יום שני, 23 במאי 2011

פרסום והפצה של מידע בעידן המדיה החברתית - ההרצאה

זה היה קשה.
אם חשבתם שהרצאה לפני קהל זה דבר לא פשוט, גיליתי אתמול בערב שקשה עוד יותר להרצות אל עצמך.

מאד רציתי להקליט את ההרצאה מכנס טלדן ולא רק לשלוח את המצגת. מצגת ללא ההסברים מעבירה חצי מסר.

אז התקנתי את Camtasia (לתקופת נסיון של 30 יום). עם תוכנת כאלו אפשר לדבר תוך כדי הצגת מסך המחשב ובדרך זו להסביר לצופים את ההדגמות. ל Camtasia יש גם כלים מיוחדים למצגות Powerpoint. אז ניסיתי להקליט אבל כל הזמן התבלבלו לי המילים ושכחתי מה רציתי להגיד. לקח לי בערך 15 נסיונות רק להגיע לשקופית החמישית. אפשר לעשות הפסקה באמצע ההקלטה, לשאוף אוויר ולהמשיך ועשיתי את זה פעמים רבות. זהו כלי מקצועי ולא שמים לב להפסקות הללו.

את ההרצאה הזו העברתי ביום השני של הכנס ביום העיון של עמי סלנט "נתיבים מתחלפים במידענות". ניסיתי לתאר ולהדגים את הקלות בה אפשר לפרסם ולהפיץ מידע בעזרת המדיה החברתית, לעומת המצב שהיה קדם לכן בעידן הדפוס.

אז הנה לפניכם התוצאה הסופית. זה רחוק מלהיות מושלם ולכן אני מצרף כאן גם קישור למצגת עצמה למי שלא רוצה לשמוע אותי שובר את השיניים.   http://www.authorstream.com/Presentation/danieljl-1027467 העברית בחלק מהשקופיות זזה לצד שמאל אבל זה לא מפריע.



אני קורא לכל יתר המרצים לנסות לעשות משהו דומה. היו עשרות הרצאות מרתקות וחשובות בכנס וחבל שכל המידע הזה ילך לאיבוד. 

עכשיו צריך להקליט את ההרצאה השניה.
אולי בפעם אחרת.

ותודה לג'ני סוטניק על התמונה (אני עומד קרוב יותר למסך. לידי עמי סלנט)
Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 22 במאי 2011

חלק ממצגות הכנס

ענת קלומל מבר-אוריין, אספה לינקים למצגות שהיו ביום העיון שהיא ניהלה "מנהל מדיה חברתית- מקצוע העתיד" ביום הראשון של כנס טלדן Info 2011.


הורדתי את גירסאת ההתנסות (30 יום) של Camtasia ואני מקווה להקליט את שתי ההרצאות שלי בהמשך היום. כל מה שחסר לי כרגע זה חדר שקט.

יום חמישי, 19 במאי 2011

לייק, אהבתי וחשיבה לטווח רחוק

Like                     Image by afagen via Flickr
כנס טלדן Info 2011 מאחורינו. שלושה ימים עמוסים בהרצאות, מצגות, תערוכות, מפגשים והרבה אוכל. השתתפתי והרצאתי בשנים מימי העיון. כמדי שנה הייתי רוצה להקליט שוב את ההרצאות ולהעלות אותם לבלוג אך האתר שבדרך כלל משמש אותי לכך screentoaster כבר לא פועל. יש כלים אחרים חינמיים ובתשלום, ואני מקווה למצוא משהו שיתאים לי. מצגת ללא מלל או הקלטה קולית מלווה, היא לא מאד יעילה.

בינתיים אנסה להתייחס כאן בבלוג לכמה דברים שהזכרתי בכנס.
בההרצאה הראשונה, ביום העיון של עמי סלנט, דיברתי על פרסום והפצת מידע במדיה החברתית ועל השינויים שזה הביא על טכנולוגיות הדפוס הישנות. סיימתי   בכמה אזהרות לגבי כפתור האהבתי (like) של פייסבוק ובכלל על פרסום לא זהיר ברשת החברתית.

