עתיד הספר, עתיד הספריות

Image by Getty Images via @daylife

מאז שנכנס השימוש ברשת האינטרנט לספריות, השאלה לגבי עתיד המקצוע לא יורדת מסדר היום. דיברו על זה כשהייתי סטודנט וממשיכים לדבר על זה גם היום וכנראה גם בשנים הבאות.

בין הנקיונות לפסח, הרהרתי בנושא בעצמי והנה השקפתי בינתיים בעניין.

השאלות תמיד חוזרות על עצמם:

למה צריך ספריה, הכל נמצא ברשת?

למה צריך ספרנים ומידענים, אני יודע לחפש בגוגל בעצמי?

למה צריך ספריה פיזית, יש הרי ספרים אלקטרוניים, Google Books? 

אז כך, לדעתי המקצוע שלנו לא הולך להיעלם בשנים הקרובות. הוא כנראה ישתנה קצת, נתעסק עם טכנולוגיות חדשות, ויהיה יותר דגש על מידע דיגיטלי אבל עדיין יהיו כאן ספרנים ומידענים.

לא, לא הכל נמצא באינטרנט.
צריך גם להבדיל בין הרשת הפתוח הממופתח על ידי Google ומנועי החיפוש האחרים לבין הרשת הנסתרת עליה כתב Gary Price את ספרו עוד לפני עשור. כידוע, רוב המידע ברשת איננו נגיש לכולם. מאגרי המידע המסחריים שמשתמשים בהם בתעשיה ובאקדמיה, פתוחים רק לבעלי מנוי. כדי להשתמש בהם צריך או מנוי אישי (יקר) או ספריה. אני מדגיש נקודה זו כל הזמן לסטודנטים אצלינו. יש עשרות אלפי כתבי עת (אקדמים ולא אקדמיים) שלא ניתן למצוא בעזרת Google. השימוש ב Google Scholar הוא נחמד ועוזר אבל עדיין ברוב המקרים לא יהיה אפשר לקרוא טקסטים מלאים של מאמרים ללא גישה למאגרי המידע בעצמם.

נכון יש יותר ויותר התייחסות לכתבי עת ב open access אבל יקח המון זמן עד שכתבי העת החשובים ביותר יעברו לשיטה זו. זה לא רק עניין של כסף אלא גם עניין של יוקרה וכבוד. מו"ל של כתב עת שנמכר למנויים כבר מאה שנה לא הולך לקום מחר בבוקר ולהגיד "קחו הכל בחינם". 

לכאורה השימוש במאגרי המידע ובקטלוגים של ספריות אמור להיות פשוט, והוא באמת כך. סטודנטים שנולדו לתוך עידן האינטרנט ומרושתים רוב שעות היממה לא אמורים להסתבך בחיפוש מאמר לפי שם מחבר או להכין RSS feed לתוכן העניינים של כתב עת מסוים. לסטודנטים יש גישה למאגרים מהבית אבל בכל זאת אנו בספריות מוצאים את עצמינו כל יום עוזרים לסטודנטים לחפש בהם. אצל החוקרים המבוגרים זה אולי באמת עניין של חוסר ידע או מיומנות, אבל למה סטודנט צעיר לא מסוגל להבין איך לבצע חיפוש מתקדם, איך לשלוח מאמר בדוא"ל ולמה אין טקסט במאמר שכתוב abstract only.

להפתעתי הם עדיין לא יודעים להבדיל בין חומר אקדמי לחומר פופולרי ולהבין איך בעצם אמורים לבצע איסוף מידע לטובת עבודה סמנריונית.
הנה דוגמא מאתמול: סטודנטית חיפשה מאמרים על התפתחות החושים אצל ילד שלומד על פירות הדר בגן הילדים (או משהו כזה). ניסתי להסביר לה איך למצוא חומר בנושא, חושים, התפתחות הילד, גני ילדים, גיל הרך, פירות הדר וכד' אבל היא התקשתה להבין למה אני לא נותן לה מאמר בנושא שלה ומדוע אני שולח אותה להתרוצץ בספריה. האמת היא שזה מסתדר מאד עם דברים עליהם דיברנו בעבר. זה שילד או סטודנט משתמש כל היום ב Facebook ורגיל לעדכן ולהתעדכן בעזרת הטלפון בכל רגע נתון, זה לא אומר שיש לו את הסבלנות לבצע מחקר מעמיק ואיסוף חומר רלוונטי. המיידיות של היום לא מסתדרת עם צורכי המחקר ואפילו לא עם קריאה פשוטה ושקטה של ספר.

מאגרי המידע ממשיכים בנסיונות להפגין נוכחות "גוגלית" אבל עם כל הכבוד EBSCO, Science Direct, ProQuest וכל השאר אינם גוגל. וטוב שכך. כלי מקצועי אמור להיות מקצועי, לא משחק להמונים.

אולי ללקוחות שלנו באמת יש דברים חשובים יותר לעשות והם לא רוצים להתעסק בחיפוש מידע. בין אם זה מוצדק או לא זה כנראה ימשיך כך גם בעתיד. תמיד יהיה צורך בספרנים ומידענים. הכלים ישתנו, המאגרים יתפתחו אבל מישהו יצטרך לנהל אותם ולהסביר לחוקרים ולקוראים איך להשתמש בהם ולפעמים גם לבצע את החיפוש והניתוח בעצמו.

