יום שני, 3 בדצמבר 2012

JSTOR בעברית

היום (3.12.12) התקיים בספריה הלאומית כנס של JSTOR.

JSTOR הוא כידוע אחד ממאגרי המידע הספרייתיים החשובים ביותר. הוא כולל כ-1500 כתבי עת בעיקר בתחום מדעי הרוח והחברה.

לכנס הגיעו שלושה נציגים שדיברו על ההתפתחויות האחרונות בחברה. JSTOR היא חברה ללא מטרות רווח. המאגר אמנם עולה כסף אבל הם שואפים לפתוח אותו עד כמה שאפשר לציבור. במדינות אפריקה למשל, הגישה אליו הוא בחינם. המגבלה היא ההסכם שיש להם עם המו"לים. המו"לים כמובן לא מעוניינים שיפיצו את כל הפרסומים שלהם בחינם.

החידוש הגדול ב JSTOR כיום הוא פרויקט ה e-books שהושק לפני עשרה ימים. מדובר על 15,000 ספרי מחקר במגוון תחומים. ההפניות הביבליוגרפיות בספרים הם קישורים למאמרים אלקטרוניים שנמצאים (לפעמים) בתוך מאגרי כתבי העת של JSTOR. יש גם קישורים בין מאמרי ביקורת על ספרים, לספרים עצמם. זה מאפשר מעבר נוח ממקור למקור.

הנושא החשוב ביותר בכנס מבחינתינו היה פרויקט סריקת כתבי העת הישראליים שמבצעת JSTOR. מדובר בפעם הראשונה שהם מעלים תכנים בכתיב לא רומי (כמו ערבית, סינית וכו') וזה דבר שמאד מרגש אותם. תשעה מו"לים ישראל, נכון להיום, שותפים בפרויקט. הם מאפשרים את סריקת החומרים שלהם למאגר.

בשנת 2010 היה פיילוט בו נסרקו כתבי העת ציון, תרביץ, מגמות ואופקים בגאוגרפיה. עכשיו הם שואפים להגיע ל 60 כתבי עת אחרים מתוך רשימה של מעל מאה שהוכנה.

הספריה הלאומית וספריית אוניברסיטת חיפה מנהלים את העבודה בארץ. לאחר תהליך ארוך ומייגע של מפתוח לפי קריטריונים נוקשים (208 עמודי הנחיות) שהציבה JSTOR, ספריית חיפה מעבירה את כתבי העת לסריקה בהודו.
בינתיים יש הצלחה רבה לפרויקט כתבי העת הישראליים.  מדובר על חבילת הפיילוט שניתן להזמין בנפרד לחבילות האחרות של JSTOR. בעתיד יתכן והם יוטמעו בתוך חבילות קיימות כמו למשל Jewish Studies.

כתבי העת הללו נמצאים בשימוש במדינות רבות בעולם. בשנה האחרונה היתה עליה של 100% במספר המוסדות הרשומים לחבילה הזאת. 70% מהמוסדות הם מחוץ לישראל ונעשים 11,275 שימושים בהם כל חודש.

יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

להשאר מעודכן בתחום

Serendipity  או בעברית תגליות אקראיות חיוביות (בערך), הוא מילת המפתח של האינטרנט. חיפשנו דבר אחד ומצאנו משהו אחר מעניין עוד יותר.
כל תהליך הקריאה ברשת עובדת כך. אני קורא ערך בוויקיפדיה וכל מילה שניה היא קישור לערך אחר. אני עובר ממקום למקום ולומד עוד דברים שבכלל לא חשבתי עליהם מכתחילה. זה אמנם מפריע לריכוז ויש על זה הרבה ביקורת אבל כך העסק עובד.

בעולם האקדמי זה עובד כך זמן רב. לכל מאמר יש ביבליוגרפיה. חלק מהציטוטים בביבליוגרפיה הם חשובים ומעניינים יותר מהמאמר המקורי. כך החוקר ממשיך לקרוא ולהשכיל בתחומים המשיקים לתחום העיסוק העיקרי שלו.

למה אני מזכיר את זה?

בשבוע שעבר התקיים סמינר מאל"י בקמפוס היפה של אוניברסיטה הפתוחה ברעננה.
אני הגעתי ליום השני שהתרכז בחידושים במערכת Primo ו SFX.

ההרצאה האחרונה התמקדה במוצר בשם bx מבית אקס ליבריס. מוצר זה מציע מספר שירותים.

 bx Recommender הוא שרות נלווה לחיפוש המאמרים. הוא מוסיף לתוצאות החיפוש הצפויות, גם מאמרים שלא היינו חושבים עליהם לבד. יתכן אפילו שהם לא עונים בכלל לקריטריונים של השאילתא (לא מופיעות מילות המפתח שבחרנו) ובכל זאת הם רלוונטיים למחקר. ההצעות הללו מתבססות על חיפושים של חוקרים ברחבי העולם הנהנים משימוש ב-SFX ה link resolver של Exlibris. הוא יודע באיזה עוד מאמרים נעשו שימוש עם רשימת המאמרים שקיבלנו בתוצאות החיפוש, ומציג את אלו שהורדו מאותם מאגרים, הכי הרבה.

Hot Articles מציע לנו מאמרים ממגוון מקורות בתחומים שהגדרנו מראש שמעניינים אותנו. יש גם אפליקציה לסמארטפון. הנה למשל רשימה של עשרת המאמרים הפופולריים ביותר בחודש נובמבר (לפי הגדרותיו של bx) בתחום המידע והספרנות:



שרות נוסף הוא bx Most Popular Articles שבו מוצגים 100 המאמרים בכל התחומים שהיו הכי פופולריים השנה.

יש הרבה מאגרי מידע המספקים שירות דומה.
Science Direct  למשל, מציע בצד ימין של תוצאות החיפוש, מאמרים רלוונטיים נוספים מאותו תחום. כך גם במאגרים אחרים.
מה שמייחד את bx הוא האפשרות להראות מאמרים מכל מאגרי המידע הכלולים ב knowledge base שלו. כפי שמוצרים אחרים של ExLibris כמו Primo Central מחפשים מענה לשאילתא שלנו מתוך עשרות אלפי כתבי עת אלקטרוניים שב KB שלהם, כך גם bx אינו מוגבל למאגר אחד כמו Science Direct או ProQuest או לחבילה של כתבי עת אלקטרוניים כמו T&F או Springer. המאמרים שהוא מציע הם ממקורות מגוונים יותר.

חוקרים הרוצים להרחיב אופקים ולהיות מעודכנים בכל מה שקשור לתחומי המחקר שלהם, יכולים לנצל את bx כדי ללמוד דברים חדשים שלא חשבו לחפש בעצמם.

גם מי שלא מתעניין במחקר האקדמי יכול להנות מכלי serendipity חדשים ברשת, ויש הרבה כאלה. אתרים רבים מציעים עדכונים תכופים של מידע שמעניין אותנו, ממבחר גדול של מקורות שלא היינו מוצאים בעצמינו.

דוגמא רלוונטית מבחינתי הוא Zemanta שעליו כתבתי לפני כמה שנים כל פעם שאני כותב פוסט, Zemanta, שמותקן אצלי בדפדפן, מציע לי כתבות מאתרים שונים שהוא ממליץ לי להוסיף לפוסט. הוא מסיק מתוך הטקסט שלי על מה אני כותב ומה עוד יכול להעשיר את המידע. תוך כדי הכתיבה שלי, אוכל למצוא ואולי להדביק קישורים למאמרים רלוונטיים.

אם אני רוצה להשאר מעודכן בתחום שלי, לא צריך לבצע חיפוש כדי להנות מה serendipity של מידע מעודכן. יש המון אתרים שפשוט עוזרים לי להשאר בעניינים על ידי הצגה של דברים רלוונטיים. להבדיל מ RSS שנועד בעיקר להעביר אלי רק מידע ממקורות שבחרתי , אתרים אלו עורכים את החיפוש והדליה. אני צריך רק לקרוא.

אתר חדש שעושה דבר דומה הוא sulia.com

Sulia (כמו סוליה של נעל), הוא ספק מידע עדכני במגוון נושאים כמו טכנולוגיה, עסקים, ספורט, בידור ועוד. הוא אוסף מאמרים ופוסטים ממקורות מידע שונים שמוגדרים כאמינים וטובים. אחר כך הוא מסנן אותם ויוצר זרם איכותי מועדכן בזמן אמת. אפשר כמובן לחלוק על רמת האיכות. את המאמרים אפשר כצפוי לשתף בפייסבוק וטוויטר.
ניתן גם לרשום פוסטים משלנו בכל תחום. אם הפוסט יוגדר כאיכותי, יתכן והוא יכנס לזרם המידע עבור משתמשים אחרים.




אפליקציה פופולרית לסמארטפון שעובד באופן דומה הוא Flipboard. הוא נקרא כך כי העברת המסכים נעשה בדרך המזכירה לוח דפדפת (שזה די חביב). בשלב הראשון אני מתבקש לבחור תחומי עניין, ואחר כך הוא מתחיל להפנות אותי למאמרים שאמורים לעניין אותי. אני לא משתמש בזה הרבה. אני מעדיף את Google Currents. אפליקציה זו (שגם עליו דיברנו) מזכיר יותר אוסף של עיתונים שבחרתי לקרוא, מאשר אוסף מאמרים מאינספור מקורות. זה דומה יותר ל RSS, שבעזרתו אנו בוחרים בדיוק אחרי מה אנו רוצים לעקוב.