אין ספק שכפתור ה "לייק" קידם מאד את פייסבוק בשנה האחרונה. הבעיה היא כשלוחצים על לייק בלי לחשוב קדימה. לא את כל הדברים שאנחנו אוהבים ברשת כדאי לפרסם לכל חברינו בפייסבוק. יש דברים שאהבנו היום ובעתיד אולי נשנא. תארו לעצמכם סלבריטי, פוליטיקאי מצליח, כוכב קולנוע או זמר שעשיתם לו לייק בדף הפייסבוק. אותו אדם נתפס בפשע חמור (ויש היום מספיק דוגמאות לכך לצערינו). בקיר שלכם בפייסבוק עדיין יופיע אות לכך שאהבתם אותו. 
נעשה גם שימוש לרעה על ידי כפתור האהבתי כפי שנעשה ביום השואה האחרון.

אם חשבתם שלייקים שעשיתם מזמן, לעולם לא יצופו שוב לעיני חבריכם, אז טעיתם.
אתר Likester  מראה לנו את כל הלייקים שלנו ואת של חברינו. הכל מופיע פה בין אם נרצה ובין אם לא. אי אפשר להסתיר מאף אחד את הדברים שאהבנו בעבר וחשבנו שאף אחד לא יודע.
עם Likester אני גם יכול לראות אלו לייקים הם הכי פופולריים בעולם. אפשר לסווג לפי מדינה ולפי תחום. בדקתי איזה ארגון ממשלתי קיבל הכי הרבה לייקים על ידי הגולש הישראלי. למקום הראשון הגיע עיריית תל אביב. למרבה הפלא במקום השישי הופיע ממשלת טורקיה!
לא, זה לא טעות. הרבה ישראלים נכנסים לדף הפייסבוק של טורקיה ומגיבים בכעס וציניות לבקשתם של הטורקים כי ישראל תעביר אליהם את שמותם של לוחמי השייטת שתפסו את ספינת המרמנה בשנה שעברה. יש שם תגובות חכמות ועוקצניות. מלחמה הסברתית עממים ברשת החברתית. הנה לינק למאמר בנושא.

חוץ מכפתור  הלייק ישנם בעיות רציניות עם שורת הסטטוס. דברים שאנו כותבים היום בסטטוס שלנו בפייסבוק, עלולים להזיק לנו בעתיד. דוגמא כואבת לכך היא הפרויקט הנסיוני שהריצה פייסבוק לפני מספר חודשים בשם Memorable Stories. מה שקרה הוא שרישומי סטטוס ישנים פתאום התחילו להופיע בקירותיהם של בעלי חשבונות בפייסבוק. אנשים נחרדו לראות סטטוסים שהם רשמו על חבריהם שמזמן כבר לא בחיים או על נשותיהם שהיום הם גרושותיהם. חלק מהאנשים המופתעים אף דיווחו שהם מחקו את הסטטוסים הישנים הללו. כנראה שפייסבוק שמר עליהם בכל זאת. הנה כתבה בנושא.

יש אתרי אינטרנט שחיים על הפדיחות של אנשים תמימים. lamebook מוצא סטטוסים מביכים ולא נעימים בפייסבוק. Twitter fail עושה משהו דומה ב Twitter.

אני משתמש בלייק לעיתים רחוקות וגם אז רק לדברים די משעממים וכלליים. חשוב להסביר את הנקודה הזאת לילדים וגם למבוגרים שיש להם אצבע קלה על ההדק - כפתור ה"אהבתי".

