שואלים ברשת החברתית

Image via Wikipedia

בהרצאה השניה בטלדן דיברתי על פתרון בעיות ותשובות לשאלות באמצעות כלים שונים ברשת. אני עוד מקווה להקליט את זה מתישהו (לפני שיגמר לי 30 ימי ההתנסות ב Camtasia).

התייחסתי בין היתר לתופעה מענינת בה אנשים מנצלים את הרשת החברתית שלהם כדי לשאול שאלות.

Aardvark שעליה דיברנו מספר פעמים בעבר, מאפשר בניית רשת חברתית אישית והגדרת חברים כמומחים בתחומים שונים. בצורה זו השאלה שלי תופנה לחבר שמבין בבעיה.

זהו כמובן גישה מאד הגיונית. אנחנו סומכים יותר על דעתם של חברינו מאשר על אנשים זרים. זה בולט במיוחד כשאנו רוצים עזרה או המלצות בנושאים אישיים. אני יכול לחפש המלצה לספר באתרי ספרים שונים אבל אשמח לקבל המלצה כזו דווקא מחבר שמכיר אותי ויודע אילו ספרים אני אוהב. יכול להיות שיש רבי מכר מוצלחים מאד אבל אני דווקא אוהב את הזנב הארוך של ז'אנרים פחות פופולריים (לא באמת). החברים שלי יודעים את זה.

מחקר מעניין שהזכרתי בהרצאה (וגם כאן בבלוג) מוכיח את התאוריה ההגיונית הזאת. בסקר השתתפו כ 650 משתתפים שמשתמשים בפייסבוק כדי לבקש עזרה מחבריהם. מהם הסיבות העיקריות לאופן השימוש הזה?

24.8% ענו שהם שואלים שאלות ברשת החברתית מפני שהם סומכים יותר על התשובות שיקבלו שם (מחבריהם).

21.5% ענו שבעזרת רשת חברתית אפשר לקבל חוות דעת אמיתית מבן אדם ולא רק קישורים שמציג מנוע החיפוש.

כדי לבסס יותר את נושא השאלות והתשובות ברשת החברתית, השיקה פייסבוק בשנה שעברה את Facebook Questions. הרעיון הוא יותר בניית סקרים מאשר מציאת תשובה לשאלה אבל זהו בכל זאת כלי שמושי. אני שואל שאלה כמו "איפה כדאי לטייל עם הילדים בחופש?" ומציע מספר אופציות. החברים בוחרים את האתרים שהם מכירים ואוהבים וכך אפשר לראות איזה אתר מקבל את הדירוג הגבוה ביותר. החברים יכולים גם להוסיף אתרים נוספים שאני לא הזכרתי.

טוויטר הוא כלי נהדר למענה על שאלות בזמן אמת. אני שואל בציוץ וכל העוקבים אחרי יכולים לנסות ולעזור. יש מספר אפליקציות לטוויטר שהזכרתי בהרצאה שיכולים להפיץ את השאלה שלי למעגל רחב הרבה יותר ולהגדיל את הסיכוי לקבל תשובה.

Tweet QA, Tweet Brain ואחרים מחפשים שאלות שנשאלו בטוויטר. הם מזהים מילות שאלה כמו Help, does anybody know?, question וכד' ומפרסמים את הציוצים האלו באתר שלהם לעיני משתמשים רבים שיכולים לענות עליהם.

Info graphic (איך אומרים את זה בעברית?) מעניין שראיתי היום מדגים את השימוש שנעשה בטוויטר כדי לשאול שאלות. 

InboxQ - Answer Questions on Twitter

המסקנה העיקרית מהמחקר הזה הוא, שככל שיש לנו יותר עוקבים בטוויטר, יש יותר סיכוי שנקבל תשובה טובה ומספקת. (אי אפשר לדעת מאיפה הגיעו הנתונים אז אולי לא כדאי לסמוך יותר מדי על הנתונים.)

Image by tk-link via Flickr

הפיסיקאי וההיסטוריון Derek Price שהיה גם אבי ה scientometrics (מקצוע חשוב במידענות) כתב בשנות ה-60 על ההבדל בין "מדע גדול" ל "מדע קטן". המדע הקטן היה המדע ההיסטורי בתקופות העתיקות ובימי הביניים בהם התגלו כל מיני תופעות טבע על ידי מדענים חובבניים במחקר לא פורמלי. המדע הגדול הוא המחקר הקיים כיום על ידי אנשי מקצוע במוסדות מחקר מוכרים על פי שיטות מקובלות.

במאמר בנושא זה שהתפרסם בשנה שעברה טוענת פרופסורית ללימודי מידע מאוניברסיטת קליפורניה, שיתכן שהיום אנחנו מתחילים לחזור לשיטות הישנות של המדע הקטן הודות לטכנולוגיות web 2.0.

