יום שלישי, 27 במרץ 2012

כל אחד יכול להיות מומחה

אתמול השתתפתי ביום הראשון של כנס מולטי ידע 2012 בכפר המכביה.
פגשתי כמה אנשים שלא ראיתי המון זמן ובסך הכל היה נחמד. עדכנתי קצת על טקס ספרן השנה דרך הקבוצה שלנו בפייסבוק.
אחר הצהריים השתתפתי בהרצאה של ד"ר אשר עידן. הוא אמר מספר משפטים שעצבנו קצת את קהל הספרנים ומיד ציטטתי אותו בפייסבוק. גם שם הגיבו בכעס (מתון).
בין היתר הוא אמר שספרנות זה מקצוע שהולך להיעלם ושקריאת ספרים זה דבר שטחי לעומת חיפוש באינטרנט.

למדתי אצל ד"ר עידן בשנות 2002-2004 באוניברסיטת בר אילן. אז חצי מהכיתה לא הבינה בכלל על מה הוא מדבר והחצי השני ראה בו מעין גורו טכנולוגי. אני מאד התרשמתי ממנו. הוא הדהים אותנו בתפיסתו של טכנולוגיית האינטרנט ומה שצפוי לנו בשנים הקרובות. כבר אז אני זוכר שהוא אמר שהספרנות המוכרת הולכת להיעלם (דבר שבינתיים לא קרה). נכון, גם אז כמו היום הוא מעט פרובוקטיבי בדבריו אבל לדעתי מטרתו היא חינוכית. הוא מנסה לעורר את המאזינים והסטודנטים לחשוב בעצמם.
בהרצאה אתמול הוא הזכיר את זה מספר פעמים. הוא דיבר על "ההמון הוא גאון" (חכמת ההמונים) להבדיל מהגאון המומחה ששלט על הידע והטכנולוגיה וממילא על יתר האנושות. הוא טען שהיום לדגיגים הקטנים יש יותר כח מהכריש הגדול ועודד את הקהל (הדגיגים) להתווכח איתו (הכריש) ולא בהכרח לקבל את דבריו.

לדעתי הכח שלנו מול הגאון/כריש הוא לא רק בגלל ההמונים שביחד יש להם כח רב. זה נכון שהודות למדיה החברתית, ההמון יכול להתאגד בדעותיו ורצונותיו מול היחיד השולט, אבל יש גם פן נוסף.
אנחנו יכולים לפתח את כישורינו ידיעותינו ואישיותינו בעזרת האינטרנט על שלל הכלים שבה. אנחנו יכולים ללמוד היום יותר משבעבר ולהתמחות בכל מיני תחומים חשובים וגם לא חשובים. תחביב צנוע יכול להפוך למומחיות. אנחנו לא חייבים לקבל את כל מה שהגאון/הכריש אומר, לא רק בגלל שזה "לא נראה לנו" אלא גם בגלל שבידינו כלים להפריך את דבריו ולהוכיח אחרת.

כשהייתי סטודנט, קיבלתי את כל מה שד"ר עידן אמר, ביראת כבוד. אבל היום לאחר כמעט עשר שנים השכלתי. אני יכול לקרוא, להתעמק לדון, להתכתב ולחקור דברים בקלות רבה יחסית. דבר שבעבר היה הרבה יותר קשה. אני נחשף בבלוגים הטכנולוגיים המובילים למידע חדשותי שממנו אני יכול לגבש דעה משל עצמי על מה שצפוי בעתיד. אני יכול לקרוא את דעותיהם של מומחים בינלאומים לגבי הדרכים בה הרשת משפיעה עלינו ולמה עוד יש לצפות.
היום כל אחד יכול להיות מומחה או גורו. כל מה שצריך לעשות זה להתמקד בנושא מסוים ולקרוא, לקרוא, לקרוא ואם אפשר גם להתנסות בפועל. אחר כך צריך קצת לכתוב או לדבר על הנושא ומהר מאד התחביב הקטן שלך יכול להפוך אותך למומחה.
סט גודין מתייחס לזה באחד מספריו.

לגבי עצם דבריו של ד"ר עידן. כבר כתבתי בעבר שלדעתי ספרנות לא הולכת להיעלם כל כך מהר. בשנים הקרובות היא אולי תשתנה ואנחנו נצטרך להתאים את עצמינו (ואנחנו באמת עושים את זה) למקצוע המתחדש. אבל תמיד יהיה צורך במידענים שיחפשו, ינהלו, ירכזו, יפרסמו, ישמרו, ינתחו ויפיצו את המידע. אולי זה יהיה יותר מידע דיגיטלי מאשר ספרים אבל המקצוע תמשיך להתקיים שנים רבות.