Enhanced by Zemanta

יום שני, 16 במאי 2011

אריסטו מזהיר

מחר בע"ה בכנס טלדן Info 2011 אתייחס בהרצאה בין היתר לקלות בה אפשר להפיץ מידע ברשת בעזרת כלי המדיה החברתית.
זה לא חדש שלא הכל באינטרנט הוא אמת אבל כיום שכל כך קל להעלות מידע, תמונה או סרטון אמינים לכאורה, נדרשת יתר זהירות.

הנה שקופית אחת מתוך המצגת שממחישה את זה.
פתחתי לשם כך חשבון נוסף בטוויטר. הרעיון הוא לא שלי. עשו את זה כבר באנגלית בשם אברהם לינקולן וגנדי.



אני מקווה להעלות את המצגת לבלוג לאחר הכנס.

יום ראשון, 15 במאי 2011

LaboratoryImage by tk-link via Flickr
הפיסיקאי וההיסטוריון Derek Price שהיה גם אבי ה scientometrics (מקצוע חשוב במידענות) כתב בשנות ה-60 על ההבדל בין "מדע גדול" ל "מדע קטן". המדע הקטן היה המדע ההיסטורי בתקופות העתיקות ובימי הביניים בהם התגלו כל מיני תופעות טבע על ידי מדענים חובבניים במחקר לא פורמלי. המדע הגדול הוא המחקר הקיים כיום על ידי אנשי מקצוע במוסדות מחקר מוכרים על פי שיטות מקובלות.
במאמר בנושא זה שהתפרסם בשנה שעברה טוענת פרופסורית ללימודי מידע מאוניברסיטת קליפורניה, שיתכן שהיום אנחנו מתחילים לחזור לשיטות הישנות של המדע הקטן הודות לטכנולוגיות web 2.0.

כבר מספר שנים מדברים על השימוש במדיה החברתית באקדמיה בעיקר כדי לתת שירות יעיל יותר לסטודנט. על library 2.0 דיברנו הרבה.
לאחרונה התפרסמו נתונים ממחקר מעניין שנעשה באנגליה על צורות השימוש בהם חוקרים מנצלים את המדיה החברתית. נערך סקר בקרב 2000 חוקרים מ 215 מדינות במטרה לגלות אילו כלים הם הפופולריים ביותר ומה השימוש העיקרי בכלים אלו.
המחקר גילה שחוקרים הנעזרים באתרי המדיה החברתית, לרוב לא משתמשים באתרים ייעודיים מקצועיים כמו למשל Connotea או CiteUlike - אתרי social bookmarking למאמרים אקדמיים. הכלים המועדפים הם אתרים כלליים ופופולריים כמו Skype Google Docs, Twitter ו Youtube.
השימוש והצרכים העיקריים של חוקרים ומדענים הם בתחום שיתוף הפעולה האקדמי בין עמיתים. אתרים כמו Google Docs או וויקיים, הם שימושיים מאד לפעילות כזאת.
נקודה מעניינת היא שלפי הסקר, בלטו במיוחד חוקרים מתחום מדעי הרוח והחברה. אחד מעורכי הסקר David Nicholas הסביר שעד היום מעבר המידע במקצועות אלו היה איטי מאד בהשוואה למדעים המדוייקים. המדיה החברתית עוזרת להתעדכן מקצועית ומגבירה את זרימת המידע.

זה נכון מאד בכלל בזירת המחקר האקדמי. כבר כתבנו על הביקורת המהירה של חוקרים המשתמשים בטוויטר, Linkedin או פייסבוק בהשוואה לתהליך האיטי של peer review. מרגע סיום כתיבת המאמר ועד לפרסומו בכתב עת יוקרתי ואקדמי, יכולים לעבור חודשים רבים ואפילו יותר. לעומת זאת ברגע שהוא מתפרסם, מהירות התגובה והביקורת למה שנכתב, היא מיידית הודות לשלל כלי המדיה החברתית.

