזה הלאה כדי שהוא לא ישאר בבלוג אישי עם שנים וחצי צופים בלבד? צריך גם לשאול האם כדאי בכלל להפיץ מידע? למה זה טוב? למי זה מעיל?
כמובן שנדגים את הנושא בעזרת כל מיני כלים קטנים שקיימים היום ברשת.
כותרת ההרצאה היא "גוטנברג מתהפך בקברו: על הפצת מידע בעידן המדיה החברתית". הטענה היא שהמצאת הדפוס היתה אמנם אירוע מהפכני והיסטורי אבל השינוי הגדול יותר קרה רק בעשור האחרון. גם כשערי אירופה בסוף ימי הביניים התמלאו בבתי דפוס עדיין לקח זמן רב יחסית להפיץ את הספרים או העלונים המודפסים. אנשים רבים לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב כך שהדפוס שינה את חייהם רק בדרכים עקיפות. גם האדם הפשוט שידע לכתוב לא יכל להפיץ מידע כתוב בגלל מוגבלויות כספיות או חברתיות. במידה מסוימת זה נכון גם לגבי העשור הראשון של הרשת. כדי לפרסם ולהפיץ מידע דיגיטלי היה צורך בידע בבניית אתרים או כסף וסיבה מוצדקת להשקיע אותה כדי שמישהו אחר יבנה עבורך אתר.
היום כל ילד יכול לפרסם ולהפיץ את דבריו לכל העולם תוך שניות בחינם. האם זה דבר חיובי או שלילי? ננסה להתייחס לזה בהרצאה.
יש לי עוד הרבה עבודה על המצגת. הכנס בעוד ארבע שבועות.

בינתיים שיהיה לכולם חג פסח שמח.

ספר הלימוד בעולם דיגיטלי

היום נסעתי לתל אביב לכנס "מעצבים את העתיד: ספר הלימוד בעולם דיגיטלי".



תוכנית הכנס.


המושב הראשון התקיים באודיטוריום של בית התפוצות. את הרצאת המליאה העביר פרופ' David Weinberger. נוכחותו בין הדוברים היתה הסיבה העיקרית שבאתי. מאד רציתי לשמוע אותו מדבר והוא לא איכזב. ווינברגר הוא מחברו של רב המכר Everything is Miscellaneous וההרצאה דנה בנושא זה. הוא הסביר שכמות הידע הקיים היום אינו מאפשר ארגון מסודר. ספריה למשל יכולה להיות ממוינת לפי נושאים ומספרי מיון אבל בתוך כל הסדר הזה יש מחסור אדיר של ספרים שמסיבות שונות לא נמצאים בספריה. הוא טען שאנציקלופדיה בריטניקה כוללת רק 65,000 ערכים לעומת מליונים בוויקיפדיה בגלל העלות הגדולה של הוספת כרכים. הוא הדגים איך ערכים מסוימים התקצרו במשך ההיסטוריה של המהדורות השונות של האנציקלופדיה על מנת לחסוך מקום לערכים חדשים שהתווספו. דבר כזה לא מהווה בעיה כמובן בוויקיפדיה. בנוסף לכך ערך בוויקיפדיה יכולה להכליל עשרות קישוריות למאמרים נוספים רלוונטיים, דבר שבאנצקלופדיה מודפסת הוא בלתי אפשרי. ווינברגר הדגיש שחוסר ארגון הוא הארגון החדש ודיבר על user generated content כגון הוספת תגיות על ידי משתמשים כדי לתאר תמונות ב Flickr שהועלו על ידי ספריית הקונגרס.


בפאנל קצר בסוף הבוקר אמרה חברת הכנסת עינת וילף שהיא צופה בעתיד הקרוב שכל תלמיד יגיע לבית הספר עם מחשב טבלט והשיעורים יתקיימו בצורה הרבה יותר אינטרנטית. הקהל לא כל כך הסכים. זה היה נשמע אופטימי מידי. שילה דה-בר יו"ר טכנולוגיות בידיעות אמר שיש בעיה רצינית בכך שיש פלטפורומות ופורמטים שונים של מידע דיגיטלי ויהיה מאד מורכב לאחד אותם. כתגובה אמר ג'יימס ברידל איש טכנולוגיה ממו"ל בלונדון, שכבר דנים בבעיה זאת זמן רב. יש פתרונות ומי שרק עכשיו מתחיל לשאול את השאלות הולך לפספס את הרכבת.