הטענה שקריאה היא שטחית לעומת חיפוש באינטרנט היא שגויה בעיני (וגם בעיניהם של כל המגיבים בפייסבוק). לא צריך לציין שלימוד דף גמרא, ניתוח טקסט ספרותי עשיר, או קריאת מאמרים במדעים, זה בוודאי לא שטחי. גם ספרי קריאה רגילים הם לא (טוב, אולי חלק כן) שטחיים. ספר טוב דורש ממני לעקוב אחר העלילה, לבנות את הדמויות במוחי ולדמיין את המתרחש בסיפור.
לחפש בגוגל -זה מאד שטחי. בודדים (אנחנו ביניהם) מחפשים בצורה משכילה ברשת. לא הרבה משתמשים באפשרויות החיפוש המתקדמות ובונים שאילתא חכמה לאחר כמה רגעי חשיבה.
ומה עם תוצאות החיפוש? בדרך כלל לוחצים על התוצאות הראשונות ברשימה בלי לקרוא אפילו את ה snippet הקצר (שלא תמיד עוזר בכל מקרה).

אפשר  לעשות חיפושים מעמיקים באינטרנט אבל באופן כללי השימוש בו רדוד, רדוד מאד. זה שמו של הספר של ניקולס קאר בנושא - The Shallows או בעברית הרדודים. כתבתי קצת על זה כאן. ספר מומלץ.

בכל מקרה ההרצאה של ד"ר עידן היתה יפה ומעניינת. זה הזכיר לי את ימי בקורסים שלו באוניברסיטה. והחשוב מכל... לא צריך לקבל הכל. היום יש לנו את כל הכלים לחשוב אחרת, להביע את דעתינו ולהיות מומחים קטנים בעצמינו. 

יום חמישי, 15 במרץ 2012

חיפוש "חדש" בגוגל. מה חדש?

Image representing Google as depicted in Crunc...Image via CrunchBase
החדשות הגדולות לכאורה היום במדורי הטכנולוגיה הם הידיעה על החיפוש הסמנטי החדש של Google שאמור להיכנס לשימוש בחודשים האחרונים. מקור הידיעה היא לא אחת מאתרי הטכנולוגיה הפופולריים כמו  Mashable, Techcrunch ודומיהם אלא אתר ה Wall Street Journal.

בארץ קצת התלהבו מזה וכולם מתייחסים לכתבה.

חיפוש סמנטי זה לא דבר חדש. עובדים על זה כבר המון זמן. 
את תחום הרשת הסמנטית חוקרים ומפתחים כבר יותר מעשור. ברור היה לכולם שכל העבודה הקשה נועדה בין היתר ואולי בעיקר כדי לאפשר חיפוש מידע יעיל יותר ברשת. מנועי החיפוש ובראשם Google נכנסו לשוק הזה לפני כמה שנים והם מנצלים טכנולוגיות סמנטיות כבר היום.
הרעיון הוא שמנוע החיפוש "יבין" את מה שאנחנו רוצים ויוכל לתת לנו לינקים לאתרים רלוונטיים, וזאת למרות שהוא מתעלם ממילת המפתח (הלא מוצלחת שלנו).
בדרך כלל מנוע חיפוש מחפש מילים. אבל חיפשו למשל את צמד המילים social network. מעבר לתוצאות הצפויות כמו קישור לסרט וההגדרה של ויקיפדיה, אנו מקבלים גם לינק לפייסבוק ול My Space. זה קורה כי גוגל יודע שאלו הם אתרי רשתות חברתיות ויתכן שזה מה שאנו מחפשים. הוא לא התייחס במקרה זה לצמד המילים אלא למשמעות שלהם. קיבלנו תוצאה נכונה ולא אתר אינטרנט שפשוט מופיעים בה שני המילים. הקלידו את המילה tweet ומיד תופנו לאתר של Twitter למרות שהמילה tweet לא מופיע שם.

בעתיד יהיה אפשר להקליד מילים כמו "ירוק בחוץ ואדום בפנים" ולהגיע לאתרים על אבטיחים. מנוע החיפוש הסמנטי פשוט יודע את נתוני הצבע של הפרי המתוק הזה ויבין למה אנו מתכוונים. זה קורה כי כל המידע מובנה כבסיס נתונים. על אבטיח יהיה מידע:
צבע בחוץ - ירוק
צבע בפנים- אדום
משקל -1ק"ג-5ק"ג
אקלים - ...
מידע תזונתי- ...
וכו'.
אם כל המידע הזה אפשר לבנות שאלות מתוחכמות ולקבל מידע מדויק.

