יום רביעי, 28 ביולי 2010

ספריות נוצריות בירושלים

בגליון האחרון של כתב העת "אריאל" (גליון 192) יש כתבה יפה על הספריות השונות של מנזרים ומכוני מחקר נוצריים בירושלים. הכתבה היא המשך לכתבה שהתפרסמה בגליון 188 שהוקדשה לספריית הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית וספריית בית הספר הדומיניקני למקרא בירושלים.

המאמר הנוכחי מוקדש לספריות אחרות כגון ספריית מנזר סנט סלבדור, מכון אולברייט למחקר ארכיאולוגי, המכון האפיפיורי לחקר ארץ הקודש, המכון הגרמני פרוטסטנטי לארכיאולוגיה ואחרים.
רובם של הספריות שוכנות במבנים ישנים ומיוחדים. האוספים מכובדים אך קטנים מאלו בספריות אקדמאיות. בדרך כלל 10,000-50,000 ספרים ו 100-300 מנויים לכתבי עת. רוב האוספים כוללים ספרי הסטוריה, ארכיאולוגיה ותיאולוגיה. יש גם כתבי יד עתיקים ואוספים מיוחדים.

שילר, אלי, הספריות של העדות הנוצריות ומוסדות המחקר בירושלים, ‫ אריאל 192: 66-85, 2010

יום ראשון, 25 ביולי 2010

עוד על הסכנות ברשת החברתית, מה עם פתרונות?

(petit) Homme libre tu chériras la mer...Image by Alain Bachellier via Flickr
בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה בנושא שימוש נבון של ילדים באינטרנט, שהועבר על ידי נציג של עמותת אשנב המטפלת בנושאים אלו.
בהרצאה הוצגו הבעיות השנות הקיימות היום והסיכונים שילדים מתמודדים איתם כמו הטרדות, הצקות, פדופיליה ואפילו רצח. ההרצאה היתה מאד חשובה אבל מכיוון שהתעסקתי קצת עם הנושאים האלו קיוויתי לשמוע רעיונות חדשים ופתרונות לבעיות. לא ממש היו. יתכן שבהרצאה ארוכה יותר היינו שומעים על אפשרויות להתמודד עם התופעות הרעות הללו.
האמת היא שאין פתרון קסם. אני תמיד משווה את זה למאבק בתאונות דרכים. אי אפשר למנוע אותם ב 100% גם אם כולנו ננהג בזהירות. מתמודדים עם תאונות דרכים על ידי אכיפת החוק וחינוך. כולם מסכימים שכדי לעזור לילדים מול סכנות האינטרנט (בעיקר רשתות חברתיות) חייבים חינוך מתאים ומעורבותם של הורים ומחנכים. אם אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי שמורה לנהיגה טוב ילמד את ילדינו לנהוג, עלינו לשלם או לפחות להשקיע זמן ומאמץ כדי ללמד את ילדינו להשתמש ברשת בצורה נבונה.
אבל מה הורים ומחנכים אמורים לעשות? 
הילד גולש לפעמים מחוץ לבית ללא השגחת ההורים. לפי מחקר של גרטנר, עד 2013 רוב הגלישה תיעשה בטלפונים סלולריים בכלל הרחק מעיני ההורים.
ההורים/מורים גם טוענים שהילד או התלמיד מבין הרבה יותר מהם באינטרנט בכלל וברשת החברתית בפרט. 

אבל זה לא נכון.
כשמדברים על "רשת חברתית", הילד מבין אולי ב"רשת" אבל אין לא עדיין נסיון ב"חברתית". מבוגרים שכבר חיים חיי חברה לטוב או לרע שנים רבות, מודעים לסיבוכים, לבעיות ולסכנות הקיימות בכל חברה. ההורים אולי לא מכירים היטב את הטכנולוגיה, אבל אם הם ילמדו אותו, הם ידעו להשתמש בו בצורה נבונה יותר ולהדריך את ילדיהם בנושא.