גם הספר הפיזי ומבנה הספריה לא הולכים לשום מקום. זה נכון שהיום יוצרים יותר ויותר ספרים אלקטרוניים, אבל מה עם מליוני הספרים המודפסים? הם עדיין נמצאים בשימוש רב. מי יכול לעשות גרסה דיגיטלית של כל הספרים הללו? איזה חברת תוכנה תרצה בכלל להתעסק בפרויקט ענק כזה?

גוגל כמובן. אבל Google Books הוא לא פתרון ריאלי, לפחות לא כיום.

אז מה אם הם סרקו מליון ספרים? אפשר לקרוא אותם? חלק אולי. בעיקר הישנים מאד או קטעים מסוימים מהחדשים יותר.

אני משתמש הרבה ב Google Books וגם קראתי כמה ספרים די חדשים כמעט במלואם (בדיוק הדפים החשובים תמיד חסרים) אבל חוקר הזקוק לספרים רבים בעת ובעונה אחת, לא יכול לעבוד כשרק חלק מהם מוצגים לפניו על מסך מחשב.

גוגל לא הולך לפתוח את כל הפרויקט הזה בחינם לכל העולם. על זה בדיוק מתנהל המשפט מול המו"לים בשנים האחרונות. גוגל מוכר אותם כמו שעושים חנויות הספרים המקוונות האחרות. אבל, למה לשלם עבור עשרות ספרים  למחקר או סתם  להנאה. יש הרי ספריה פיזית שמשאילה לנו ספרים פיזיים בחינם.

זה נכון שספריות גם קונות ספרים אלקטרוניים אבל יקח שנים רבות עד שהספריות יוכלו להחליף את כל האוספים שלהם לספרים כאלו. הספריות לא משקיעות את כספם בדרך כלל על ספרים אלקטרוניים הנופלים בקטגוריית הזנב הארוך. ספריה אקדמית קונה ספרי עיון שחשובים לקורסים, ספריות ציבוריות קונות ספרי קריאה אלקטרוניים של השנה האחרונה. אבל מה עם כל הספרים הישנים והטובים??

צריך לשמור אותם בספריה ולהמשיך להשאיל אותם בדרך הרגילה והמוכרת.

בשנים הבאות טכנולוגיות הספרים האלקטרוניים ומאגרי המידע בוודאי ישתפרו.

מי בדיוק יקבע את השיפורים הללו?

מי יסביר ללקוחות על השינויים הללו?

מי יתחזק את מערך המידע הדיגיטלי הזה וישווק אותה לסטודנטים ולקוראים אחרים?

מי יידע להמליץ על כלים מתאימים או על תכנים מבוקשים?

ומי יקנה וישמור על כל המידע הדיגיטלי הרב הזה שלא נמצא בחינם ברשת?

אני חושב שהתשובה ברורה, לפחות לעתיד הנראה לעין.

אני לא הייתי מספיד את מקצוע הספרנות והמידענות. כל עוד קיים קהל של חוקרים, סטודנטים, תעשיינים וסתם קוראים הזקוקים למידע או ספר, יהיה ספרן או מידען שידאג להם. אנחנו מבצעים ראיון מסייע עם לקוחותינו, מנסים להבין מה צורכי המידע שלהם (ולפעמים גם הם לא יודעים), בונים יחד שאילתא, סורקים ומסננים מידע רלוונטי וחווים את דעתינו המקצועית. בישביל זה צריך איש מקצוע חי ונושם.

אני הייתי יותר חושש דווקא ממקצועות כמו תכנות, פיתוח טכנולוגיות רשת ובניית אתרים. אנשי מקצוע בתחומים אלא יוצרים מוצר המבוססים על הגיון מתמטי. חוץ מבדיקות שימושיות ונושאים כמו information architecture הם לא ממש עובדים עם בני אדם שאינם מתכנתים בעצמם. הם שוברים את הראש כדי להגיע לאלגוריתם מתאים או קוד מוצלח ומבזבזים זמן רב על תיקון באגים במערכת. יש מועמד נהדר לתפקידם של האנשים היקרים הללו - הטכנולוגיה עצמה.
מאז המהפכה התעשייתית הטכנולוגיה תופסת יותר ויותר את תפקידו של איש המקצוע.
אנשים עושים טעויות אבל הטכנולוגיה פועלת כפי שתכננו אותה. טכנולוגייות (מוצלחות) שיוצרות טכנולוגיות נוספות, ייצרו כלי מוצלח יותר ממה שבן האדם יכל לעשות. כשמדובר על עבודה המבוססת על הגיון וחישובים בלבד, אין כמו מחשב ותוכנת מחשב לביצוע העבודה.
אני כרגע כותב פוסט בבלוג אבל בלחיצת כפתור הטכנולוגיה הופכת את המילים שלי לדף אינטרנט מעוצב, עם תמונה וקישורים, מפרסמת אותה בבלוג ומפיצה אותה ברשת. לפני עשר שנים נדרש בונה אתרים מקצוען שיעשה את זה. היום כבר לא צריך אותו. הוא הרי בנה תוכנה שעושה עכשיו את עבודתו.
ככל שהטכנולוגיות משתפרות, אני מאמין שהם יתחילו לפתח את הטכנולוגיות העתידיות בעצמם. זהו  הרעיון העומד מאחורי ה Technological Singularity לטוב ולרע.

בהצלחה לכל המתכנתים ואנשי ההיי-טק.
אם Watson או Hal או לא עלינו Skynet ישתלטו על המקצוע שלכם, אתם תמיד מוזמנים לקרוא ספר מודפס בפינה שקטה של הספריה.
הספרנים שלנו ישמחו לעזור לכם.