אכן אנו רואים שנעשה המון שיתוף פעולה אקדמי בעזרת הרשת בכלל והמדיה החברתית בפרט. באתרים כמו Arxiv ו PLos מעלים המחברים את מאמריהם טרם פרסומים ומצפים לביקורת בונה.
יש גם מספר רשתות חברתיות מקצועיות בתחום המחקר המדעי שנועדו לשתף ידע במקצועות שונים. דוגמאות לכך הם OpenWetWare. האתר Protocolpedia מאפשר העלאה של פרוטוקולים מדעיים לטובת קהילת המחקר. גם אתר זה מתבסס על שיתוף פעולה בין החוקרים.

Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 4 במאי 2011

עתיד הספר, עתיד הספריות

MANCHESTER, ENGLAND - FEBRUARY 14:  rare and a...Image by Getty Images via @daylife
מאז שנכנס השימוש ברשת האינטרנט לספריות, השאלה לגבי עתיד המקצוע לא יורדת מסדר היום. דיברו על זה כשהייתי סטודנט וממשיכים לדבר על זה גם היום וכנראה גם בשנים הבאות.
בין הנקיונות לפסח, הרהרתי בנושא בעצמי והנה השקפתי בינתיים בעניין.

השאלות תמיד חוזרות על עצמם:
למה צריך ספריה, הכל נמצא ברשת?
למה צריך ספרנים ומידענים, אני יודע לחפש בגוגל בעצמי?
למה צריך ספריה פיזית, יש הרי ספרים אלקטרוניים, Google Books? 

אז כך, לדעתי המקצוע שלנו לא הולך להיעלם בשנים הקרובות. הוא כנראה ישתנה קצת, נתעסק עם טכנולוגיות חדשות, ויהיה יותר דגש על מידע דיגיטלי אבל עדיין יהיו כאן ספרנים ומידענים.

לא, לא הכל נמצא באינטרנט.
צריך גם להבדיל בין הרשת הפתוח הממופתח על ידי Google ומנועי החיפוש האחרים לבין הרשת הנסתרת עליה כתב Gary Price את ספרו עוד לפני עשור. כידוע, רוב המידע ברשת איננו נגיש לכולם. מאגרי המידע המסחריים שמשתמשים בהם בתעשיה ובאקדמיה, פתוחים רק לבעלי מנוי. כדי להשתמש בהם צריך או מנוי אישי (יקר) או ספריה. אני מדגיש נקודה זו כל הזמן לסטודנטים אצלינו. יש עשרות אלפי כתבי עת (אקדמים ולא אקדמיים) שלא ניתן למצוא בעזרת Google. השימוש ב Google Scholar הוא נחמד ועוזר אבל עדיין ברוב המקרים לא יהיה אפשר לקרוא טקסטים מלאים של מאמרים ללא גישה למאגרי המידע בעצמם.
נכון יש יותר ויותר התייחסות לכתבי עת ב open access אבל יקח המון זמן עד שכתבי העת החשובים ביותר יעברו לשיטה זו. זה לא רק עניין של כסף אלא גם עניין של יוקרה וכבוד. מו"ל של כתב עת שנמכר למנויים כבר מאה שנה לא הולך לקום מחר בבוקר ולהגיד "קחו הכל בחינם". 

לכאורה השימוש במאגרי המידע ובקטלוגים של ספריות אמור להיות פשוט, והוא באמת כך. סטודנטים שנולדו לתוך עידן האינטרנט ומרושתים רוב שעות היממה לא אמורים להסתבך בחיפוש מאמר לפי שם מחבר או להכין RSS feed לתוכן העניינים של כתב עת מסוים. לסטודנטים יש גישה למאגרים מהבית אבל בכל זאת אנו בספריות מוצאים את עצמינו כל יום עוזרים לסטודנטים לחפש בהם. אצל החוקרים המבוגרים זה אולי באמת עניין של חוסר ידע או מיומנות, אבל למה סטודנט צעיר לא מסוגל להבין איך לבצע חיפוש מתקדם, איך לשלוח מאמר בדוא"ל ולמה אין טקסט במאמר שכתוב abstract only.

