"הדור הטיפש" האמנם?

אני קורא כרגע את הספר Rewired של Larry Rosen. גם הוא וגם Don Taspcot בספר Grown Up Digital טוענים שהנוער והצעירים של היום מאד מתוחכמים ויודעים להשתמש בטכנולוגיות רבות בזמן אמת בצורה מאד מוצלחת. הם מוכשרים מאד ובכמה רמות מעל הוריהם.

אולי בהזדמנות אחרת נתייחס יותר בעומק לספרו של Rosen (אני עדיין בהתחלה).

ספר נוסף שאני מנסה לסיים עכשיו הוא The Dumbest Generation של Mark Bauerlein. הספר כתוב בצורה קצת משעממת. המון המון סטטיסטיקות במקום סיפורים ודוגמאות. בכל זאת הספר חשוב מאד. השורה התחתונה שלו היא כך:

בעבר חיי החברה של הילד הסתיימו בערב לאחר בית הספר ופגישה במגרש המשחקים. כל הערב עד לשעת השינה היתה מוקדשת לאינטרקציה של הילד עם עולם המבוגרים. הוא ראה את הוריו, שמע אותם משוחחים בענייני מבוגרים, צפה בחדשות בטלוויזיה, עשה שעורי בית, סידר את חפציו וחדרו (לא מרצונו כמובן) קרא ספר והלך לישון.

כיום הילד חי בסביבה של ילדים בני גילו, כמעט 24 שעות ביממה. גם בבית הוא משוחח איתם בין עם זה בטלפון הסלולרי, צ'ט דוא"ל ובעיקר SMS. במקום לשבת עם ההורים הילד רץ להתעדכן בפייסבוק כדי לראות מה השתנה בעולם הקטן שלו בדקות האחרונות. במקום לצפות בחדשות העולם הוא רואה סרטונים ב Youtube, תוכניות ריאליטי או מוריד סרטים מאתרי שיתוף קבצים. זמן רב לאחר שהוריו נרדמו הוא עדיין מסמס ומצייץ לחבריו בטלפון או בטוויטר.

השפה והידע של הילד המתבגר נשאר ברמה של ילד. אין לו ממי ללמוד את השפה וההתנהגות של המבוגרים. הוא לא קורא ספרים ולא מבקר בגלריות, ספריות ומוזיאונים. הוא לא מכיר את המתרחש היום ובעבר בעולם הגדול. מדע, היסטוריה, אזרחות, אומנות לא מעניינים אותו. הוא חי רק למען חבריו ואיתם הוא נמצא כל הזמן.

טענות אלו קצת קשות אבל אני מניח שיש בהם הרבה אמת. אינני בטוח שהמצב בארץ משתקף בספר. יש כל כך הרבה נושאים דחופים בחדשות בישראל שקשה לא להיוודע ולהתייחס אליהם. גם מבחינה טכנולוגית לא נראה לי שילדינו משתווים לעמיתיהם בארה"ב ואולי טוב שכך.

בכל מקרה Mark Bauerlein ו Don Tapscott הם בעלי דעות מאד מנוגדות.

במקום לקרוא את הספרים אפשר לצפות בראיונות שנערכו איתם ב Youtube.

מה אתם חושבים? מי צודק?

אשמח לשמוע את חוות דעתכם בתגובות.

צפיה מועילה.

Mark Bauerlein: The Dumbest Generation  

והנה עוד ראיון יותר ארוך שבה הוא מתאר את שורשי הבעיה.

Don Tapscott: Grown Up Digital

 

ילדים בפייסבוק

Image via CrunchBase

בשנה האחרונה התעסקנו כאן בבלוג הרבה בנושא בטיחות ילדים ברשת החברתית (בעיקר בפייסבוק). הגדרת הפרטיות, פשיעה באינטרנט, סכנות וכד'.
 
עומר קפלן,מנהל פיתוח תוכן ומדיה חברתיתית באתר teenk, ערך סקר מעניין בנושא השימוש שעושים הילדים בפייסבוק. הסקר התפרסם באתר תנועת הנוער.


המסקנות שלו הם שהילדים לא ממש מבינים את הפלטפורמה, מה אפשר לעשות אתו ואיך לנהל את המידע האישי. השימוש הוא די רדוד, לא מתוחכם והם אינם מנצלים את האפשרויות הרבות והאפליקציות השימושיות. הם אפילו לא ממש "חברתיים" שזה טענה מפתיעה בהתחשב בכך שמדובר ברשת "חברתית". רוב השימוש הוא למשחקים והצטרפות לקבוצות ולא יותר מדי דיונים "ושיחות נפש".