כך עובדים הקטלוגים שלנו בספריות. אני מחפש "מחבר: ש"י עגנון", ומקבל כתוצאה רשימה של ספרים שהוא כתב. אני לא מקבל רשימה של ש"י עגנון" אלא רשימה של ספרים כי הגדרתי אותו כמחבר של X ואני רוצה את X.

בכתבה הדגישו שתי נקודות: קבלת נתונים לגבי נושא השאילתא, ומענה על שאלות.

בעבר היה אפשר להקליד ב Google שם של סרט, ומיד היה מתקבל לא רק לינקים לאתרים אלא פירוט של מידע לגביו ומקומות ושעות ההקרנה. כנ"ל לגבי מידע ביבליוגרפי על ספרים ומסעדות. הנתונים הללו כבר קיימים באתרים, מה שגוגל עשה זה להבין למה המספרים האלה מתייחסים (שעה, כתובת וכו') ולהציג אותם במקום ברור ברשימת התוצאות. משום מה אפשרות זאת לא כל כך קיימת היום.
ב Yahoo זה גם עובד. הקלדתי את המילים War Horse ובמקום לקבל קישורים לאתרים, קיבלתי המון מידע מתוך האתר הרלוונטי.


הדוגמא המובאת בכתבה ב WSJ היא בעצם אותו דבר. נכתוב מילה כמו שם של מקום ובמקום קישורים לאתרים, נקבל מידע.

לגבי מענה על שאלות על זה כבר דיברנו בעבר. יש הרבה אתרים טובים כמו cha cha או Ask וחלקם פועלים על טכנולוגיה סמנטית כמו True knowledge.

השיפור בתוצאות החיפוש קיים כבר כיום אבל לא תמיד אנו שמים לב אליו. התרגלנו למידע איכותי יותר.
לא יהיה לגוגל מנוע חיפוש חדש-סמנטי. פשוט מאחורי הקלעים הוא יעבוד עם טכנולוגיות סמנטיות היכולות להניב תוצאות טובות יותר. המעבר יהיה הדרגתי ואולי לא נרגיש בו בכלל.

המצב כבר יותר טוב ממה שהיה לפני חמש או עשר שנים וזה למרות שיש הרבה יותר דפי רשת. אולי בחודשים הקרובים תוצאות החיפוש ישתפרו עוד יותר.

הנה כתבה מצוינת של דני סליבן מ Search Engine land שגם הגיב היום לכתבה ב WSJ.
בסוף, עמית סינגהל שראוין בכתבה, הגיב לדברים הקצת מלהיבים מדי של ה WSJ גם כן.




Enhanced by Zemanta

יום שני, 12 במרץ 2012

בעיות וסכנות פרטיות גם בטלפון

במסגרת העבודה על המצגת לכנס טלדן, ניתקלתי במקרים רבים של מידע פרטי הנחשף לעיני כולם דרך אפליקציות שונות לסמארטפון.

חלק גדול מהציבור מתחיל להבין שהעלאת מידע, תמונות וסרטים לרשת החברתית, עלולה להיות מסוכנת או "לא כדאית" מכל מיני סיבות. משתמשים נעזרים יותר ויותר בכלי הסינון השונים שפייסבוק מציע כמו למשל lists שבעזרתם אפשר לפרסם מידע רק לחברים ספציפיים כמו משפחה למשל.

אבל יש גם אתרים אחרים שפועלים כמו רשתות חברתיות  כמו Youtube, Twitter ואחרים. מי שמשתמש בסמארטפון כדי להעלות סרט או תמונה לאחת הרשתות הללו, מצרף גם (ללא ידיעתו) את המיקום המדויק בה התמונה צולמה או המיקום אליו מתיחס המידע. יש אפליקציות שונות שמאתרות ציוצים, סרטים, הודעות וכד' לפי אזור גיאוגרפי. בדרך כלל הציבור הרחב לא יראה את הדברים הללו אבל בחיפוש על פי ה geolocation, המידע הזה יעלה. יתכן שהתמונה או המידע לא רגשים במיוחד אבל כשמצטרף אליהם מידע לגבי המקום אליהם הם מתייחסים, זה יכול להיות מסוכן.

זה קורה גם ב Google+. כשאני יושב ליד המחשב אני רואה את ה"זרם" שלי ושל החברים שלי וכל מה שהם מפרסמים ברשת. אבל באפליקציה של Google+ בסמארטפון יש אפשרות גם לראות דברים שפורסמו באזור הגיאוגרפי בו אני נמצא. מצאתי המון תמונות של משפחות וילדים שמי שהעלה אותם בוודאי לא תיאר לעצמו שאדם זר יראה.
גם אם הייתי מעלה משהו לרשת באופן פומבי, הסיכוי שאדם זר יגיע אליהם הוא קטן מאד. לא סביר שמישהו שלא מכיר אותי, יעקוב אחרי. אבל עם ה "Nearby" של +Google, המידע הזה עולה באופן אוטומטי.

