בעבר, ובמקום אחר, כתבנו על שיווק במדיה חברתית באופן כללי.
אבל מה לגבי השילוב ביניהם? איך אפשר לשווק את הספריה בעזרת הרשת החברתית?
cc olinlibref
כמעט כל ספריה היום מפעילה דף בפייסבוק. פייסבוק מאפשר לצוות הספריה לפרסם מידע במהירות ובקלות. פרסום מידע כזה באתר הספריה לוקחת זמן רב, ולעיתים רק גורם מוסמך ומקצועי יכול לעשות את זה. מסיבה זו בדיוק פתחנו לפני כשלוש שנים את הדף של ספריית מכללת אחוה.
היה כמעט בלתי אפשרי לעדכן את הסטודנטים לגבי דברים בסיסיים כמו שינויים בשעות הפתיחה, ספר חדש שהגיע, תקלה במאגר וכו'. בעזרת דף הפייסבוק יכולנו בקלות להודיע הודעות, לפרסם תמונות ולשתף את הקוראים בנעשה בספריה.
cc olinlibref
כמעט כל ספריה היום מפעילה דף בפייסבוק. פייסבוק מאפשר לצוות הספריה לפרסם מידע במהירות ובקלות. פרסום מידע כזה באתר הספריה לוקחת זמן רב, ולעיתים רק גורם מוסמך ומקצועי יכול לעשות את זה. מסיבה זו בדיוק פתחנו לפני כשלוש שנים את הדף של ספריית מכללת אחוה.
היה כמעט בלתי אפשרי לעדכן את הסטודנטים לגבי דברים בסיסיים כמו שינויים בשעות הפתיחה, ספר חדש שהגיע, תקלה במאגר וכו'. בעזרת דף הפייסבוק יכולנו בקלות להודיע הודעות, לפרסם תמונות ולשתף את הקוראים בנעשה בספריה.
פייסבוק, טוויטר ורשתות אחרות יכולות לשמש מעין "אתר ספריה לייט", לא רשמי, ומעודכן. לא צריך לדעת html או להכיר את השימוש במערכת ניהול תוכן. בקלות רבה אפשר לפרסם ידיעות או קישורים לאתרים רלוונטיים.
בצורה זו אני משתמש בטוויטר. החשבון שלי הוא בעיקר לצרכים מקצועיים כמו קישורים לפוסטים שלי, קישורים למאמרים מעניינים בתחומי המידע והספרנות, דיווחים מכנסים, עדכונים מהספריה וכד'. זה ליגיטימי לפרסם מידע אודותינו ואודות הספריה שלנו ברשת החברתית, אבל הרשתות מסוגלות להרבה יותר מזה.
בצורה זו אני משתמש בטוויטר. החשבון שלי הוא בעיקר לצרכים מקצועיים כמו קישורים לפוסטים שלי, קישורים למאמרים מעניינים בתחומי המידע והספרנות, דיווחים מכנסים, עדכונים מהספריה וכד'. זה ליגיטימי לפרסם מידע אודותינו ואודות הספריה שלנו ברשת החברתית, אבל הרשתות מסוגלות להרבה יותר מזה.
רשת חברתית נקראת "חברתית" בגלל האלמנט החברתי. זה לא רק אמצעי לפרסום מידע מתוך המערכת, אלא גם כלי חברתי וחוויתי לשיתוף, סיוע וניהול שיחה עם הקהל.
אתר רשמי של מוסד כמו ספריה מתמקד בהעברת מידע בצורה מסודרת ומובנית. אתר לא מעודד דו-שיח. לפעמים אנו נרתעים לשלוח דוא"ל לאתר או להשתמש ב "צור קשר". אנו לא יודעים בדיוק עם מי אנו יוצרים קשר ואם בכלל יש שם מישהו שיענה לפניות. לעיתים קרובות לא בודקים בכלל את הדואר.