זה טוב שתמיד יש מה לקרוא בכיס.

יש  דרכים רבות להישאר מעודכן בחומר המתפרסם ברשת (נשמע כמו נושא מעניין להרצאה), הבעיה היא כמובן שאף פעם אין מספיק זמן לקרוא הכל.





Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

יום פתוח של EBSCO בישראל

EBSCO Publishing Logo
EBSCO Publishing Logo (Photo credit: Wikipedia)
ביום חמישי נסעתי לתל אביב ליום הפתוח של EBSCO בישראל.
EBSCO הוא אחד מספקי המידע הגדולים והחשובים בעולם. מאגרי המידע שלהם הנמצאים בשימוש בספריות אקדמיות ומרכזי מידע רבים.

הכנס השנתי (השנה היו דווקא שני כנסים) היה מיועד לעדכון הספריות בנעשה ב EBSCO.

החדשות המרכזיות הפעם היו המיזוג של חברת המו"ל Wilson עם EBSCO. התוצאה היתה מה שהם מכנים "Super Databases". 

החיבור בין חבילות כתבי העת האלקטרוניים של Wilson עם תתי המאגרים של EBSCO יצר אוסף גדול וייחודי של מידע במגוון תחומים.
לדוגמא, למאגר LISTA המוכרת לנו בתחום המידע והספרנות,  הוסיפו מאגר Library Literature and Information Science של Wilson. לשני אלו הוסיפו עוד מספר כותרים ייחודיים בתחום והתוצר הסופי הוא מאגר גדול של 433 כותרי כתבי עת בטקסט מלא במקצועות המידענות והספרנות.
בתחום האומנות הם הרכיבו מאגר גדול הכולל 617 כותרים בטקסט מלא. בתחום מדעי הרוח 1515 בטקסט מלא, בחינוך 1179, ועוד.

הם הדגישו ש EBSCO הוא המאגר המוביל בכל הקשור לקיצור תקופת ה embargo. להבדיל ממאגרים אחרים שמטילים עיקוב על צפייה בגליונות כתבי העת מהשנה האחרונה (ויותר), ב EBSCO טוענים שעל כתבי עת רבים שלהם אין כלל embargo ועל אחרים פרק הזמן קוצר.
הם לקחו כדוגמא את Jewish Studies Source (שיש לנו בספריה). כתבי עת רבים של הם ללא embargo בכלל. בנוסף יש להם backfiles רבים בטקסט מלא. יש שם גם 2150 ביוגרפיות של דמויות יהודיות.
חומרים ישנים, היה נושא נוסף שעלה. ב EBSCO  מוכרים חבילות של כתבי עת ישנים  של Wilson במגוון תחומים. לדוגמא:
 Business Periodicals Index Retrospective 1913-1982
Humanities & Social Sciences Index Retrospective: 1907-1984
Education Index Retrospective : 1929-1983
עוד מאגר שהוזכר הוא אוסף ה Historical Digital Archives הכולל מגוון כתבי עת עתיקים לפי נושאים. בהרצאה הוצג יוזמה של EBSCO  וה  American Antiquarian Society . יחד הם הרכיבו וסרקו 7600 כתבי עת אמריקאים שפורסמו בין השנים 1691-1877.
ההרצאה המרכזית ביום הפתוח היה בנושא מאגר הספרים האלקטרוניים. ב EBSCO בנו פלטפורמה חדשה בשם EBSCO Host Collection Manager (שהחליפה את Net Library). בפלטפורמה זה ניתן לחפש, לנהל ולרכוש ספרים אלקטרוניים ממגוון של 320,000 כותרים המופצים על ידי 800 מו"לים שונים כגון T&F, Wiley, Springer, MIT ועוד. ישנם גם 16,000 ספרי שמע אלקטרוניים באוסף.

יש מספר מודלים שונים של רכש ספרים אלו:
רכישת ספרים בודדים לפי בחירה או בקשה מ EBSCO שירכיבו חבילה מיוחדת לפי דרישות הספריה.
מנוי שנתי עבור חבילות מוכנות מראש.
הזמנות חד פעמיות לתקופות קצרות (1, 7,14 או 28 יום).
כל התהליך מאד פשוט וידידותי.
אפשר גם להגדיר (או לפתוח לכל הקוראים) selectors שיבחרו ספרים וישלחו להזמנה. הספריה תגדיר חשבון approver שרק הוא יהיה רשאי לבציע את הרכש.
הוזכרו עוד שני מאגרים מעניינים בכנס.
Novelist הוא כלי שמעשיר את קטלוג הספריה עם מידע, ביקורות, עטיפות ועוד. הכלי הזה מתמקד בעיקר בספרות קריאה והקהל הרגיש שזה יותר מתאים לספריות ציבוריות.
Newspaper Source Plus כולל יותר מ 1000 עיתונים חשובים מרחבי העולם בטקסט מלא. מופיעים כ 38 מליון כתבות    ו 902,000 תעתיקים של כתבות ששודרו בטלויזיה וברדיו.
את היום הנחתה זיוה קורזון נציגת EBSCO בארץ, והמרצה היה הנציג החדש לאזורינו ג'אנלוקה דה-בלה.
אלו מאיתנו העובדים כספרנים ומידענים בתחומי הייעץ, מאגרי מידע או כתבי עת מכירים את זיוה ואת פועלה ב EBSCO בחמש השנם האחרונות. בסוף הכנס היא הודיע שהיא עוזבת את עבודתה בחודש הבא לטובת משפחתה. מזל טוב ובהצלחה.
כידוע לכם אני משתדל תמיד לצלם את האוכל בכנסים כאלה. הפעם התמונות לא יצאו משהו, אבל האוכל היה בהחלט טעים.





Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

חידושים ב Wolfram Alpha

כזכור לחלק מאיתנו, לפני שלוש שנים אחד האתרים שקיבל הרבה זרקורים היה "מנוע התשובות המחושבות" Wolfram Alpha.
המנוע מתמחה במתן תשובות מדויקות להפליא בכל הקשור לחישובים מספריים.
לדוגמא: מה יהיה המרחק בין כדור הארץ לירח בעוד חודש וחצי?
            מחיר קילוווט חשמל בשעה בניו יורק?
            כמה זמן ייקח לקשיש בן 100 במשקל 60 ק"ג וגובה 1.70 ס"מ לרוץ מחיפה לאילת במהירות 25 קמ"ש?
            תוך כמה שעות, המשתזף בשמש בתל אביב בעל עור בהיר יקבל כוויה למרות השימוש במשחת שיזוף?
(רוב הדוגמאות באתר הם יותר מדי מקצועיות ומדעיות בשבילי להבין)
לאחורנה אתר Wolfram Alpha הוסיף מספר אפשרויות מעניינות.
דף הבית מעוטר בצלמיות מצוירות מכל מיני סוגים. כשמעבירים את הסמן על אחת מהם (ולוחצים enter) מקבלים המון מידע מעניין לגבי אותה צלמית.
 לדוגמא יש צלמית של פרוסת גבינה צהובה. כשלוחצים עליה מקבלים דף ארוך של מידע הכולל את כל הערכים התזונתיים של הגבינה.

הצלמית הבולטת ביותר בדף הבית היא צלמית כחולה של Facebook הנמצאת במרכז המסך.
צריך לאפשר ל Wolfram Alpha גישה לחשבון Facebook שלנו ואז מקבלים כמות עצומה של מידע סטטיסטי מפורט על הפעילות שלנו ברשת החברתית.
בין היתר הדו"ח מראה בצורה גרפית את כל הפוסטים שלנו וכמה הגיבו/ עשו לייק עליהם, מי  מהחברים מגיב הכי הרבה לתמונות/וידאו שאנחנו מעלים, כמה מילים בממוצע אנו משתמשים בתגובות שלנו + ענן של המילים הפופולריות ביותר, השוואה בין השימוש באפליקציה של Facebook לבין האתר עצמו, איזה יישומים הכי פופולריים אצלינו, איפה בעולם נמצאים חברינו, מי הצעיר ביותר, מיהם הנשואים, החברים עם הכי הרבה חברים משותפים, השמות הכי נפוצים ועוד ועוד ועוד.
קשה לעכל כל כך הרבה מידע אבל זה מדהים לראות את הכח של Wolfram Alpha, וזה רק בגירסה החינמית.

יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

המשך הסיפור

לפני מספר שבועות כתבתי כאן פוסט על ספר (כתב יד) מיוחד שמצאתי במקום עבודתי בספריה הלאומית.
מדובר על כתב יד מלפני 200 שנה. 
מכיוון שהמחבר היה סבא של סבא של סבא שלי, הזמנתי סריקה של הספר.
היום התמונות הגיעו ובקרוב יעלו גם לאתר הספריה. תודה רבה לזמירה ולמחלקת השאלה בין ספריתית.

הנה דוגמא יפה לדרך בה הטכנולוגיה של היום יכולה "להוציא לאור" פיסה קטנה של היסטוריה, גם אם מדובר בפרטים קטנים ולא כל כך חשובים.
את הספר מצאתי בקטלוג המקוון, הוא נסרק במרכז הדיגיטציה של הספריה הלאומית ועכשיו הוא גם מקבל פוסט בבלוג של הנכד של הנכד של הנכד של המחבר המקורי.


יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

כנס Gale 2012

היום השתתפתי בכנס השנתי של חברת המידע Gale, שארגנה טלדן.

שלושת נציגי Gale דיברו על מוצריהם השונים ועל החידושים בתכנים ובאפשרויות החיפוש שמאגרי המידע שלהם מציעים.

Gale היא מחלקה בארגון Cengage Learning שמפתחת פתרונות לימוד והוראה לבתי ספר ואוניברסטאות. Gale היא אגריגטור של מאגרי מידע ומו"ל של ספרים, כתבי עת וספרים אלקטרוניים.


אחד המוצרים שדיברו עליו במיוחד היה ה ECCO (שקיים בין היתר אצלינו בספריה). זהו מאגר הכולל 32 מליון דפי טקסט של עתונים ופרסומים אחרים מהמאה ה-18. Gale מתמחה בסריקת חומרים כאלו ומשתפת פעולה עם ספריות ברחבי העולם כדי להנגיש לציבור את התכנים המיוחדים שלהם שלא קיבלו עד היום את ההתיחסות הראויה. המאגר החדש יותר הוא ה NCCO שכולל סריקות של טקסט מהמאה ה-19. למאגר זה יש יותר אפשרויות חיפוש וניתוח מידע.

יש ל Gale עוד פרויקטים קטנים יותר בתחום הסריקה. את רוב האוספים האלה הם מכניסים תחת המטריה של ה Archives Unbound - כ-120 אוספים של מסמכים היסטוריים בתחומים שונים וממקומות שונים בעולם.

החדשות החמות מבחינת Gale הוא שיתוף הפעולה עם National Geographic. עכשיו בעלי גישה למאגר, יוכלו לצפות ולחפש בטקסט המלא של גליונות כתב עת חשוב זה בינתיים לשנים 1888-1994.

GVRL היא פלטפורמת הe-books של Gale שכולל כ-10000 כותרים. בשנת 2012 בלבד הם הוסיפו 2047 ספרים חדשים. הספרים מגיעים ממו"לים חשובים כמו Wiley, Sage, Springer ואחרים. את הספרים אפשר להוריד לטאבלט ולסמארטפון.

הנציגים הזכירו עוד מוצרים כמו InfoTrac ו Gale's Business Insights והציגו כלים ואתרים חדשים שיכנסו לפעולה בתקופה הקרובה.

חברת טלדן ארגנה גם הרצאת אורח. את עמוס לויטוב, שנפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה, שמעתי בעבר, אך את סיפורו המדהים בהחלט שווה לשמוע שוב.

היה נחמד להיפגש עם חברים ועמיתים וכמובן ארוחת הצהריים היתה מצויינת.






יום חמישי, 27 בספטמבר 2012

טוויטר בישראל

LONDON, ENGLAND - JUNE 01:  A close-up view of...
Getty Images via @daylife)
רשת המיקרו-בלוג, טוויטר, לא כל כך תפס בישראל.

פעם חשבתי שזה בגלל המנשק באנגלית אבל עכשיו כשטוויטר קיים בעברית, לא רואים הצטרפות המונית.
אולי זה בגלל המגבלה של 140 אותיות. לישראלים יש  יותר מדי מה להגיד.



זה לא שבישראל לא משתמשים בטוויטר. יש כאן הרבה משתמשים, חלק גדול מהם סלברטים, אבל לא רק.
הנה רשימה של משתמשי טוויטר בישראל עם הכי הרבה עוקבים.

 גם ראש הממשלה והנשיא מתחרים ביניהם מי מצייץ יותר. הנה עוד כמה נתונים על ציוצי צמרת המדינה.

לפי Alexa, טוויטר הוא האתר התשיעי הכי פופולרי בעולם. בישראל לעומת זאת הוא מגיע רק למקום ה-22.

ומה קורה במדינות שסביבינו?

Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

גל חדש בפרסום מידע?

Writtings
 goranpg)
בסדרה של כתבות שהתפרסמו בימים האחרונים בבלוג הטכנולוגי ReadWriteWeb, כותבים המחברים על מגמה חדשה ומתפתחת בתחום הפרסום ברשת (web publishing).

עד היום נוצרו מדי יום כמויות אדירות של מידע, רובה מאד לא איכותי.

עכשיו מתחילים להופיע אתרים חדשים שחרטו על דגלם את נושא איכות הכתיבה. הממשקים פשוטים יותר ואפילו לא כוללים פרסומות. הרעיון הוא לתת לכותב לכתוב את דעתו ואת הגיגיו מבלי להתייחס ולהתעמת עם הטכנולוגיה.
לדוגמא branch.com הוא מעין שירות מיקרו-בלוגיניג כמו טוויטר אבל הוא מאד מעודד דן-שיח, דבר שקשה לעשות עם טוויטר. אפשר להתחיל שיחה על נושא הדף הנצפה ואין הגבלה ל 140 אותיות (אפשר להשתמש ב 750).

Medium הוא שירות שמעודד כתיבה איכותית. לא צריך להיות בלוגר ולתחזק בלוג ולעדכן אותו לעיתים קרובות. ב Medium אפשר להעלות פרסומים חד פעמיים. הפרסומים מסודרים בתוך אוספים -קטגוריות נושאים.

app.net מאד מזכיר את טוויטר רק שזהו שירות בתשלום. כנראה שלדעתם אם זה עולה כסף, לא כל אחד יפתח חשבון אלא רק מי שבאמת יכול לתרום מידע משמעותי ועשיר. הם גם מדגישים את רצונם לשתף פעולה עם גורמי צד שלישי כדי לאפשר בניית אפליקציות על בסיס app.net. בשורה זו באה בדיוק בזמן שטוויטר חוסם אפשרויות כאלו בפלטפורמה שלו.

עוד אתר בעל גישה "איכותית" היא Svbtle (איך בדיוק מבטאים את זה?!?!?). אתר זה מאפשר, למנויים בלבד, לפרסם את דבריהם במגוון נושאים. כולם יכולים לקרוא אבל רק ה"מובחרים" יכולים לפרסם. אפשר להגיש בקשה לקבל הרשאת כתיבה. אם אתם עומדים בקריטריונים שלהם, יש סיכוי שתקבלו גישה. בינתיים התכנים שמופיעים שם לא איכותיים במיוחד.

האם באמת מדובר על גישה שונה? זהו החידוש הגדול של פרסום ברשת?

כמדומני שלא.
מדובר אולי על הקפדת יתר של איכות על חשבון הכמות אבל לא יותר. עדיין נראה אלפי טוקבקים לידיעות מעניינות באתרי החדשות, חשבונות טוויטר או פייסבוק המלאים במידע חסר משמעות או אפילו מזיק, בלוגים ימשיכו להיפתח ולהיסגר כפטריות אחר הגשם ובאופן כללי נמשיך לראות כמויות עצומות של מידע עולה לרשת ונעלם בתוך ג'ונגל דפי הווב.


Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

כש 140 אותיות זה לא מספיק

Twitter Logo
Twitter Logo (Photo credit: Jon Gosier)
יש מספר אתרים המאפשרים פרסום בו זמנית במספר רשתות חברתיות (בעיקר פייסבוק וטוויטר). השם המקובל לאתרים כאלה הוא Twitter clients.

אני אהבתי להשתמש ב Tweetdeck וזה מסיבה אחת פשוטה. במערכת Tweetdeck הוטמע אפליקציה קטנה בשם deck.ly שאפשרה כתיבת ציוצים לטוויטר, הארוכים יותר מ 140 אותיות.

פשוט כותבים את הציוץ, וכשעוברים את ה 140, deck.ly יצרה קישור לדף ששם היה אפשר לראות את כל המלל.
מבחינת טוויטר הופיע רק 140 אותיות אבל חלק מאותיות אלו הוקדשו ללינק שהביא אותנו לכל הטקסט.

בשנה שעברה טוויטר רכשה את Tweetdeck ובנסיון לקרב אותה לשירות המקורי, ביטלה את deck.ly.

חבל.

אבל יש מספר אתרים חלופיים למי שרוצה להשתמש בטוויטר אבל לא רוצה להתמודד עם מגבלת ה-140.

ניסיתי את long tweets  שהיה אמור לפרסם תמונה (תמונה אחת שווה 1000 מילים) של הציוץ הארוך שלי. לינק לתמונה היה מופיע בטוויטר. הכל עבד כצפוי אך לצערי בתמונה הופיע הציוץ שלי בעברית הפוכה.

האתר הבא היה talltweets. תוך כדי כתיבה האתר הראה לי כמה ציוצים אני כותב. בעצם אתר זה מחלק את הציוץ להרבה ציוצים קצרים. לא כל כך יעיל לדעתי.

התוצאה הטובה ביותר מצאתי ב twitlonger. פרסמתי ציוץ של 220 אותיות ובטוויטר הופיעו 140 הראשונות עם לינק להמשך.

ויש גם אפליקציה שמטמיעה את זה לאנדרויד. נבדוק אותה.

Enhanced by Zemanta

יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

אוצר אישי קטן במרתפי הספריה הלאומית

old books
gnackgnackgnack)
הרבה אוצרות נמצאים בספריה הלאומית. רובם אוצרות לאומיים או דתיים.
אך יש גם כמה אוצרות פרטיים ואישיים. את אחד מהם מצאתי היום בבוקר.