אז מה עושים?
לדעתי ההורים צריכים להיות מעורבים בשימוש שילדיהם עושים ברשת כבר מגיל צעיר. לא לחכות שהם יתבגרו ואז לאסור עליהם דברים שההורים לא מכירים בעצמם. ההורה צריך ללמוד ולהכיר את הטכנולוגיה (ויש הרבה מדריכים ומאמרים טובים בנושא) על מנת להדריך את הילד בהיותו צעיר. לא לאסור את השימוש בפייסבוק. אם הילד רוצה פייסבוק כמו לכל חבריו, יש סיכוי טוב שהוא יעשה את זה בכל מקרה. לכן אולי כדאי לפתוח יחד חשבונות בפייסבוק ללמוד איך זה עובד, להיות "חברים", להבין את משמעות הגדרות הפרטיות ולנסות לזהות נקודות תורפה וסיכונים.
אולי כדאי לפתוח קורס להורים. ללמד אותם איך עובדת רשת חברתית ולהכין אותם כיצד להתמודד עם הילד.
יש רשת חברתית חדשה בשם togetherville שמיועדת לילדים צעירים עד גיל 10. הסביבה חיובית וחינוכית והכל נעשה בפיקוח מלא של ההורה. בדומה ל Facebook אפשר לעדכן סטטוס ולהשתמש ב כפתור "like". יש גם משחקים סרטים וכד'.

איסור גורף לא יעזור לילד להתמודד עם הבעיות אם וכאשר יפתח בסופו של דבר פרופיל אישי ב Facebook או Twitter. הוא צריך ללמוד איך משתמשים ברשת כפי שהוא לומד להשתמש באופניים או מכונית.
אני ממש לא חושב שביקור חד פעמי של מדריך או מרצה, שידבר על הסכנות ברשת לפני ילדים (מתבגרים) בבית ספר, תעזור הרבה. בשלב זה שהילד כבר משתמש ברשת החברתית, יהיה מאוחר מדי. צריך ללמד אותו כבר מהיום הראשון שהוא לומד להקליד www או לחפש ב Google. צריך לשלב את נושא הבטיחות ברשת, במסגרת שיעורי אוריינות מידע או מיומנויות מחשב. אם לומדים איך להשתמש באתרי web 2.0 השונים, צריך גם ללמוד מהם הסכנות.

אפשר גם להתמודד עם מתבגרים שמשתמשים ברשת החברתית ולא רק ילדים צעירים. זה לא יהיה פשוט אבל נראה לי שמורים, הורים, פסיכולוגים, מומחי אינטרנט וכד' צריכים לגבש יחד הוראות וכללים איך לעשות את זה. ההתמודדות צריכה להיות אקטיבית.
Danah Boyd היא חוקרת ובלוגרת שכותבת המון בתחומים אלו. אני עוקב אחרי הבלוג וההרצאות שלה זמן רב. היא אומרת בפוסט חדש, שהוספת כפתורי מצוקה לרשתות חברתיות  (על כך כתבנו בפוסט הנ"ל) לא תעזור. להיפך, אמצעים כאלה נותנים תחושת בטיחות לא נכונה. מסיבה זו Facebook לא רצתה בהתחלה להוסיף את האפליקציה של CEOP. היא טוענת בצדק שאם רוצח מתחזה לנער תמים כדי לשכנע מישהו או מישהי להיפגש, הקרבן לא יפעיל את כפתור המצוקה. הוא או היא בכלל לא מרגישים מצוקה אלא מקווים לפגוש חבר חדש.

הפתרונות צריכים להיות חינוכיים והדרכתיים. צריך לתכנן מערכת הדרכה מתאימה, גם להורים וגם לילדים. זה לא פשוט, אבל זה הכרחי.

Enhanced by Zemanta

יום שני, 19 ביולי 2010

הרשת החברתית בספריה ובכיתה

בשבוע שעבר הרצאתי ביום עיון במכון מופת בנושא "הרשת החברתית בספריה ובכיתה".
ההרצאה היתה בעיקרה דוגמאות לשימושים שונים של הרשת החברתית. את רוב הזמן הקדשתי כמובן ל Facebook אבל התייחסתי גם ל Twitter וקצת ל Buzz. 