רשת חברתית יכולה להיות הפן החברתי והלא רשמי של המוסד, סוג של שירות לקוחות ידידותי או חבר טוב בתוך המערכת הגדולה.
by Robert A. Schrier
המאמר לא ארוך והדוגמאות שהוא מביא הם מיושנות ולא ממש יצירתיות, אבל מאד נהנתי לקרוא אותו. המחבר קולע בול למחשבותי בנושא השימוש במדיה החברתית בכלל ובספריה בפרט. חשבתי לפרסם את הלינק בקבוצות הרלוונטיות שלנו בפייסבוק אבל המאמר כל כך טוב ונכון שהחלטתי להתייחס לחלק מהדברים, להוסיף את תחושותי ולהקדיש קצת זמן לנושא החשוב הזה.
המאמר דן בשלבים הנכונים ביצירת רשת חברתית יעילה בספריה. המחבר לא חוסך בביקורת על אלו שמנצלים את הרשת החברתית לצרכים אישיים/מוסדיים:
"It is not enough to simply create a social media account and start talking about all the great things the digital library does."
"Many librarians think that using social media is a good way to "get their library's name out there." These so-called brand evangelists do not accomplish much besides showing their customers that they are egotistic, interested only in promoting the things that the library thinks are worthwhile."
"When [social media in the library is] done poorly, however, it reinforces the idea that the library is disconnected from the most important conversations and discussions and contains little of relevance to the vast majority of potential users."
תפקיד הספרן עד היום היה להיות המגשר והמחבר בין אוסף הספרים לקורא. הספרן הכיר את האוסף ולעיתים קרובות גם את הספרים עצמם. הוא ידע להמליץ על פריטים, לכוון לחומרים נוספים שעל המדפים ולהשאיל אותם לקורא.
כיום האוספים הדיגיטליים מתחילים לגדול ולקחת במידה מסוימת את חלקם של האוספים הפיזיים. הספרן חייב להכיר את הכלים שלו, לשלוט בקטלוגים המקוונים השונים, במאגרי המידע ובטכנולוגיות המתפתחות ברשת. הוא צריך גם לדעת כיצד להנגיש את המידע הדיגיטלי לקוראים בצורות יעילות. מכיוון שכל המידע הזה הוא וירטואלי, גם תפקידו ומיקומו הפיזי של הספרן צריך לעבור למימד זה. אנחנו חייבים לדעת ולהתמקצע במתן שירות ורטואלי באמצעות כלים שונים. לעיתים קרובות הקורא לא צריך בכלל להגיע לספריה ולכן הספרן גם לא צריך לשבת באולם הקריאה אלא למצוא לעצמו נתיבים שונים ברשת כדי לתת שירות מתאים. (כמובן שהאוסף והספרן הפיזי לא הולכים להיעלם והם עדיין ימשיכו לתפקד במסגרת מבנה הספריה עוד שנים רבות).
לצורך זה קיימים רשתות חברתיות.
לצורך זה קיימים רשתות חברתיות.
חשוב מאד לשים דגש על האזנה לצורכי הלקוח. ספריות רבות מדי מדגישים רק את האוסף שלהם ומשתמשים ברשת לפרסם אותו ולהפגין את כישורים של הצוות. אפשר כמובן לפרסם פנינים מהאוסף אבל לא לשכוח לשמוע את הלקוח, דבר בכלל לא פשוט כשהלקוח לא מגיע בכלל לספריה אלא עובד ברשת מהבית. לכן צריך לרכרך בשטח (ברשת) כדי ללמוד אלו דברים מפריעים או מעניינים את הקורא, דברים שהספריה יכולה לעזור בהם.
באוניברסיה זה יכול להיות דרך אגודת הסטודנטים, בספריות ציבוריות או לאומיות זה יכול להיות דרך דלפק הקבלה, היעץ או פשוט דרך אמצעי התקשורת. ארועים חשובים שמעניינים את הציבור צריכים לבוא לידי ביטוי גם אצל הספריות הרלוונטיות. אם מדברים הרבה על תופעה אסטרונומית מרעישה, על ספריות המדע לפרסם ברשתות שלהם מידע שיכול לעניין את הציבור ואולי אפילו להרגיע את חששותיו. סביב תקופת חלוקת פרסי האוסקר, ספריה המתמחה בקולנוע יכולה להסביר את תהליך הבחירות ולספק מידע על המועמדים.