בין הספרים הנדירים של הספריה נמצא פנקס מוהלים קטן. מוהלים רבים ניהלו רשימות של הבריתות שהם ערכו, וכללו בו את שם האב, הבן, הסנדק, התאריך, המקום ופרטים נוספים.

הפנקס שראיתי היום היה שייך לסבא של סבא של סבא שלי, יוסף הקנברוך, שהיה חי בין 1780-1870.

הוא מל 128 תינוקות וחלק מהשמות מופיעים בפנקס. בין היתר הוא מל את כל בניו כשהוא נעזר (בחלק מהמקרים) באביו שהיה מוהל גם כן.
הכתב מאד קשה לקריאה ונעזרתי בידידי יעקב ממחלקת כתבי היד שפיענח את הכתוב.

לפי מסמך שמצאתי לפני כמה שנים, הפנקס של אותו מוהל נשמר על ידי הנאצים כ"חפץ תרבותי יהודי". איך בדיוק הוא הגיע לארץ לא ידעתי. אז התחלתי לקרוא קצת היסטוריה.

לאחר המלחמה נסעו גרשום שלום ואברהם יערי לאירופה, מטעם האוניברסיטה העברית. משימתם היתה לאתר ולהביא לארץ ספרים יהודיים ששרדו. על סיפור המסע  כתב דב שידורסקי את ספרו "גווילים נשרפים ואותיות פורחות ".
בין היתר הגיע גרשום שלום גם לאופנבך (Offanbach) שם התגלה אוסף גדול של ספרים שנתפסו ונשמרו על ידי הנאצים.
הנה מאמר מעניין בנושא. הספרים הללו פוזרו לבסוף בין קהילות יהודיות שונות ואת חלקם שלח שלום לספריה הלאומית בירושלים.
מבדיקה שערך עבורי יעקב, התברר שפנקס המוהלים שלנו היה במשלוח הזה.
 
הספריה העלתה את הפנקס על מיקרופילם כבר מזמן אבל היה חשוב לי לראות ולחוש את הדבר האמיתי. השלב הבא הוא לעשות לו דיגיטציה כדי שיופיע בחינם ברשת. כך גם בני המשפחה בחו"ל יוכלו לעיין בו. יעל מנהלת מחלקת כתבי היד הסבירה לי את התהליך, ואני מקווה לטפל בזה בשבוע הבא.

אבל כחפץ היסטורי חשוב (לפחות עבורי), אין תחליף למקור. להחזיק ספרון שהיה שייך לאחד מאבות אבותי הוא בהחלט ארוע מיוחד.

כל פעם שעתיד הספר עולה לדיון וה"עתידנים" מספידים את הספר הפיסי, אני תמיד חושב על אותם פריטים עתיקים או נדירים ששום ספר אלקטרוני לא יוכל להחליף. לפעמים חשוב להסתכל בקנקן ולא רק על מה שיש בו.


Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

המחבר בא לעזור

IMG_0364
IMG_0364 (Photo credit: UGA College of Ag)
באחד הפוסטים הקודמים דיברנו על הדרך הנכונה לשווק במדיה החברתית ובכלל זה גם שיווק שרותי ספריה.
אמרנו שחשוב לא לדחוף מידע שיווקי אלא לנסות לעזור ללקוח ולהתייחס לצרכים האישיים שלו. הפרסום יגיע לבד.


הנה עוד דוגמא שרצה עכשיו ברשת ובמקרה היא קשורה לספרים.

לפני כשנתיים דיברתי על חוסר היעילות של אתרים כמו Yahoo Answers. אתרים כאלו מתמלאים כל דקה בעשרות שאלות במגוון תחומים שברוב המקרים לא מקבלים תשובה. האתר מלא בדבריהם הלא חכמים של מחפשי במה למיניהם. הרבה פניות מגיעיות מתלמידים שרוצים שמישהו יעזור יעשה להם את שיעורי הבית.

לפני כמה ימים העלה תלמיד שכזה בקשה לעזרה. כחלק ממטלה שהוא קיבל מבית הספר לחופשת הקיץ, היה עליו לקרוא ולסכם ספר מסוים. 
School starts on the 22nd for me, and I haven't been able to finish this book.Can someone give me a complete review, including everything important?
I REALLY need this!

המגיבים הראשונים ביקרו אותו על עצלנותו אבל אז לפתע עלה תגובה מלא פחות מאשר מחבר הספר בעצמו. הוא כתב תגובה ארוכה אך נחמדה וברוח ידידותית. הוא לא ניסה לשווק את הספר בכוח אלא לעודד את התלמיד פשוט לקרוא.

מיד התחילו להופיע תגובות חיוביות לדבריו של המחבר. הרבה מגיבים כתבו שבעקבות הדברים הם ירכשו את הספר. הסיפור הלכאורה שולי הזה צבר כותרות וכתבה עליו הופיע ב TechCrunch. ברגע שהדברים הגיעו לבמה מכובדת כל כך, הסיפור הפך ויראלי והחל לרוץ ברשת.
המחבר הצליח, ללא כוונה כנראה, לשווק את ספרו בצורה חיובית מאד.

לאחר כמה שעות, מסיבות כלשהן, Yahoo החליטו להוריד את כל התגובות לשאלה והותירו את דבריו של המחבר בלבד.

זמן רב מדברים על כך שהספרים האלקטרוניים הם מכה אנושה למו"לות המסורתית. יתכן שזה נכון אבל זה כנראה לא מפריע במיוחד למחברים. להפך, עכשיו הרבה יותר קל למחבר לבוא במגע עם הקוראים שלו, לשאול לדעתם, לקבל ביקורת והמלצות לעתיד.
Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 15 ביולי 2012

התואר האקדמי הגרוע ביותר?

בכתבה קצרה בגירסה המקוונת של Forbes, מופיע דירוג של תוארי ה MA הטובים ביותר מבחינת כלכלית.
מבין המובילים אפשר לציין הנדסת חשמל ומדעי המחשב.
באופן לא מפתיע במיוחד המקצוע "הגרוע" ביותר הוא לימודי מידע וספרנות.

המשכורת הממוצעת של ספרן בארה"ב הוא עדיין הרבה יותר גבוהה מאשר מקבילו בארץ.

בתגובה לכתבה זו אומרת Maureen Sullivan נשיאת ה ALA, שסטודנט הולך ללמוד ספרנות לא בשביל המשכורת אלא בשביל הסיפוק בעבודה. האפשרות לסייע לצרכני המידע, בין אם זה תלמיד בבית הספר או חוקר באקדמיה היא התגמול שאנו מקבלים. ספרנים וספרניות יכולות להשפיע רבות על החברה בה הם חיים והכשרתם נותנת להם כלים חשובים גם לתחומי עיסוק אחרים.

ומה דעתכם?




תודה לראובן על הקישור.

יום שלישי, 3 ביולי 2012

רשת חברתית בספריה -הדרך היעילה

כאן בבלוג התייחסנו הרבה לשימוש ברשתות חברתיות בכלל ובספריה בפרט. 
בעבר, ובמקום אחר, כתבנו על שיווק במדיה חברתית באופן כללי.
אבל מה לגבי השילוב ביניהם? איך אפשר לשווק את הספריה בעזרת הרשת החברתית?


cc olinlibref

כמעט כל ספריה היום מפעילה דף בפייסבוק. פייסבוק מאפשר לצוות הספריה לפרסם מידע במהירות ובקלות. פרסום מידע כזה באתר הספריה לוקחת זמן רב, ולעיתים רק גורם מוסמך ומקצועי יכול לעשות את זה. מסיבה זו בדיוק פתחנו לפני כשלוש שנים את הדף של ספריית מכללת אחוה.


היה כמעט בלתי אפשרי לעדכן את הסטודנטים לגבי דברים בסיסיים כמו שינויים בשעות הפתיחה, ספר חדש שהגיע, תקלה במאגר וכו'. בעזרת דף הפייסבוק יכולנו בקלות להודיע הודעות, לפרסם תמונות ולשתף את הקוראים בנעשה בספריה.
פייסבוק, טוויטר ורשתות אחרות יכולות לשמש מעין "אתר ספריה לייט", לא רשמי, ומעודכן. לא צריך לדעת html או להכיר את השימוש במערכת ניהול תוכן. בקלות רבה אפשר לפרסם ידיעות או קישורים לאתרים רלוונטיים.
בצורה זו אני משתמש בטוויטר. החשבון שלי הוא בעיקר לצרכים מקצועיים כמו קישורים לפוסטים שלי, קישורים למאמרים מעניינים בתחומי המידע והספרנות, דיווחים מכנסים, עדכונים מהספריה וכד'. זה ליגיטימי לפרסם מידע אודותינו ואודות הספריה שלנו ברשת החברתית, אבל הרשתות מסוגלות להרבה יותר מזה.