הצעתי שכל אתר גדול ופופולרי יכול לשמש כרשת חברתית לצרכי ספריה או קורס אקדמי. אתרים כמוYoutube  Amazon ו Slideshare הם בעלי יכולות של רשתות חברתיות. פותחים פרופיל אישי, אפשר לעשות קבוצות, להגיב, להעלות מידע וכו'.

הנקודה החשובה ביותר היתה שצריך לבחור כלי המתאים לקהל הסטודנטים. Facebook מאד פופולרי בקרב הסטודנטים ולכן היא מומלצת כרגע אבל יתכן שדווקא טכנולוגיה אחרת מתאימה יותר. אולי הסטודנטים למדו להשתמש ב RSS ואנו כספרנים או מרצים נוכל להעביר להם מידע בדרך זו. מאמר שהזכרתי בהרצאה מסתיימת במילים אלו:

Librarians should not get too attached to Facebook, as there is always the next tool or social networking site that people are using. Web 2.0 applications move quickly and the Internet is constantly changing, be prepared to leave your hard work behind to jump to the next tool.
הרשת משתנה כל הזמן ויתכן שכלי טוב כיום יתחלף עם משהו אחר בעתיד.

יום העיון היה מאד מעניין ותחושתי היתה שהקהל נהנה והשכיל.

בדרך כלל אני מעלה את המצגות שלי ל Authorstream (אני לא משתמש ב Slideshare כי מצגות עם הנפשות ועברית בדרך כלל לא יוצאות טוב). הפעם היתה תקלה לא מובנת וחלק מהטקסטים יצאו בג'יבריש. שינית את הפונטים אבל זה עזר רק חלקית.
התחלתי להשתמש באתר חדש בשם Slideshow. גם כאן לא הכל מושלם כפי שתוכלו לראות. חלק מהחיצים לא נראים בכלל וסימונים אחרים יצאו בצורות שונות ומשונות.

אם יש לכם הערות או שאלות אפשר להשאיר אותם בתגובות לפוסט זה.

צריך להתקין קודם Microsoft Silverlight כדי לצפות במצגת. בכל מקרה אפשר גם לראות אותה ישר מהאתר  http://www.slideshow.com/users/danieljl/social-networks-in-the-library-and-classroom-395012638





Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 14 ביולי 2010

הגדרות פרטיות חדשות ב Facebook

לפני כחודשיים כתבתי מאמר ארוך על הסכנות האפשריות כלפי ילדים ברשת Facebook. התיחסתי בין היתר לכך שלמרות שניתן לשנות את הגדרות הפרטיות כדי לקבוע מי יראה מה, מתוך הפרופיל האישי שלך, רבים לא טרחו לשנות את ההגדרות ובוודאי לא ילדים.
אחת הנקודות החמורות שהזכרתי היתה שכל עוד לא הוגדר אחרת, רוב המידע המופיע בפרופיל אישי כמו מקום מגורים, מוסד לימודים, תחביבים, סטטוס משפחתי, תמונות חברים ועוד, חשוף לכל אחד ברשת, גם לעיני פושעים מסוכנים.
סיימתי את המאמר במילים "המידע במאמר זה נכון לחודש מאי 2010 וצפוי להשתנות עם הזמן".

ואכן זמן קצר לאחר שהעלתי את המאמר לרשת, Facebook שינה את ברירת המחדל של הגדרות הפרטיות שלו (לא נראה לי שהם קראו את המאמר שלי). במשך זמן רב הם ספגו ביקורת על בעיות שמירת הפרטיות של חברי הרשת ולכן בסוף מאי יצא מרק זוקרברג מנכ"ל החברה הצעיר (26) בסרטון ובפוסט מנומק לציבור בהם הוא מסביר את השינויים שעוברת הרשת החברתית.