המטרה היא לא לפרסם את אוסף הספריה אלא פשוט לעזור ולדבר אל הקהל מנקודת המבט של בעל הידע - המורה שרוצה רק ללמד את תלמידיו ולא להפגין בפניהם את ידיעותיו.
כשמשוחחים עם הקהל, צריך להשתמש בשפה המתאימה. פייסבוק הוא לא אתר רשמי המציג מידע, אלא בן אדם (או צוות) חי ונושם הרוצה לשוחח וליעץ. השפה צריכה להיות פשוטה, אישית וידידותית. צריך גם להכיר את התופעות החברתיות הצומחות מתוך הרשתות החברתיות, לדעת שה wall או ה stream הם דו-כיווניים ושגם לקורא יש מקום להתבטא.
חשוב מאד לא לפרסם אפילו ברמז את כישורינו ויכולתינו. הקורא הוא חכם ומכיר מכלי התקשורת דוגמאות לפרסומת סמויה. אם ננסה רק לפרסם את עצמינו נאבד את אימון הציבור. ולכן חייבים להדגיש דווקא את השמיעה ולא רק את ההשמעה. לשמוע ולהתייחס לתגובות הקוראים בין אם זה בבלוג הספריה או בקיר הפייסבוק. מטרת הכלים הללו הוא לנהל שיחה ולא מונולוג. אם השיחה תהיה מועילה ועשירה, הדבר יוכיח על כישורינו וידיעותינו והכי חשוב, רצונינו לעזור.
הספריה צריכה ליצור אימון. היא עושה זאת לא בעזרת איכות האוספים שלה אלא באיכות האינטרקציה עם הקהל. אם האינטרקציה והשיחה איתם היא פורה ומוצלחת, ממילא הספריה תקבל את הפרסום שהיא רצתה.
ככל שמפרסמים דברים ברשת החברתית שאינם בהכרח קשורים לספריה שלנו (אבל כן קשורים למקצוע) תגדל האימון. ספריה שתענה על שאלות קוראים, תפרסם חדשות על ספריות אחרות, מידע מעולם הספרנות בעולם, תפרגן לסופרים חדשים או תשתתף/תנהל מועדון קריאה, תבנה לעצמה תבנית חיובית בעיני הלקוחות הפוטנציאליים.
הספריה לא יכולה להרשות לעצמה רק לנהל דף בפייסבוק ולהמתין לקוראים ולמבקרים ללחוץ על ה"לייק". צריך לנסות לצאת אל מרחב הרשת ולשתף ידע במסגרות אחרות תוך כדי הזדהות בשם הספריה. בשביל זה צריך לפתוח פרופילים ברשתות חברתיות שונות ולהפגין נוכחות גם שם.
1. אפשר לפרסם מידע בדפים של ספריות אחרות בפייסבוק או להגיב לדברים שנכתבים שקשורים לתחומי הפעילות של הספריה.
2. לא להתרכז רק בפייסבוק. יש גם רשתות אחרות. אפילו Youtube הוא ערוץ של תקשורת עם הקהל. כשסרטון רלוונטי עולה לרשת אפשר להגיב ולהוסיף מידע מטעם הספריה הקשור בו.
3. ספרנים יענו בשם הספריה לשאלות המתפרסמות באתרי שאלות ותשובות שונים.
4. לכתוב בלוג ולהגיב לפוסטים בבלוגים אחרים.
השאיפה של כל תוכנית מדיה חברתית בספריה צריכה להיות במטרה לבנות קשרים ואימון עם הקהל תוך כדי שיחה ערה וידידותית. המדיה נותנת לנו את הכלים, אנחנו צריכים להשתמש בהם בדרך הנכונה והיעילה ביותר.