רשת חברתית נקראת "חברתית" בגלל האלמנט החברתי. זה לא רק אמצעי לפרסום מידע מתוך המערכת, אלא גם כלי חברתי וחוויתי לשיתוף, סיוע וניהול שיחה עם הקהל.
אתר רשמי של מוסד כמו ספריה מתמקד בהעברת מידע בצורה מסודרת ומובנית. אתר לא מעודד דו-שיח. לפעמים אנו נרתעים לשלוח דוא"ל לאתר או להשתמש ב "צור קשר". אנו לא יודעים בדיוק עם מי אנו יוצרים קשר ואם בכלל יש שם מישהו שיענה לפניות. לעיתים קרובות לא בודקים בכלל את הדואר.

רשת חברתית יכולה להיות הפן החברתי והלא רשמי של המוסד, סוג של שירות לקוחות ידידותי או חבר טוב בתוך המערכת הגדולה.

לפני כמה שבועות חיפשתי מאמר ב D-Lib Magazine ובמקרה נתקלתי במאמר הזה:

Digital Librarianship & Social Media: the Digital Library as Conversation Facilitator
by Robert A. Schrier

המאמר לא ארוך והדוגמאות שהוא מביא הם מיושנות ולא ממש יצירתיות, אבל מאד נהנתי לקרוא אותו. המחבר קולע בול למחשבותי בנושא השימוש במדיה החברתית בכלל ובספריה בפרט. חשבתי לפרסם את הלינק בקבוצות הרלוונטיות שלנו בפייסבוק אבל המאמר כל כך טוב ונכון שהחלטתי להתייחס לחלק מהדברים, להוסיף את תחושותי ולהקדיש קצת זמן לנושא החשוב הזה.

המאמר דן בשלבים הנכונים ביצירת רשת חברתית יעילה בספריה. המחבר לא חוסך בביקורת על אלו שמנצלים את הרשת החברתית לצרכים אישיים/מוסדיים:

 "It is not enough to simply create a social media account and start talking about all the great things the digital library does." 

"Many librarians think that using social media is a good way to "get their library's name out there." These so-called brand evangelists do not accomplish much besides showing their customers that they are egotistic, interested only in promoting the things that the library thinks are worthwhile."

 "When [social media in the library is] done poorly, however, it reinforces the idea that the library is disconnected from the most important conversations and discussions and contains little of relevance to the vast majority of potential users."

תפקיד הספרן עד היום היה להיות המגשר והמחבר בין אוסף הספרים לקורא. הספרן הכיר את האוסף ולעיתים קרובות גם את הספרים עצמם. הוא ידע להמליץ על פריטים, לכוון לחומרים נוספים שעל המדפים ולהשאיל אותם לקורא.
כיום האוספים הדיגיטליים מתחילים לגדול ולקחת במידה מסוימת את חלקם של האוספים הפיזיים. הספרן חייב להכיר את הכלים שלו, לשלוט בקטלוגים המקוונים השונים, במאגרי המידע ובטכנולוגיות המתפתחות ברשת. הוא צריך גם לדעת כיצד להנגיש את המידע הדיגיטלי לקוראים בצורות יעילות. מכיוון שכל המידע הזה הוא וירטואלי, גם תפקידו ומיקומו הפיזי של הספרן צריך לעבור למימד זה. אנחנו חייבים לדעת ולהתמקצע במתן שירות ורטואלי באמצעות כלים שונים. לעיתים קרובות הקורא לא צריך בכלל להגיע לספריה ולכן הספרן גם לא צריך לשבת באולם הקריאה אלא למצוא לעצמו נתיבים שונים ברשת כדי לתת שירות מתאים. (כמובן שהאוסף והספרן הפיזי לא הולכים להיעלם והם עדיין ימשיכו לתפקד במסגרת מבנה הספריה עוד שנים רבות).
לצורך זה קיימים רשתות חברתיות.

חשוב מאד לשים דגש על האזנה לצורכי הלקוח. ספריות רבות מדי מדגישים רק את האוסף שלהם ומשתמשים ברשת לפרסם אותו ולהפגין את כישורים של הצוות. אפשר כמובן לפרסם פנינים מהאוסף אבל לא לשכוח לשמוע את  הלקוח, דבר בכלל לא פשוט כשהלקוח לא מגיע בכלל לספריה אלא עובד ברשת מהבית. לכן צריך לרכרך בשטח (ברשת) כדי ללמוד אלו דברים מפריעים או מעניינים את הקורא, דברים שהספריה יכולה לעזור בהם.

באוניברסיה זה יכול להיות דרך אגודת הסטודנטים, בספריות ציבוריות או לאומיות זה יכול להיות דרך דלפק הקבלה, היעץ או פשוט דרך אמצעי התקשורת. ארועים חשובים שמעניינים את הציבור צריכים לבוא לידי ביטוי גם אצל הספריות הרלוונטיות. אם מדברים הרבה על תופעה אסטרונומית מרעישה, על ספריות המדע לפרסם ברשתות שלהם מידע שיכול לעניין את הציבור ואולי אפילו להרגיע את חששותיו. סביב תקופת חלוקת פרסי האוסקר, ספריה המתמחה בקולנוע יכולה להסביר את תהליך הבחירות ולספק מידע על המועמדים.
המטרה היא לא לפרסם את אוסף הספריה אלא פשוט לעזור ולדבר אל הקהל מנקודת המבט של בעל הידע - המורה שרוצה רק ללמד את תלמידיו ולא להפגין בפניהם את ידיעותיו.
כשמשוחחים עם הקהל, צריך להשתמש בשפה המתאימה. פייסבוק הוא לא אתר רשמי המציג מידע, אלא בן אדם (או צוות) חי ונושם הרוצה לשוחח וליעץ. השפה צריכה להיות פשוטה, אישית וידידותית. צריך גם להכיר את התופעות החברתיות הצומחות מתוך הרשתות החברתיות, לדעת שה wall או ה stream הם דו-כיווניים ושגם לקורא יש מקום להתבטא.

חשוב מאד לא לפרסם אפילו ברמז את כישורינו ויכולתינו. הקורא הוא חכם ומכיר מכלי התקשורת דוגמאות לפרסומת סמויה. אם ננסה רק לפרסם את עצמינו נאבד את אימון הציבור. ולכן חייבים  להדגיש דווקא את השמיעה ולא רק את ההשמעה. לשמוע ולהתייחס לתגובות הקוראים בין אם זה בבלוג הספריה או בקיר הפייסבוק. מטרת הכלים הללו הוא לנהל שיחה ולא מונולוג. אם השיחה תהיה מועילה ועשירה, הדבר יוכיח על כישורינו וידיעותינו והכי חשוב, רצונינו לעזור.

הספריה צריכה ליצור אימון. היא עושה זאת לא בעזרת איכות האוספים שלה אלא באיכות האינטרקציה עם הקהל. אם האינטרקציה והשיחה איתם היא פורה ומוצלחת, ממילא הספריה תקבל את הפרסום שהיא רצתה.
ככל שמפרסמים דברים  ברשת החברתית שאינם בהכרח קשורים לספריה שלנו (אבל כן קשורים למקצוע) תגדל האימון. ספריה שתענה על שאלות קוראים, תפרסם חדשות על ספריות אחרות, מידע מעולם הספרנות בעולם, תפרגן לסופרים חדשים או תשתתף/תנהל מועדון קריאה, תבנה לעצמה תבנית חיובית בעיני הלקוחות הפוטנציאליים.

הספריה לא יכולה להרשות לעצמה רק לנהל דף בפייסבוק ולהמתין לקוראים ולמבקרים ללחוץ על ה"לייק". צריך לנסות לצאת אל מרחב הרשת ולשתף ידע במסגרות אחרות תוך כדי הזדהות בשם הספריה. בשביל זה צריך לפתוח פרופילים ברשתות חברתיות שונות ולהפגין נוכחות גם שם.

1. אפשר לפרסם מידע בדפים של ספריות אחרות בפייסבוק או להגיב לדברים שנכתבים שקשורים לתחומי הפעילות של הספריה.
2. לא להתרכז רק בפייסבוק. יש גם רשתות אחרות. אפילו Youtube הוא ערוץ של תקשורת עם הקהל. כשסרטון רלוונטי עולה לרשת אפשר להגיב ולהוסיף מידע מטעם הספריה הקשור בו.
3. ספרנים יענו בשם הספריה לשאלות המתפרסמות באתרי שאלות ותשובות שונים.
4. לכתוב בלוג ולהגיב לפוסטים בבלוגים אחרים.

השאיפה של כל תוכנית מדיה חברתית בספריה צריכה להיות במטרה לבנות קשרים ואימון עם הקהל תוך כדי שיחה ערה וידידותית. המדיה נותנת לנו את הכלים, אנחנו צריכים להשתמש בהם בדרך הנכונה והיעילה ביותר.



יום שלישי, 26 ביוני 2012

עוד על סטטוסים מסוכנים בפייסבוק.

ביומיים האחרונים כולם מדברים על האתר החדש We know what you are doing

אתר זה מלקט סטטוסים מרשיעים שאנשים כתבו על עצמם והעלו לפייסבוק. ביניהם, משתמשים שכותבים רעות על הבוס שלהם או כותבים לחברים שהם לוקחים סמים. המידע הזה חשוף כמובן ברשת לעיני כל, גם לעיני הבוס והמשטרה (כל עוד המשתמש לא דאג לסנן את חבריו או לבנות קבוצות מתאימות).
לפעמים אנשים פשוט לא חושבים. כותבים כל מיני דברים שבאותה הרגע נראים מצחיקים ומעניינים אך למעשה, כשהדבר יתגלה זה עלול לפגוע בהם.
ישנם אתרים שמפרסמים כבר מספר שנים תמונות, סטטוסים ומידע אחר מאד לא נעים שאנשים העלו בטעות לרשתות החברתיות (מפאת חלק מהחומרים הלא ראויים המתפרסמים שם, אני מעדיף לא לפרסם לינקים). אפילו טעות כתיב קטנה יכולה להפוך לארוע מאד מביך. האתרים הללו נבנו לשם בידור. הם מוסיפים הערות משלהם וצוחקים על הכותבים הלא כל כך חכמים.