המושב השני התקיים בקמפוס מט"ח שמעבר לכביש.
פרופ Renne Hobbs מסרההרצאה יפה בה היא הסבירה את ההתפתחויות השונות של "אורינות" מהעבר ועד היום. היא דיברה על נתינת כלים מתאימים לתלמידים על מנת להכין אותם להמשך דרכם. Hobbs אמרה שהיא מתנגדת לספרי לימוד (text books) שתמיד בנויים בצורה מסודרת והגיונית. החיים מחוץ לבית הספר אינם תמיד מסודרים והגיוניים. היא גילתה ש 70% מתקציב החינוך בארה"ב מושקע בטכנולוגיות וכלים חדשים ורק כ 30% על הכשרת המורים והכנתם לשיטות החדשות.
עפרה רזאל מנהלת חינוך מיוחד במט"ח אמרה שספר הלימוד הדיגיטלי הוא בשורה משמחת מאד לבעלי מוגבלויות. עוורים ולקויי ראיה יכולים לשמוע את הקראת הטקסט או לשנות את גודל הפונט והצבעים כדי שיתאימו לצרכיהם.
חבר הכנסת דניאל בן-סימון הצחיק את הקהל כשסיפר על עברו ככתב בעיתון הארץ. הוא סיפר שב 2005 כתב מאמר קצת תקיף והעורכים "זרקו" אותה למהדורת האינטרנט של העיתון, דבר שאז נחשב כבזיון. היום הכתבים מתחננים שיכניסו את מאמריהם לאתר העיתון ולא לעיתון המודפס. חבר הכנסת ניבא שבשנים הקרובות יעלם מהעולם מהדורות מודפסות של עיתונים.
זה הביא את מנחה המושב אלי קנאי מנהל טכנולוגיות מ"אביחי" לשאול איפה יהיה הספר בעתיד? האם יהיו בכלל ספרים?
ד"ר רות קלדרון יו"ר עלמא ענתה שתמיד יהיו ספרים. אולי כל התכנים יעלו בשלב זה או אחר לרשת אבל הספר כחפץ קדוש ועוצמתי תמיד יתקיים.
אני חייב להסכים עם דבריה. לספר המודפס יש ערך נוסף מעבר לתוכן שבא. כרכים שיושבים על המדף או על השולחן מקרינים חשיבות מסוימת. הוזכר שספרים רבים נקנים ובסוף לא נפתחים אלא מקשטים שולחן בסלון או מדף. דבר כזה לא יתרחש בגרסה דיגיטלית. נשיאי המדינה וראשי ממשלה אוהבים להצטלם על רקע ארון ספרים מפואר למרות שאולי מעולם לא פתחו את הספרים שמאחוריהם. הספר הוא הסמל לידע וסמלים לא אמורים להיעלם.

למרות שנושא הכנס היה עתיד ספר הדיגיטלי, לא הוסבר מהו בדיוק ספר דיגיטלי. האם זה ספר סרוק? ספר מקוון עם לינקים למידע נוסף? שילוב של אודיו ווידיאו בספר? האם דבר כזה בכלל נקרא ספר? אולי זה פשוט אתר אינטרנט?
סביר להניח שכל התשבות נכונות ובשנים הבאות נראה תשובות מעניינות נוספות. מעניין שלמרות שרבים מנבאים את סוף הספר המודפס, עדיין אנו משתמשים במילים כמו עמוד, לדפדף, דפדפן וכד'. עפרה רזאל סיפרה שבהשראת הספר המודפס, עדיין משתמשים בקצה האצבע כדי לדפדף באייפאד בדיוק כמו שעושים בספר אמיתי.

