יום שלישי, 11 בינואר 2011

מחקר ביבליומטרי - מה אפשר ללמוד מ Google Books

Google BooksImage via Wikipedia
הפרויקט הענק של Google Books נתקל בקשיים משפטיים רבים מאז שב 2004 Google התחילו לסרוק מליוני ספרים מספריות גדולות ברחבי העולם.  

אין  ספק שהפרויקט הזה הוא נהדר לסטודנטים, חוקרים וספרנים למרות ענייני זכויות היוצרים.
אפשר לקרוא לא רק ספרים ישנים מלפני 70 שנה אלא גם ספרים חדשים מהשנים האחרונות בהתאם להסכם של המו"ל עם Google. יצא לי לקרוא מספר ספרים חדשים כמעט במלואם. זה נכון שחלק מהעמודים לא ניתנים לצפיה (במטרה שיקנו את הספר) אבל לפעמים אפשר להסתדר גם בלעדיהם.

אבל עם בסיס נתונים כזה גדול (2 טריליון מילים מ-15 מליון ספרים ב 400 שפות מ 100 מדינות) לא לקח זמן עד שמישהו הבין שיש כאן אוצר של מידע ביבליומטרי.

חוקר מאוניברסיטת הרברד בשם ארז ליברמן עדן, פנה אל Google בבקשה לקבל גישה לנתונים בפרויקט Google Books. הוא טען שעל ידי ניתוח של המילה הכתובה כפי שהודפסה במשך מאות שנים, ניתן ללמוד על התפתחויות שונות בתרבות ובשפה.

לאחרונה פורסם כתבה בגירסה המקוונת של כתב העת Science לגבי הגילויים המעניינים עד כה. הגישה למאמר בטקסט מלא, למורשים בלבד אבל יש גם מאמר פופולרי יותר ב New York Times.

בין היתר גילו החוקרים 500,000 מילים באנגלית שאינם מופיעות במילונים של ימינו.
במאה שנים האחרונות גדלה השפה האנגלית ב 70% ועומדת כיום על כמליון מילים.
לקח בממוצע 66 שנה להתפתחויות טכנולוגיות שהופיעו בתחילת המאה ה-19, לקבל פרסום ומודעות בחברה ובתרבות. לעומת זאת בסוף אותה המאה לקח רק 27 שנים.

אפשר גם לעקוב אחרי השפעתם של דמויות או ארועים מפורסמים במשך ההיסטוריה. פעם זיגמונד פרויד הופיע יותר בספרות מאשר צ'ארלס דרווין, אבל החל מ 2005 נראה שדרווין מוביל. 
כיכר טיאנמאן מופיע יותר בספרים באנגלית מאשר בספרות סינית החל מ 1989.

בעקבות המחקר פותח כלי נחמד, איתו כל אחד יכול לחפש מילים (ולהשוות בין מילים) המופיעים בספרי Google Books במשך השנים.
כלי זה נמצא במעבדות של Google ופתוח לכולם. אפשר לגלות שם דברים מאד מעניינים לדוגמא, כבר לפני 110 שנים השתמשו באינטרנט ?!?!?!

Enhanced by Zemanta

יום חמישי, 6 בינואר 2011

עוד על סכנות לילדים בפייסבוק

בקרוב אמור להתקיים שבוע המודעות לאינטרנט בטוח. הנושא הפך לאחרונה אקטואלי מתמיד. רק אתמול שמענו על שני מקרים נוראיים שהגורם המשותף ביניהם הוא האינטרנט. במקרה אחד פורסם עוד סיפור מזעזע על ילדה בת 12 שנפגעה דרך הכרות בפייסבוק.
לפי הכתבה היא היתה בת 12 אך הציגה את עצמה כבת 17.
למה? אתם שואלים.

כי פייסבוק לא מאפשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח חשבון. 
אז מה עושים כל הילדים?

נכון, הם כותבים שהם נולדו בשנת תרפפ"ו ומיד כל השערים נפתחים.

במאמר שכתבתי התייחסתי לחוסר ההבנה בכל הקשור לפרטיות ברשת מצדו של הילד. הפרטיות מגבילה את השימוש ברשתות החברתיות ומפחיתה את ההנאה.

בפוסט אחר התייחסתי לשינויים בהגדרות הפרטיות שעשו בפייסבוק לפני כחצי שנה.
בעל חשבון שמגדיר את עצמו מתחת לגיל 18, נהנה מברירת מחדל קפדנית יותר. זה אומר שמעט מאוד מידע חשוף למי שאינו חבר של בעל החשבון. מי שמעל גיל 18 מאפשר כברירת מחדל לקהילת משתמשי פייסבוק לצפות ביותר מידע אישי (אפשר כמובן לשנות את ברירת המחדל  אבל זה צריך להיעשות באופן עצמאי).

מה קורה כשילד בן 10 או 12 רוצה לפתוח חשבון בפייסבוק ולשם כך מגדיר את שנת לידתו בשנות ה-80 או תחילת ה-90?