We know what you are doing הוא לא האתר הראשון המעלה את הדברים בצורה מסודרת.

http://pleaserobme.com עשו את זה בעבר בFacebook והיום מתמקדים ב Twitter. בזמנו הם פרסמו רשימה של סטטוסים של אנשים הכותבים במפורש דברים כמו "יצאנו לשבועיים חופש ביוון" או "לא נהיה בבית היום, נוסעים לבקר את הסבתא". ממש חגיגה לפורצים.

גם מידע שאנו מעלים לרשת דרך הסמארטפון עלול להיות מסוכן. דיברתי על זה בכנס האחרון וכתבתי גם כמה מילות אזהרה.
אתר מקביל בתחום זה, הוא http://icanstalku.com/  שנסגר לפני מספר חודשים. הם הראו מידע שעלה לרשת דרך הטלפונים האישיים.  באמצעות תוכנות פשוטות היה אפשר למקם את בעל הטלפון ולדעת איפה הוא ומשפחתו נמצאים ברגע זה ממש.

זהירות! 

יום שלישי, 19 ביוני 2012

מדידה והערכה של דפי פייסבוק

ספריה או כל מוסד או ארגון אחר שרוצה נוכחות בפייסבוק, צריכה לפתוח "קבוצה" או "דף". כדי לעשות זאת היוצר חייב חשבון אישי בפייסבוק. דרך החשבון שלו הוא יוכל לפרסם מידע בקבוצה או בדף. כשמדובר בקבוצה, שמו יופיע בגלוי. זו הרי המטרה של קבוצה - לחבר בין אנשים בעלי התעניינות או עיסוק דומה, וחשוב לדעת מי הם החברים בקבוצה.

דף פועל בצורה אחרת. כברירת המחדל, מנהל הדף מפרסם את דבריו בשם הדף עצמו זאת אומרת הוא יכול להעלות הודעה לחברי הקבוצה אבל שמו ותמונת הפרופיל, תהיה לא שלו מהחשבון האישי אלא תמונת הדף או תמונה אחרת שיבחר לעצמו. אם יש צורך, ניתן לשנות את זה בהגדרות.

עדיף ומקובל להשתמש בדף ולא בקבוצה לצורך הארגון. בקבוצה כולם שווים ומפרסמים מידע הרלוונטי לנושא. דף לעומת זאת הוא הפרופיל של הארגון ואיתו הארגון בא במגע עם לקוחותיו - חברי הדף. הרעיון הוא לדחוף מידע ולתת שרות ולא להיות חלק מקבוצה. (איך כדאי לעשות זאת? על כך באחד הפוסטים הבאים)

דף ארגוני נותן לאדמיניסטרטור גם הרבה מידע על חברי הדף ועל האינטרקציה שלהם איתו. יש כלי מדידה המגלים את אחוזי הכניסות, מגדר, גיל, מקום מגורים ועוד.
אחד הדברים הפחות מובנים הוא כלי בשם People talking about this.
אני עדיין מקבל את המידע הזה באימייל מקבוצת הספריה של מכללת אחוה (שניהלתי עם אלכסיי עד לפני חודש). בדרך כלל הייתי מוחק ומתעלם מהדברים אבל החלטתי לבדוק מה בדיוק מה הכוונה.

People talking about this הוא מדד חשוב ובעלי דפים בפייסבוק צריכים להתייחס לזה. ההצלחה של הדף לא נמדדת במספר הלייקים. אנשים לוחצים על "לייק" בלי לחשוב יותר מדי. השאלה היא האם הם משתפים את הידיעה (share), מוסיפים תגובה, מתייגים תמונה, עונים על שאלה, נרשמים לארוע וכד'. זה מה שמראה People talking about this.
המידע נאסף לפי שבוע אבל הוא מתפרסם תמיד באיחור של יומיים. 
המידע הזה גלוי בדרך כלל לכל מבקר בדף ולא רק למנהלים. זה יכול להיות כלי מעניין גם ליריב. אנשי מודיעין תחרותי יכולים לנסות למדוד את הצלחתם של מתחריהם בעזרת הסטטיסטיקות הללו.

הנה המידע של ספריית הקונגרס נכון להיום.


אפשר לראות שבשבוע האחרון, ל 1445 מבקרים היה אינטרקציה אמיתית עם הדף. 

People talking about this מתפרסם לא רק לגבי הדף עצמו אלא גם לפי כל פוסט בנפרד. את המידע הזה רק בעל הדף יכול לראות.

יום רביעי, 30 במאי 2012

מידע מבוסס מיקום

לפני שבועיים העברתי שתי הרצאות בכנס Info 2012. שתיהן עסקו במידע מבוסס מיקום ואפליקציות ליצירת ולצריכת מידע גאוגרפי בעזרת הסמארטפון. להלן שכתוב של ההרצאות. מכיוון שהיו הרבה דברים חופפים חיברתי אותם ואת המצגת להרצאה אחת ושיניתי קצת את הכותרת.
___________________________________________________________

ב 1854 פרצה מחלת כולירה ברחובותיה של שכונת סוהו בלונדון. רופאי התקופה יחסו אותה למה שנקרא miasma, שנבע מזיהום האוויר והלכלוך בשכונה והעניה.
אבל רופא וחוקר מפורסם בשם ג'ון סנו, חשב אחרת. בעקבות מחקר שעשה בעבר, הוא היה בטוח שמקור המחלה היא באחת מבארות המים הרבים באזור. בתקופה זו לא ידעו על חיידקים ואף אחד לא העלה על דעתו שמחלות יכולות לעבור במים.
סנו עבר בין כל בתי השכונה ותיעד כל מקרי התמותה. הוא הצליח לגלות שכמעט כל מי שמת, שאב מים ממשאבת מים מסוימת שברחוב Broad. הוא שכנע את השלטונות לנתק את ידית המשאבה אך אז זה היה כבר מאוחר מדי והמחלה כבר נעצרה מעצמה. תקופה קצרה לאחר מכן, לכך סנו מפה של האזור וסימן עליה בצבע שחור את ריכוזי הנפגעים במחלה לפי הבתים בהם התגלו המקרים. מיד היה אפשר לראות שהאזור סביב המשאבה שברחוב Broad היווה את מרכזה של שדה הקרב. מפה זו כונתה The Ghost Map.

מה שסנו עשה, היה לקחת מפה גאוגרפית ולהוסיף עליה שכבת מידע המתארת את מה שהתרחש באותו מקום. 110 שנים לאחר מכן התחילו בקנדה להשתמש בשיטה זו בגירסה אלקטרונית למיפוי יערות. מערכת מידע גאוגרפי (GIS) היא מערכת מפות אלקטרוניות, עליהם מולבש שכבת מידע רלוונטית. השתמשו בהם בעיקר בתעשיה ומחקר. היום בעידן הווב, אפשר לראות מעין מערכות מידע גאוגרפי באתרי מפות פופולריים. אתר מפות מציג מפת כבישים אבל מאפשר לנו להוסיף מידע לגבי הימצאותם של תחנות אוטובוס, מרכזי קניות, בתי חולים וכד'.

בעידן הסמארטפון, המערכות הללו נכנסו לנו גם לכיסים.
הסמארטפון היום, הופך במהירות להיות נחלת הכלל. לפי סקר Pew, בשנה שעברה ל 35% מהאמריקאים היו בעלי מכשירי טלפון חכמים. השנה מספר זה כבר עלה ל 46%. גם בישראל התופעה מאד נפוצה ובשנים הקרובות יתחיל להיות קשה לרכוש טלפון שאינו חכם.
יש המון אפליקציות לסמארטפון בתחום המיפוי והגאוגרפיה.
אתרי המפות החשובים כמו Google Maps קיימים גם בגירסה למכשירים ניידים. מלבד מפה, ל Google Maps יש אפליקציות נוספות בתחומים אלו. אחת מהן הוא Google Street View. לאחר חודשים רבים של צילום כבישים בירושלים, תל אביב וחיפה, הושק לא מזמן שירות זה בארץ. נכון להיום, בישראל היא עדיין לא קיימת בגירסה לסמארטפון.
ב Google Maps אפשר לבנות מסלול נסיעה (או הליכה) להוסיף מקומות ציון בדרך, להוסיף תמונות וטקסט ואז לשתף עם חברים. את המסלול הזה אפשר לשמור כקובץ KML או לשמור את זה ב"מפות שלי" ואחר כך לפתוח אותו באמצעות הסמארטפון. 
לאחרונה Google התחילה לגבות תשלום מחברות המשתמשותבמפות שלה. בעקבות כך Foursquare, Wikipedia ואחרים עברו למתחרה, Open Street Map המבוסס על מפות Bing. מפות אלו מאד פתוחות ומאפשרות עדכונים ותיקונים לכל מי שיש שם חשבון. יש גם אפליקציות של מפות ייעודיות לסמארטפון. כאלו יש בעיקר לחברות הרכבות בערים שונות.
אבל היתרון הגדול של הסמארטפון הוא ה GPS המובנה בו. בעזרתו הטלפון מזהה את ה geolocation (המקום בו נמצא המכשיר) שלנו ויכול לספק לנו מידע על המתרחש סביבינו בזמן אמת. מידע זה נקרא מידע מבוסס מיקום.
יש אפליקציות geolocation רבות שעוזרים בתחומים שונים. עם אפליקציות אלו אנו יכולים לצרוך וגם ליצור מידע. לפני שבועיים פרסמה מרכז Pew לחקר האינטרנט, ש 74% מבעלי סמארטפונים משתמשים באפליקציות geolocation.