להפתעתי הם עדיין לא יודעים להבדיל בין חומר אקדמי לחומר פופולרי ולהבין איך בעצם אמורים לבצע איסוף מידע לטובת עבודה סמנריונית.
הנה דוגמא מאתמול: סטודנטית חיפשה מאמרים על התפתחות החושים אצל ילד שלומד על פירות הדר בגן הילדים (או משהו כזה). ניסתי להסביר לה איך למצוא חומר בנושא, חושים, התפתחות הילד, גני ילדים, גיל הרך, פירות הדר וכד' אבל היא התקשתה להבין למה אני לא נותן לה מאמר בנושא שלה ומדוע אני שולח אותה להתרוצץ בספריה. האמת היא שזה מסתדר מאד עם דברים עליהם דיברנו בעבר. זה שילד או סטודנט משתמש כל היום ב Facebook ורגיל לעדכן ולהתעדכן בעזרת הטלפון בכל רגע נתון, זה לא אומר שיש לו את הסבלנות לבצע מחקר מעמיק ואיסוף חומר רלוונטי. המיידיות של היום לא מסתדרת עם צורכי המחקר ואפילו לא עם קריאה פשוטה ושקטה של ספר.

מאגרי המידע ממשיכים בנסיונות להפגין נוכחות "גוגלית" אבל עם כל הכבוד EBSCO, Science Direct, ProQuest וכל השאר אינם גוגל. וטוב שכך. כלי מקצועי אמור להיות מקצועי, לא משחק להמונים.

אולי ללקוחות שלנו באמת יש דברים חשובים יותר לעשות והם לא רוצים להתעסק בחיפוש מידע. בין אם זה מוצדק או לא זה כנראה ימשיך כך גם בעתיד. תמיד יהיה צורך בספרנים ומידענים. הכלים ישתנו, המאגרים יתפתחו אבל מישהו יצטרך לנהל אותם ולהסביר לחוקרים ולקוראים איך להשתמש בהם ולפעמים גם לבצע את החיפוש והניתוח בעצמו.

גם הספר הפיזי ומבנה הספריה לא הולכים לשום מקום. זה נכון שהיום יוצרים יותר ויותר ספרים אלקטרוניים, אבל מה עם מליוני הספרים המודפסים? הם עדיין נמצאים בשימוש רב. מי יכול לעשות גרסה דיגיטלית של כל הספרים הללו? איזה חברת תוכנה תרצה בכלל להתעסק בפרויקט ענק כזה?
גוגל כמובן. אבל Google Books הוא לא פתרון ריאלי, לפחות לא כיום.
אז מה אם הם סרקו מליון ספרים? אפשר לקרוא אותם? חלק אולי. בעיקר הישנים מאד או קטעים מסוימים מהחדשים יותר.
אני משתמש הרבה ב Google Books וגם קראתי כמה ספרים די חדשים כמעט במלואם (בדיוק הדפים החשובים תמיד חסרים) אבל חוקר הזקוק לספרים רבים בעת ובעונה אחת, לא יכול לעבוד כשרק חלק מהם מוצגים לפניו על מסך מחשב.
גוגל לא הולך לפתוח את כל הפרויקט הזה בחינם לכל העולם. על זה בדיוק מתנהל המשפט מול המו"לים בשנים האחרונות. גוגל מוכר אותם כמו שעושים חנויות הספרים המקוונות האחרות. אבל, למה לשלם עבור עשרות ספרים  למחקר או סתם  להנאה. יש הרי ספריה פיזית שמשאילה לנו ספרים פיזיים בחינם.
זה נכון שספריות גם קונות ספרים אלקטרוניים אבל יקח שנים רבות עד שהספריות יוכלו להחליף את כל האוספים שלהם לספרים כאלו. הספריות לא משקיעות את כספם בדרך כלל על ספרים אלקטרוניים הנופלים בקטגוריית הזנב הארוך. ספריה אקדמית קונה ספרי עיון שחשובים לקורסים, ספריות ציבוריות קונות ספרי קריאה אלקטרוניים של השנה האחרונה. אבל מה עם כל הספרים הישנים והטובים??
צריך לשמור אותם בספריה ולהמשיך להשאיל אותם בדרך הרגילה והמוכרת.