השינוי העיקרי הוא  בברירת המחדל של הגדרת הפרטיות.
היו תלונות רבות ששינוי ההגדרות הוא תהליך מורכב מאד. כל סוג מידע אישי היה זקוק להגדרה ספציפית, דבר שהרתיע משתמשים רבים שהחליטו לוותר על כל הרעיון. היום יש הגדרות גורפות יותר ובכמה לחיצות כפתור אפשר לשנות את כל האפשרויות.
היה שינוי חשוב נוסף. מי שלא דאג להגדיר עד היום את רמת הפרטיות שלו או שלה מכל סיבה שהיא, בעצם חשף המון מידע לכלל הציבור. עכשיו Facebook מוריד את כמות המידע הבסיסי המופיע בפרופיל האישי כך שגם אם בכל זאת לא שינית את רמת הפרטיות, לא כל המידע נחשף. שינוי זה בולט לשמחתי בעיקר אצל ילדים.
במאמר כתבתי שכל פושע יכול לראות את הפרופיל המלא של קורבנותיו גם עם הם לא "חברים" שלו ב Facebook. היום זה כבר לא כך. Facebook מזהה ילד לפי הגיל (עד גיל 18). הדבר היחיד שמי שלא "חבר" יכול לראות בפרופיל של ילד, הוא התמונה, מין זכר או נקבה והרשת (בית הספר) אם קיים כזה.
שינוי זה הוא בהחלט מבורך ואני שמח שכמה פיסקאות מתוך המאמר שלי כבר אינן נכונות. שינוי זה לא ימנע פשע כלפי ילדים ברשת Facebook, אבל הוא בהחלט יקשה יותר על העבריינים המסוכנים.

את המאמר כתבתי בעקבות משפטו של פיטר צ'יפמן שרצח את אשלי הול בת ה-17 באנגליה. הם הכירו דרך Facebook. לאחר הרצח המזעזע, היתה המון ביקורת באנגליה כלפי Facebook. רשתות חברתיות אחרות כמו Bebo אפשרו התקנת כפתור מצוקה בדפים שלהם אך Facebook התנגד. כפתור המצוקה היתה בעצם קישור לאתר ה CEOP, אתר ממשלתי המספק מידע וסיוע לילדים בנוגע לבטיחות ברשת. אחת הטענות היא שהאייקון של CEOP המופיע בפרופיל של הילד, ירתיע פושע פוטנציאלי. הוא יבין שהילד בו הוא צופה מודע לסכנות ברשת ויתכן שאם הוא ינסה ליצור קשר איתו,  הילד ידווח עליו למשטרה.

השבוע הגיעו Facebook וה CEOP להסכם ועכשיו אפשר להתקין את הלחצן בכל פרופיל.


תמיד יהיו פושעים שינסו לנצל את תמימותם או חוסר הבנתם של ילדים על מנת לבצע פשעים חמורים. אני עדיין טוען שעל ההורים והמורים ללמוד את הנושא כדי להסביר ולהדריך את הילד בדרך הנכונה. אי אפשר וגם אין צורך לאסור את השימוש ב Facebook ורשתות אחרות אבל חייבים לפקח. גם מכונית היא דבר מסוכן ולכן הילד לומד אצל מורה מוסמך ונוהג במשך מספר חודשים עם נהג מלווה.
גם על הרשויות להתייחס לנושא בכובד ראש. אם המשטרה מפעילה סוכנים סמויים בקרב כנופיות וסוחרי סמים, למה שלא יפעילו סוכנים כאלו גם ברשת?
אולי הם כבר עושים זאת.

הרשת החברתית איננה טכנולוגיה רעה. היא מאד שימושית בתחומים רבים, היא יכולה לסייע בהשכלה, חברה, כלכלה ותרבות. צריך רק להשתמש בה בחכמה ולדאוג שהילדים יבינו את השלכותיה השליליות.... ויזהרו.
"Technology... is a queer thing.  It brings you great gifts with one hand, and it stabs you in the back with the other."                                                       C.P. Snow, 

יום שני, 12 ביולי 2010

תשובות מהרשת החברתית

ביום העיון במכון מופת השבוע אני אדבר בע"ה על השימוש של רשתות חברתיות בספריה ובכיתה.