כבר מספר שנים מדברים על השימוש במדיה החברתית באקדמיה בעיקר כדי לתת שירות יעיל יותר לסטודנט. על library 2.0 דיברנו הרבה.

לאחרונה התפרסמו נתונים ממחקר מעניין שנעשה באנגליה על צורות השימוש בהם חוקרים מנצלים את המדיה החברתית. נערך סקר בקרב 2000 חוקרים מ 215 מדינות במטרה לגלות אילו כלים הם הפופולריים ביותר ומה השימוש העיקרי בכלים אלו.

המחקר גילה שחוקרים הנעזרים באתרי המדיה החברתית, לרוב לא משתמשים באתרים ייעודיים מקצועיים כמו למשל Connotea או CiteUlike - אתרי social bookmarking למאמרים אקדמיים. הכלים המועדפים הם אתרים כלליים ופופולריים כמו Skype Google Docs, Twitter ו Youtube.

השימוש והצרכים העיקריים של חוקרים ומדענים הם בתחום שיתוף הפעולה האקדמי בין עמיתים. אתרים כמו Google Docs או וויקיים, הם שימושיים מאד לפעילות כזאת.

נקודה מעניינת היא שלפי הסקר, בלטו במיוחד חוקרים מתחום מדעי הרוח והחברה. אחד מעורכי הסקר David Nicholas הסביר שעד היום מעבר המידע במקצועות אלו היה איטי מאד בהשוואה למדעים המדוייקים. המדיה החברתית עוזרת להתעדכן מקצועית ומגבירה את זרימת המידע.

זה נכון מאד בכלל בזירת המחקר האקדמי. כבר כתבנו על הביקורת המהירה של חוקרים המשתמשים בטוויטר, Linkedin או פייסבוק בהשוואה לתהליך האיטי של peer review. מרגע סיום כתיבת המאמר ועד לפרסומו בכתב עת יוקרתי ואקדמי, יכולים לעבור חודשים רבים ואפילו יותר. לעומת זאת ברגע שהוא מתפרסם, מהירות התגובה והביקורת למה שנכתב, היא מיידית הודות לשלל כלי המדיה החברתית.

אכן אנו רואים שנעשה המון שיתוף פעולה אקדמי בעזרת הרשת בכלל והמדיה החברתית בפרט. באתרים כמו Arxiv ו PLos מעלים המחברים את מאמריהם טרם פרסומים ומצפים לביקורת בונה.

יש גם מספר רשתות חברתיות מקצועיות בתחום המחקר המדעי שנועדו לשתף ידע במקצועות שונים. דוגמאות לכך הם OpenWetWare. האתר Protocolpedia מאפשר העלאה של פרוטוקולים מדעיים לטובת קהילת המחקר. גם אתר זה מתבסס על שיתוף פעולה בין החוקרים.

שיפוט אקדמי מול פוסטים וציוצים

כתבה מעניינת הופיע בחלק החדשות של האתר של כתב העת Nature.

בתחילת הכתבה מוזכר מחקר שפורסם בכתב העת Science. המחקר מסביר שניתן היום להעריך את גילו הצפוי של האדם בדיוק של 77% הודות לזיהוים של קבוצה מסוימת של גנים.

חוקרים אחרים לעגו לכותבי המאמר ב Science ופרסמו את דעותיהם בעזרת Twitter ובבלוגים. תוך שבוע פרסמו מחברי המאמר שיתכן והיה להם טעות.

למרות שהמאמר עבר שיפוט מטעם Science, הוא לא עמד בלחץ של חוקרים אחרים מומחים בתחום, שהחליטו להגיב.

מה זה אומר על תהליך השיפוט של כתבי עת אקמיים? מה זה אומר על יוקרתו של Science שנפגע רק לפני כמה שנים בסקנדל מאד מתוקשר?

ומה זה אומר לגבי כוחה העצום של אתרי וכלי Web 2?

יש חוקרים שמעדיפים להראות את מאמריהם לציבור בטרם יפרסמו אותם בכתבי עת כמו ב arxiv למשל. בעזרת ביקורת בונה הם יוכלו לשנות ולתקן את המאמר ואז לנסות לשלוח אותו לפרסום מדעי מוכר.

מי שעושה שימוש יעיל בכל ההערות וההמלצות הללו, הוא אתר Faculty of 1000. להם יש אלפי שופטים שמדרגים מאמרים שמתפרסמים בכתבי עת שונים ומוסיפים מהידע שלהם על הנאמר. כל זאת לטובת המחקר האקדמי. יש להם גם שיטת דירוג משלהם.

בכתבה מופיע שיטת הערכה בשם  'alt-metrics'. בשיטה זו נמדדת כל הפעילות ברשת סביב מאמר שפורסם. בסוף ניתן יהיה לתת דירוג למאמר בהתאם ל  'alt-metrics' שלו. 

זה מזכיר קצת את שיטת ה Sentiment Analysis עליו דיברנו במקום אחר.