ניווט והמצאות בשטח
לסמארטפון יש אמנם GPS מובנה אבל זה לא אומר שיש לו תוכנת ניווט. לעיתים קרובות חברות הסלולר דורשות תשלום נוסף על שירות זה. אפליקציות ניווט חינמית ומאד פופולרית היא Waze (חברה ישראלית). באמצעות אפליקציה זו אפשר לא רק לנווט בדרכים אלה גם לקבל דיווחים מיידיים על הנעשה כרגע בכבישים. דיווחים אלו מגיעים ממשתמשי Waze אחרים הנוסעים כרגע בדרכים. הם מעדכנים בזמן אמת על פקקים, תאונות, וארועים אחרים. אפשר גם ליצור איתם קשר. Waze מאפשר גם הוספת דרכים חדשות למפה, דבר שעשו מילואימניקים בתרגילים צבאיים.
Glympse הוא אפליקציה שיוצרת לינק ושולחת אותה (לפי בקשה) לחברים או משפחה. בלחיצה על הלינק אפשר לעקוב באינטרנט אחר הנסיעה של שולח הלינק.
באפליקציה בשם Life 360 השתמשו בני משפחה בזמן הצונאמי ביפן כדי לאתר את קרוביהם. אפשר ליצור רשת מפחתית ולראות היכן נמצאים בני המשפחה. יש גם לחצן מצוקה שבלחיצה קצרה משדרת לבני המשפחה שאני זקוק לעזרה ומוסיפה מפה עם ציון המיקום בו אני נמצא.
מכיוון שאפשר לעקוב אחרי הטלפון (ובעליו) אפשר גם למצוא את המכשיר כשהוא נעבד. Lookout הוא אפליקציה שבזמן שהיא מותקנת ומופעלת, אפשר דרך מחשב רגיל למצוא היכן אבדנו את הסמארטפון. בעזרת אפליקציה דומה הצליח בעליו של iPad למצוא את הטאבלט הגנוב שלו.
האפליקציות הללו עוקבות אחרי הסמארטפון שלנו בעזרת ה GPS, אך יש אפליקציות שלא רק עוקבות באופן שוטף אלא גם דוחפות מידע בזמן הנכון. Geoloqi ו Neer הן אפליקציות ששולחות לנו הודעה לטלפון ברגע שנכנסים לאזור גאוגרפי מסוים. אפשר לכוון אותם כך שכשאגיע ל 500 מטר רדיוס מהסופר, הם ישלחו לי תזכורת לקנות לחם וחלב.
ואם נגיע לסופר אך שכחנו היכן החננו את האוטו, יש אפליקציה גם לזה - מציאת מקום הרכב בעזרת הGPS שקלט את המקום לפני שעזבנו אותו.

מידע מסביב
עד עכשיו דיברנו על אפליקציות שעוזרות לנו בזמן הנסיעה. יש גם הרבה אפליקציות אחרות שמדווחות לנו על דברים מעניינים הנמצאים כרגע באזור בו אני נמצא.
Trover למשל, הוא אפליקציה המראה לי תמונות שצולמו באזור בו אני נמצא. גם אני יכול לצלם משהו מעניין (דרך הטלפון) ולהעלות אותו ל Trover לטובת המטיילים אחרי.
Circle Me מראה לי טיפים או מידע קצר על הנעשה באזור.
אפשר להשאיר לא רק מידע ותמונות. אפליקציה בשם Broadcastr מאפשר הקלטה קולית ו"השארתו" באזור הרלוונטי. הוא מציג על גבי מפה מקומות שם יש הקלטות כאלו. מי שיגיע לאזור יוכל לשמוע הסבר או המלצה.
SpotiSquare משלב בין FourSquare לשירות המוסיקה הפופולרי Spotify. כשאעשה check in  במקום מסוים ב FourSquare אוכל להשאיר שם שיר מתאים בעזרת Spotify.
כל זה נכון לגבי מקומות אבל מה עם אנשים?
בשביל זה יש מונח חדש: Ambient Social Location Apps
ל Google יש אפליקציה בשם Latitude. הוא מראה לי איפה נמצאים כרגע החברים שלי מתוך Gmail על גבי מפה.
Glancee שנרכש לאחרונה על ידי Facebook מציג לי אנשים הנמצאים קרובים אלי מבחינה גאוגרפית, שאולי ארצה לפגוש. הוא יודע לחבר בינינו כי יש לו גישה לחשבונות ה Facebook. הוא יודע מה אני אוהב (like), באילו קבוצות אני חבר, היכן למדתי, איזה ספרים קראתי וכו' ואם יש מישהו עם לייקים דומים, הוא יתריע על כך.
Banjo מראה לי אנשים המצייצים ב Twitter באזור שלי. אם אחד מחברי במקרה נמצא באזור ומצייץ או עושה Check in, אקבל התרעה מיוחדת.
האפליקציה המובילה בתחומים אלו הוא Wikitude. הוא אוסף מידע שהועלה לאתרי מדיה חברתית (ואחרים) על ידי אנשים הנמצאים באזור שלי. כך אוכל לראות סרטונים ב Youtube, ערכים ב Wikipedia, תמונות ב Flickr או Instagram, ציוצים, בתי מלון, מסעדות וכד' כשכולם רלוונטיים למקום בו אני נמצא. יש לו גם קטגוריה הנקראת wikitude.me זהו האתר של האפליקציה אבל גם יישום הבנוי ב Facebook. איתו אני יכול להוסיף מידע ותמונות לגבי מקום מסויים שלא מופיע במסגרת אחת מאתרי המדיה החברתית המוכרים. את כל המידע ש Wikitude אוסף הוא יכול להציג כרשימה או על גבי המסך בממשק של Augmented Reality. מפנים את הטלפון אל האזור שמולינו והמצלמה מראה את הסביבה כשעליה אייקונים של האתרים השונים ששם יש מידע שנאסף.

Augmented Reality
Augmented Reality (מציאות רבודה/מוגברת) היא טכנולוגיה שמאד התפתחה בעידן הסמארטפונים. אחת הדוגמאות המוכרות כיום (אם כי לא ניתן עדיין לשימוש) היא המשקפיים החדשות של Google.
יש המון שימושים ב Augmented Reality בהקשר של geolocation.
Layar היא האפליקציה הפופולרית ביותר בתחום זה. אפשר לחפש איתה מקומות ועסקים ואז ללכת בעקבות האייקון עד שמגיעים ליעד. יש חברות כמו Hoppala שמוסיפות גרפיקה מותאמת למציאות הנראת דרך עדשת הסמארטפון. בצורה זו הם בנו את חומת ברלין ליד שער ברנדנבורג. זה נראה רק דרך מסך הטלפון.
עוד גרפיקה יפה ב Augmented Reality היא אפליקציית WallIt. היא מציגה על אתרים חשובים, טקסט וירטואלי שאני כותב. 
יש כמובן גם משחקים ב Augmented Reality שאותם אפשר לשחק רק ב geolocation מתאים. כמו כן אפשר לצייר גרפיטי ורטואלי על גבי קירות אמיתיים.
המוזאון של לונדון יצר אפליקציה שמראה לי תמונה היסטורית של מקום בלונדון, כשאני מגיע לאותו מקום. דרך המסך רואים שילוב של המציאות כיום עם התמונה הישנה.
גם למוזיאון הטבע בניו יורק יש אפליציה, איתה אפשר לנווט בין אולמות המוזיאון. זה לא ה GPS שמפעיל אותו אלא האינטרנט האלחוטי. בתוך מבנים ה GPS לא עובד במיטבו. לאחרונה Google נכנסה גם לתחום הזה של ניווט בתוך מבנים. שירות זה קיים כיום רק במספר קניונים ונמלי תעופה בארה"ב.