חשוב לזכור, פרטיות ברשת זה לא רק פייסבוק. צריך לבדוק את הגדרות הפרטיות בכל אתרי המדיה החברתית לפני שמעלים משהו.

יום רביעי, 7 במרץ 2012

Glancee

האם אתם משתמשים ב Foursquare?

גם בלי סמארטפון אפשר לפתוח חשבון ולעדכן בזמן אמת לגבי מיקומינו הגיאוגרפי אבל צריך בשביל זה להיות ליד מחשב. ברגע שקמים והולכים זה הופך להיות לא כל כך יעיל.

Foursquare היה מהאפליקציות הראשונות שפרץ בשנת 2009 לשוק ה geolocation וה check in. הרעיון הוא שכשמגיעים למקום מסוים (מסעדה, מרכז קניות, אולם כנסים, פארק וכד') ה GPS בטלפון מזהה את מיקומינו ואפשר לעשות "צ'ק אין" ב Foursquare ולמקם את עצמינו על מפה. זה מאפשר לחברים שלי ב Foursquare לראות איפה אני ואולי אם הם באזור נוכל להיפגש. יש כיום 15 מליון חברים במערכת.

לי יש מעט מאד חברים ב Foursquare ובכלל, לא נראה לי שבארץ זה מאד תפס. כשאני מטייל, אני מעדכן מדי פעם את מיקומי בעזרת Foursquare או Facebook Places (שעובד באופן דומה) אבל הערך המוסף של אפליקציות הללו - מפגש פיזי עם חברים שנמצאים באזור, לא מתקיים. עם ארבעה חברים שמפוזרים בכל הארץ אין הרבה סיכוי שבמקרה נגיע לאותו מקום, ואם זה לא חברים מאד קרובים, כנראה שלא ננסה אפילו לארגן מפגש.

עכשיו יש אפליקציה (לאייפון ואנדרויד) חדשה בשם Glancee (בעברית גלנסי או גלנצי ) שמוסיפה קצת יותר יעילות לנושא הזה. Glancee מאתר עבורי אנשים (בעלי חשבון ב Glancee) שנמצאים באזורי, גם אם אנחנו לא חברים ולא מכירים בכלל. האפליקציה מציעה אנשים שאולי יש בינינו עניין משותף. נרשמים בעזרת חשבון הפייסבוק ומשם מקבל Glancee את כל המידע עלי. האפליקציה יודעת למשל שלמדתי במחלקה ללימודי מידע בבר אילן ואם מישהו אחר שלמד באותה מחלקה מסתובב באזור, היא תחבר בינינו. פייסבוק יודע כמובן איזה דברים אני אוהב (כל הלייקים שעשיתי) ואם יש מישהו שעשה לייק לאותו דבר, אולי נרצה להיפגש.

בינתיים החברים ש Glancee הציע לי הם אנשים עם רקע משותף מאד כללי. למשל כל מי שעשה לייק לבלוגים כמו Mashable, Techcrunch או אוהב את פייסבוק וטוויטר, הופכים להיות חברים פוטנציאלים. זה לא ממש יעיל כי כל מי שמשתמש באפליקציה כמו Glancee כנראה אוהב את האתרים הללו. אבל מבחינה תאורתית לפחות הרעיון יפה. אם אני נמצא בכנס מידענים ו Glancee מראה לי שיש שם מישהו שעשה לייק לבלוג שלי או אהב ספר שגם אני אהבתי, אולי ארצה להיפגש.
היוצרים מודעים לבעיית הפרטיות. לא בטוח שארצה שכולם ידעו איפה אני, במיוחד אנשים שכל הקשר בינינו הוא שעשינו לייק לאותה קבוצת ספורט או דוכן פלאפל. לכן Glancee לא מראה את המיקום המדויק של המשתמש על המפה. במקום זה אפשר ללחוץ על לחצן הצ'ט ולקבוע מקום למפגש.

Glancee הוא רק אחד משלל אפליקציות המיקום שקיימות כיום. לרשימה ארוכה יותר אפשר לקרוא על ההכנות בתחום זה לכנס SXSW שיהיה השבוע באוסטין, טקסס.

זהו הנושא שלי לכנס טלדן השנה. Geolocation ואפליקציות שונות המספקות לנו מידע על פי המיקום הגיאוגרפי שלנו. יש מגוון גדול של אפליקציות מיקום בכל מיני תתי תחומים ואני מנסה לבחור את המעניינים ביותר. Glancee  יהיה אחד מהם.

מי שיכול ורוצה, שיוריד את Glancee. אולי ניפגש.


Real Time Web Analytics