אלו רק חלק קטן מהדברים שנאמרו בכנס. חלק מהדוברים נגעו בנושאים אליהם אני מתכנן להתיחס בכנס טלדן במאי. המעבר מהפפירוס להיפרטקסט והקלות הלפעמים מעוררת פליאה בה אפשר לפרסם כיום מידע.
סך הכל היה יום מוצלח. הכנס ממשיך גם מחר אבל בכל זאת צריך לעבוד. הספרים וכתבי העת הפיזיים עדיין מחכים לי בספריה.

התגובות החדשות של פייסבוק

Image via Wikipedia 

מהיום יש אפשרות חדשה להגיב על ידיעות וכתבות באתרים שונים. בדרך כלל כל בלוג או אתר חדשות מאפשר להשאיר תגובה אבל עם Facebook Comments, אפשר אוטומטית לפרסם את התגובה בחשבון הפייסבוק האישי ולא רק באתר עצמו.

בסך הכל מכניסים לפוסט או לדף, שורת קוד קצרה ומיד תופיע האפשרות להגיב. 

כשהתגובה תופיעה בפייסבוק, יוכלו חברי לראות אותה ולהגיב. החידוש הגדול הוא שמה שחברי יגיבו בפייסבוק, יחזור אל אותו בלוג או אתר ויופיע שם. זה כמובן הולך להיות בעיית פרטיות לא קטנה. אם אני מגיב למשהו שחבר פרסם על הקיר שלו, לא בטוח שאני ארצה שכל העולם יראה את זה באתר חיצוני. המון אנשים הולכים לטעות בזה לפחות בשלב הראשון.

זה יכול להיות שימושי מאד ככלי פרסומי. אם מישהו יגיב בעזרת FB Comments על פוסט שכתבתי, כל חבריו בפייסבוק יראו את זה. זה דומה מאד למה שעשו לאחרונה בפייסבוק עם לחצן ה "like". עכשיו כשלוחצים על like בבלוג או אתר מסוים זה מופיע גם בחשבון הפייסבוק שלי.

הנה דוגמא:

שיפוט אקדמי מול פוסטים וציוצים

כתבה מעניינת הופיע בחלק החדשות של האתר של כתב העת Nature.

בתחילת הכתבה מוזכר מחקר שפורסם בכתב העת Science. המחקר מסביר שניתן היום להעריך את גילו הצפוי של האדם בדיוק של 77% הודות לזיהוים של קבוצה מסוימת של גנים.

חוקרים אחרים לעגו לכותבי המאמר ב Science ופרסמו את דעותיהם בעזרת Twitter ובבלוגים. תוך שבוע פרסמו מחברי המאמר שיתכן והיה להם טעות.

למרות שהמאמר עבר שיפוט מטעם Science, הוא לא עמד בלחץ של חוקרים אחרים מומחים בתחום, שהחליטו להגיב.

מה זה אומר על תהליך השיפוט של כתבי עת אקמיים? מה זה אומר על יוקרתו של Science שנפגע רק לפני כמה שנים בסקנדל מאד מתוקשר?

ומה זה אומר לגבי כוחה העצום של אתרי וכלי Web 2?

יש חוקרים שמעדיפים להראות את מאמריהם לציבור בטרם יפרסמו אותם בכתבי עת כמו ב arxiv למשל. בעזרת ביקורת בונה הם יוכלו לשנות ולתקן את המאמר ואז לנסות לשלוח אותו לפרסום מדעי מוכר.

מי שעושה שימוש יעיל בכל ההערות וההמלצות הללו, הוא אתר Faculty of 1000. להם יש אלפי שופטים שמדרגים מאמרים שמתפרסמים בכתבי עת שונים ומוסיפים מהידע שלהם על הנאמר. כל זאת לטובת המחקר האקדמי. יש להם גם שיטת דירוג משלהם.

בכתבה מופיע שיטת הערכה בשם  'alt-metrics'. בשיטה זו נמדדת כל הפעילות ברשת סביב מאמר שפורסם. בסוף ניתן יהיה לתת דירוג למאמר בהתאם ל  'alt-metrics' שלו. 

זה מזכיר קצת את שיטת ה Sentiment Analysis עליו דיברנו במקום אחר.