יוצאים אל הטבע
אחת הבעיות היום בעידן המחשב היא שאנו, ובעיקר הנוער, לא יוצא מספיק החוצה. ההסתגרות בחדר המחשב החשוך, מזיקה לגב, לעיניים ואפילו לעור. חוסר הפעילות הגופנית יכולה לגרום לבעיות לב ועלולה להיות מסוכנת לבריאות בטווח הרחוק. אפליקציות ה geolocation יכולות להיות תמריץ מסוים לחובבי מחשבים וטכנולוגיה לקחת את הסמארטפון (מחשב קטן) לטיולים או פעילות גופנית אחרת.
למקרים של התקפות לב, הסמארטפון יכול אפילו להציל חיים. יש אפליקציה בשם Pulse Point שמי שמוריד אותה לטלפון, יכול לקבל משרותי ההצלה, התרעות על מקרים של רפואה דחופה כמו התקף לב. זוהי אפליקציית חובה לכל רופא או חובש ויוזמה מאד מבורכת.
אפליקציות כמו Endomondo עוזרות לנו לשמור על הכושר. מכוונים אותם לפעילות הגופנית הרצויה (ריצה, הליכה, אופניים וכד') וכשיוצאים איתה לפעילות, היא קולטת את המהירות והמסלול שלנו ומודיעה על ההספק. אחר כך הכל עולה לרשת חברתית של האפליקציה.
לחובבי טבע יש פרויקט הנקראת Project Noah המנסה למפתח כל ייצור חי או צומח בכל מקום בעולם. אם נתקלנו בפרח מיוחד או חיה מוזרה, אפשר לצלם בסמארטפון ולהעלות את התמונה. נוסף לתמונה יופיע גם המיקום הגאוגרפי שנקלט הודות ל GPS. זה יקל על זיהוי האוביקט.
לגאוגרפים שבינינו יש אפליקציה בשם geocam. זהו כלי הדומה לטיאודולייט המודד גובה, כיוון וכד'.
אפליקציה חביבה ביותר היא ה Sky Map של Google. השנה היו שני כוכבים מאד בוהקים בשמים. חסרי הידע באסטרונומיה יכלו לזהות אותם בעזרת האפליקציה הזו. מכוונים את הטלפון לכוכב ומיד רואים את השם. זה עובד כמובן גם בשעות היום למרות שאנו לא יכולים לראות דבר. שני הכוכבים הבוהקים היו צדק ונוגה.

רשתות חברתיות ניידות
FourSquare הוא הרשת החברתית הפופולרית ביותר המושתת על מיקום גאוגרפי. כשמגיעים לקניון, אתר, מסעדה או כל מקום אחר, אפשר לעשות check in למקום, זאת אומרת להודיע לחברים ברשת FourSquare שכרגע אנו נמצאים כאן. כך אפשר לראות חברים נוספים שכבר הגיעו למקום, ולהיפגש. בשנה האחרונה הם השיקו שירות בשם Explore המאפשרת חיפוש מקומות מעניינים הנמצאים באזור.
גם Facebook נכנסו לעסק ה check in. כשאנו מטיילים עם הסמארטפון, אפשר להוסיף ידיעה לסטטוס ולתת ל Facebook לבחור את המיקום בו אנו נמצאים. אחר כך אפשר לראות בחשבון ה Facebook על גבי מפה, את כל המקומות בעולם בהם ביקרנו ועדכנו את הסטטוס.
ב +Google יש גם אפשרות להוסיף עדכון ולצרף גם מיקום גאוגרפי. ליד ההודעה תופיעה מפה קטנה.
אתרים אלה ואחרים מזמינים אותי להוסיף מידע על מעשי או תחושותי, ולמקם את הדברים בזמן אמת על גבי מפה באינטרנט.
זה מאד יעיל אבל כמובן יכול להיות גם מסוכן.

סכנות
לפני כשנה חילקה רשת הטלויזיה NBC סמארטפון לאחת מעובדות הרשת. במשך יממה היא צילמה את עצמה, משפחתה והמקומות בהם ביקרה. את כל התמונות היא העלתה מיד ל Facebook, Flickr ומקומות אחרים ברשת. בסוף יום הצילומים, הציגו בפניה אנשי אבטחת המידע, נתונים לגבי מקום מגוריה, בתי הספר של ילדיה, הלו"ז היומי של הילדים, מיהם חברי הילדים, מתי היא נמצאת בבית ומתי לא ועוד מידע מאד רגיש.
התנליך הוא פשוט. לכל תמונה דיגיטלית יש נתוני EXIF. אלו הם נתונים לגבי סוג המצלמה, הרזולוציה, שעה ותאריך וגם הקואורדינטות הגאוגרפיות ששם צולמה התמונה. נתונים רגישים אלו מצטרפים לתמונה הודות ל GPS המותקן בטלפון.
יש תוכנות פשוטות שיכולות לראות את המידע הזה. בקלות אפשר לדעת היכן ומתי צולמה התמונה.
אדם מפורסם בארה"ב שבמשך שנים הצליח לשמור בסוד את מקום מגוריו, חשף לא מזמן בטעות את כתובתו. הוא צילם את מכוניתו החדשה חונה מחוץ לבית. בתמונה ראו רק את הרכב אבל ה GPS שבסמארטפון שלו קלטו את המיקום המדויק בה צולמה התמונה. במהירות המידע על מקום מגוריו התפשט ברשת.
היה אתר בשם http://icanstalku.com/ שניסה להביא למודעות הציבור את הסכנות בפרסום תמונות שצולמו בסמארטפון והציג רשימה של תמונות שהועלו לרשת יחד עם מקום הצילום.
הסכנות ובעיות הפרטיות אינם מוגבלות לתמונות בלבד. כמעט כל הודעה שאנו מעלים לרשת דרך הסמארטפון יכול להיראות גם לאנשים שאיננו מעוניינים שיראו. בעזרת Wikitude או Banjo אפשר לראות ציוצים ב Twitter או עדכונים אחרים שנעשו באזור בו אנו נמצאים. קחו למשל מישהו שמצייץ "יוצא עכשיו מהבית לשבוע חופשה". הוא יודע שעוקביו ב Twitter רואים את ההודעה אבל אלו הם חבריו וזה לא מטריד אותו. הוא לא יודע שבעצם כולם בטווח של מספר קלומטר יכולים גם כן לראות את הציוץ גם אם הם לא עוקבים אחריו באופן טכני. אולי מישהו מהם ינצל מידע זה לרעה.
היתה אפליקציה מסוכנת שקיבלה המון ביקורת שלילית בחודשים האחרונים והורדה מה Apple Store וה Google Play. אפליקציה זו הציגה את כל הנשים (בעלות סמארטפונים) הנמצאות באזור, על גבי מפה. היה אייקון לכל אחת מהן ובלחיצה על האייקון היה אפשר לראות את כל המידע מתוך פרופיל ה Facebook שלהן וה Check ins שעשו ב FourSquare. מיותר לציין את הסכנות באפליקציה כזו. חשוב לומר שהכל חוקי. המידע מגיע מפרופילים שבעליהם לא הגבילו או חסמו מחוסר ידע או עצלנות. במילים אחרות, זה הבעיה שלהם.

לסיכום
היום בעידן הסמארטפון, כמעט לכולם יש מעין מערכת מידע גאוגרפי (GIS) בכיס. יש מאות אלפי אפליקציות הן לאייפון, הן למערכת ההפעלה Android ולאחרים. חלק מהם מציגים מפות דיגיטליות פשוטות אך חלק גדול מהם מנצלים את ה GPS המובנה ומספקים מידע מבוסס מיקום בזמן אמת. לא כל האפליקציות עובדות בארץ וחלקם בקושי עובדים גם בחו"ל, אך ככל הנראה מדובר בתחום שהולך מאד להתפתח בקרוב. יש לזכור את הסכנות הכרוכות בשימוש בהם ובכלל להיזהר מהעלאת מידע מבוסס מיקום לרשת. תמיד אפשר לנתק את ה GPS של הסמארטפון או לדאוג שעדכונים לרשת החברתית יעשו ללא ציון מקום.





Enhanced by Zemanta

יום שלישי, 22 במאי 2012

מאגר העתונות היהודית ההיסטורית

לפני כחודשיים, כשעוד עבדתי בספריה של מכללת אחוה, פנתה אלי סטודנטית שחיפשה חומר בנושא תכנית "עונג שבת" של ביאליק בשנות ה-20. חיפשנו במאגרים הרגילים ואז נזכרתי שלספריה הלאומית יש איזה מאגר של עתונות היסטורית סרוקה. נכנסנו לשם ומצאנו כמה ידיעות מתוך עתוני התקופה.
אתמול שוחחנו (הפעם כספרן בספריה הלאומית) בנושא מאגר העתונות ההיסטורית. מתברר שזה מקור מצוין גם למידע גניאולוגי. בעתונים מופיעים כתבות מהעבר אבל גם פרסומות לעסקים ושירותים וגם מודעות אבל וכד'.
המאגר כולל עתונות סרוקה מהמאה ה-19 וה-20, בארץ ובעולם. לא כל העתונים סרוקים, וחלק סרוקים בינתיים רק לתקופות של מספר שנים.
ניסיתי קצת לשחק עם המאגר הזה. היו לי קרובי משפחה שעלו מגרמניה בשנות ה-30 והכנסתי את השמות למאגר.
מצאתי שני ידיעות קצרות אבל מאד מעניינות. כתבה ביוגרפית קצרה על סבא של אמי שנפטר והודעה על דוד של אמי שנקנס ב500 מיל כשניסה לחצות מחסום של רכבת.
דמויות אלה לא היו מוכרות או חשובות אבל כמובן שלעתונים מגיע מידע מגוון על כל מיני ארועים, לא רק על הדברים הבולטים.

למחקר היסטורי של עם וארץ ישראל במאתיים השנים האחרונות, כדאי לנצל את המאגר הזה. ואפשר גם לצרכים אישיים יותר.

Real Time Web Analytics