בשנים הבאות טכנולוגיות הספרים האלקטרוניים ומאגרי המידע בוודאי ישתפרו.
מי בדיוק יקבע את השיפורים הללו?
מי יסביר ללקוחות על השינויים הללו?
מי יתחזק את מערך המידע הדיגיטלי הזה וישווק אותה לסטודנטים ולקוראים אחרים?
מי יידע להמליץ על כלים מתאימים או על תכנים מבוקשים?
ומי יקנה וישמור על כל המידע הדיגיטלי הרב הזה שלא נמצא בחינם ברשת?

אני חושב שהתשובה ברורה, לפחות לעתיד הנראה לעין.

אני לא הייתי מספיד את מקצוע הספרנות והמידענות. כל עוד קיים קהל של חוקרים, סטודנטים, תעשיינים וסתם קוראים הזקוקים למידע או ספר, יהיה ספרן או מידען שידאג להם. אנחנו מבצעים ראיון מסייע עם לקוחותינו, מנסים להבין מה צורכי המידע שלהם (ולפעמים גם הם לא יודעים), בונים יחד שאילתא, סורקים ומסננים מידע רלוונטי וחווים את דעתינו המקצועית. בישביל זה צריך איש מקצוע חי ונושם.

אני הייתי יותר חושש דווקא ממקצועות כמו תכנות, פיתוח טכנולוגיות רשת ובניית אתרים. אנשי מקצוע בתחומים אלא יוצרים מוצר המבוססים על הגיון מתמטי. חוץ מבדיקות שימושיות ונושאים כמו information architecture הם לא ממש עובדים עם בני אדם שאינם מתכנתים בעצמם. הם שוברים את הראש כדי להגיע לאלגוריתם מתאים או קוד מוצלח ומבזבזים זמן רב על תיקון באגים במערכת. יש מועמד נהדר לתפקידם של האנשים היקרים הללו - הטכנולוגיה עצמה.
מאז המהפכה התעשייתית הטכנולוגיה תופסת יותר ויותר את תפקידו של איש המקצוע.
אנשים עושים טעויות אבל הטכנולוגיה פועלת כפי שתכננו אותה. טכנולוגייות (מוצלחות) שיוצרות טכנולוגיות נוספות, ייצרו כלי מוצלח יותר ממה שבן האדם יכל לעשות. כשמדובר על עבודה המבוססת על הגיון וחישובים בלבד, אין כמו מחשב ותוכנת מחשב לביצוע העבודה.
אני כרגע כותב פוסט בבלוג אבל בלחיצת כפתור הטכנולוגיה הופכת את המילים שלי לדף אינטרנט מעוצב, עם תמונה וקישורים, מפרסמת אותה בבלוג ומפיצה אותה ברשת. לפני עשר שנים נדרש בונה אתרים מקצוען שיעשה את זה. היום כבר לא צריך אותו. הוא הרי בנה תוכנה שעושה עכשיו את עבודתו.
ככל שהטכנולוגיות משתפרות, אני מאמין שהם יתחילו לפתח את הטכנולוגיות העתידיות בעצמם. זהו  הרעיון העומד מאחורי ה Technological Singularity לטוב ולרע.

בהצלחה לכל המתכנתים ואנשי ההיי-טק.
אם Watson או Hal או לא עלינו Skynet ישתלטו על המקצוע שלכם, אתם תמיד מוזמנים לקרוא ספר מודפס בפינה שקטה של הספריה.
הספרנים שלנו ישמחו לעזור לכם.



Enhanced by Zemanta

Real Time Web Analytics