בין היתר אתייחס בקצרה ל Aardvark. כתבנו בעבר על Aardvark כשירות "שאלות ותשובות חברתי" מצוין שאני מחבב במיוחד. אמנם Aardvark איננה רשת חברתית אבל להבדיל מ Fluther שפועלת בצורה דומה, Aardvark נעזרת ברשת החברתית האישית שלי. אין הכוונה לאתר רשת חברתית (SNS) כמו Facebook או MySpace אלא רשת שנבנית בתוך Aardvark.
Aardvark מפנה את השאלה שלי לחברים אחרים במערכת שאמורים להיות מומחים בתחום, אבל תחילה היא פונה אל החברים האישיים שלי מרשת חברתית קיימת או רשת חברתית שהקמתי בעצמי על ידי  הגדרת חברים כמומחים בכל תחום.
השבוע הופנתה אלי שאלה שאיננה בתחום ההתמחות שלי. השאלה הגיע ממישהו שנמצא באותה רשת חברתית (רשת סטודנטים/בוגרים של אוניברסיטת בר-אילן) ולכן מערכת Aardvark החליטה לנסות אותי קודם.

אנחנו בדרך כלל מעדיפים לקבל תשובות ופתרונות מאנשים שאנו מכירים כמו משפחה, חברים מהעבודה מהלימודים וגם חברים מהרשת החברתית. זה הרעיון של social search - חיפוש בעזרת הסביבה החברתית.

זה מה ש Google עושה עם Google Social Search. על זה כתבנו בפוסט קודם. כשאני מחפש מילת מפתח ב Google, בסוף רשימת התוצאות (SERPs) אני מקבל  Results from people in your social circle דהיינו תוצאות מתוך בלוגים או ציוצים של חברים שלי.


מחקר מעניין שפורסם לא מזמן ב  28th international conference on Human factors in computing system מתאר סקר שנערך בנושא בקרב 624 משתתפים. המשתתפים התבקשו לתאר את השאלות שהם שאלו את חבריהם לרשת החברתית (Twitter ו Facebook), למה הם העדיפו את עזרת חבריהם ולא מנוע חיפוש ואיזה סוג שאלות שאלו. 


התברר שיותר ממחצית הנשאלים באמת משתמשים בשורת הסטטוס שלהם כדי לשאול שאלות (ענייניות או רטוריות).
29% ביקשו המלצות כמו איזה שיר טוב מתאים להאזנה בזמן ריצה?
22% רצו חוות דעת כמו האם לקנות מוצר מסוים?
17% רצו מידע עובדתי כמו איך להשתמש ב Excel?


רוב השאלות (29%) היו בתחום הטכנולוגיה. זהו גם עיקר השימוש שלי ב Aardvark- שאלות לגבי Office, אינטרנט וכד'.
17% רצו מידע לגבי פנאי ובידור ו 12% לגבי הבית והמשפחה.
רוב השאלות הטכנולוגיות נשאלו דווקא ב Twitter. משתמשי Facebook שאלו שאלות על בידור ומשפחה.


למה העדיפו המשתתפים להשתמש ברשת החברתית שלהם במקום חיפוש רגיל במנוע חיפוש?
25% נתנו יותר אימון בתשובות של חבריהם מאשר יכולתיו של הרובוט של Google.
21.5% שאלו שאלות שלא התאימו למנוע חיפוש כמו חוות דעת אישית.


עוד נתון מעניין הוא ש 73% ראו שאלות של חבריהם בשורת הסטטוס, ו 93% השתדלו לענות. 69% מהתשובות סיפקו את השואלים.


איזה מוטיבציה יש לענות על שאלות?
37% פשוט אנשים טובים שרוצים לעזור (altruism).
32% הרגישו שהם מומחים בתחום ורצו כנראה להפגין את יכולתיהם.


המחקר הוא מאד מעניין אבל מקוצר זמן לא אזכיר אותו בהרצאה. גם כך אני דוחס די הרבה בחצי שעה. המצגת היתה די כבדה, 55 שקופיות 9MB. אני מקווה שהיא תהיה גם מעניינת.





Real Time Web Analytics