כל המידע האישי לגבי אותו ילד קטן מתפרסם בדף הפרופיל שלו כאילו באמת היה בן עשרים או שלושים.
תארו לעצמכם ילד בן 12 שפותח חשבון בפייסבוק. הוא מציין את שנת לידתו כ 1992 כדי שהמערכת תאפשר לו לנהל פרופיל אישי. אחר כך הוא ממלא את הפרופיל במידע אישי. הוא מספר מה התחביבים שלו, מה הוא אוהב לקרוא, איזה מוסיקה, תוכניות טלוויזיה וכו' הכל לפי הטופס של פייסבוק. אחר כך הוא ממלא פרטי התקשרות כמו כתובת, דוא"ל ICQ וכד'. עכשיו הוא מתחיל להעלות את התמונות שלו  וממלא את "הקיר" בדברים שקרו לו בזמן האחרון.
לו היה בוחר את שנת 1995 כשנת לידתו, רוב המידע הזה היה חסום בפני זרים. אבל הילד הזה כשנתקל במחסום גיל ה-13, זרק שנה אקראית, שנה שהגדירה אותו כבן 19.
כברירת מחדל, כל איש זר יכול לדעת מה הילד הזה אוהב לקרוא, לראות ולשמוע. אנחנו יודעים איך הוא נראה (ממש לא כמו בן 19) מתמונת הפרופיל שלו. כל מה שהוא חשף על עצמו "בקיר" גם גלוי לעיני כל.
פדופיל חכם יקבל מהפרופיל זה מספיק מידע על הילד כדי להזמין אותו להיות "חבר". הוא יכול אחר כך לרכוש את אמונו על ידי שיחה בנושא סרטים, מוסיקה וכד' שהוא יודע שהילד אוהב. ברגע שהילד מאשר אותו כ"חבר" נפרצים כל המחסומים. התוקף כבר יודע הכל.

עד גיל 18 כאמור יש יותר הקפדה על הפרטיות כברירת מחדל. אפשר לראות רק תמונת פרופיל ושם. עדיין אפשר לנסות להזמין את הילד להיות "חבר". אפשר גם לשתף את תמונת הפרופיל שלו עם אנשים אחרים.
בלחיצת כפתור אחד הילד גם יכול לשנות את ברירת המחדל של הפרטיות (המומלצת) שלו.

יש אנשים רעים שמחפשים טעויות כאלו.
בתגובות לכתבה הנ"ל, היתה הרבה ביקורת על פייסבוק. זה לא דבר חדש. פיסבוק סופגת תלונות בנושא פרטיות זמן רב. אבל פייסבוק קיימת ונושמת והיא לא הולכת להיעלם בשנים הקרובות. 
להתלונן על חברת ענק בארה"ב המשרתת מעל 500 מליון אנשים, לא תועיל בהרבה.

אז כולם מחפשים פתרונות. גם אני.

אתמול שמעתי את ד"ר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד אומר שהילדים נחשפים היום להמון תכנים רעים וזה משפיע לרעה על הערכים שלהם ועל שיקול הדעת. הוא הדגיש את חשיבות מעורבותם של ההורים בחייו של הילד.
זה כמובן נושא שהעסיקה המון את התקשורת היום.

צביה אלגלי, מומחית למדיה חברתית ויועצת לאיגוד האינטרנט הישראלי, בכתבה חשובה שהתפרסמה הבוקר (תודה לרינת ששלחה לי) אומרת ש "הורים לא צריכים להיות מומחים לאינטרנט בשביל לדעת לעזור לילדיהם. אנחנו לא יכולים לדעת את כל מה שהם יודעים, אנחנו גם לא הולכים לאותם מקומות ואנחנו לא יכולים להתעדכן בקצב שלהם".
היא מציעה דרכים אחרות בהם ההורים יכולים לעזור.


לדעתי ההורה יוכל לעזור הרבה יותר כאשר הוא כן מכיר ומבין את דרכי השימוש בפייסבוק. הטכנופוביה מאד מוגזמת. ברבע שעה אפשר ללמוד (עם הדרכה מסודרת) כיצד משתמשים בפייסבוק בצורה מוצלחת. בסך הכל השימוש שילדים עושים בפייסבוק הוא לא מאד מורכב.
אנשים מבוגרים מנצלים את התחכומים וה API של פייסבוק לעסקים, קידום, ושלל מטרות נוספות. פייסבוק הוא לא אתר רק לילדים.
להורה אולי חסר נסיון בפייסבוק. זה כמובן יבוא עם הזמן אבל להורה יש יתרון גדול על ילדיו. יש לו שיקול דעת בריא, יודע לזהות סכנות ויכול לחשוב כמה צעדים (ושנים) קדימה.


מדברים הרבה על לחנך את הנוער. זה משימה מאד לא קלה כשהנוער בטוח שהוא מבין יותר מהמחנך וההורה. אני חושב שצריך לשים דגש גם על חינוך ההורים.
הורים שמפגינים ידע רב בפייסבוק (כולל דברים "מרשימים" כמו נתונים סטטיסטיים, מגמות וחידושים) ניגשים לטיפול בבעיה מעמדה טובה יותר. כשהילד יראה שאביו בכל זאת מבין משהו בפייסבוק, יתכן שתהיה לו יותר סבלנות להאזין.


על לחימה בפושעים, בפוסט אחר.

שנשמע רק בשורות טובות.
Real Time Web Analytics