זה מזכיר לי קצת את השימוש במאגרי המידע שלנו בספריות. המאגרים מאפשרים צורות חיפוש מגוונות במקורות מידע איכותיים, על מנת להתאים את התוצאות לצורכי הסטודנט אבל לרוב השימוש שהם עושים הוא מאד שטחי והם תמיד יעדיפו ללכת ל Google. לפעמים קשה לנו להבין מדוע חוקר צעיר יעדיף רשימה ארוכה של לינקים לאתרים שרובם לא יהיו רלוונטיים, על מספר מאמרים אקדמיים  בנושא הנחקר.


מומלץ לקרוא את המאמר של עומר קפלן כדי לראות את הדברים במבטם של הילדים.

אז מה היה לנו השנה?

כבכל שנה Google פרסמה את רשימת מילות החיפוש הפופלריות של שנת 2010. וכך הם פני הדברים לפי ידיעה ב Mashable הבוקר.
 במקום הראשון והמכובד הופיע האתר השנוי במחלוקת Chatroulette. לאחריו ה ipad והזמר הצעיר Justin Bieber. גם פייסבוק ו טוויטר היו ברשימה.

ה Zeitgeist של Google משקף את הנעשה בעולם בשנה האחרונה.

מילות חיפוש נפוצות נוספות היו האיטי (רעידת האדמה), האיפון 4, גביע העולם בכדורגל ועוד.

בישראל החיפושים הפופולריים היו פייסבוק, וואלה ויוטיוב. איתם היו חיפושים "עולים" בעיקר בתחום הפנאי והבידור.

Google גם הכינה סרטון יפה המראה את שעבר על כדור הארץ ב 2010.

גם Twitter הכינה רשימה של ה trending topics שלה. הרשימה מאד משקפת את המציאות.

1. Gulf Oil Spill
2. FIFA World Cup
3. Inception
4. Haiti Earthquake
5. Vuvuzela
6. Apple iPad
7. Google Android
8. Justin Bieber
9. Harry Potter & the Deathly Hallows
10. Pulpo Paul


ומה יהיה בשנה הבאה?

מה עושים היום בזמן הפנוי?

Cover via Amazon

כפי שראיתם בפוסטים הקודמים, בזמן האחרון אני מאד מתעניין בנושא ההשפעה שיש לאינטרנט על החברה, הנוער, המח, התרבות והעתיד. התחלנו להקים אוסף מכובד של ספרים חדשים בנושא ואני משתדל לקרוא כמה שיותר.

בספר חדש, Cognitive Surplus, טוען חוקר הטכנולוגיה והחברה,Clay Shirky, שיש לנו יותר מדי זמן לבזבז. לפי החישוב שלו לעולם יש טריליון (1,000,000,000,000) שעות של זמן פנוי כל שנה.

מה עושים עם השעות הללו?

בעשורים הקודמים רוב הזמן הזה בוזבז על צפיה בטלוויזיה. העולם המערבי היה לקוח נהדר של רשתות הטלוויזיה ותעשיית הבידור. לשם זרם הזמן הפנוי של האנושות.

היום עדיין יש הרבה צפיה בטלוויזיה אבל האינטרנט וכלי web 2.0 שינו מאד את התמונה. במקום לצרוך מדיה אנחנו יכולים ליצור תוכן עבור המדיה החדשה. זה יכול להיות העלת סרט ל Youtube, כתיבת בלוג, פרסום מידע ברשתות החברתיות, יצירת אלבומי תמונות ב Flickr וכו'. גם היצירות הכי לא יעילות (המחבר מביא את lolcats כדוגמא) הם עדין הפגנה של כח היצירה וזמן המושקע לצורך כך. אם אנשים מוכנים להשקיע את זמנם ביצירת תוכן ללא שום תמורה נראית לעין, אפשר לנצל זאת גם לדברים חיוביים לתועלת הכלל. הדוגמא בספר היא אתר Ushahidi. זוהי בעצם פלטפורמה אותה אפשר לנצל כדי להעביר ידיעות בזמן אמת לגבי אסונות, אלימות וכד' באזורים שונים בעולם. כל אחד שיש לו גישה לדוא"ל או SMS יכול לפרסם שם מידע שיכול לעיתים אפילו להציל חיים. השתמשו בזה בין היתר לאחר רעידת האדמה בהאיטי.

Clay Shirky הוא מרצה וחוקר מרתק אבל התחושה שלי היא שהספרים שלו קצת "מרוחים". כך הרגשתי גם לגבי ספרו הקודם Here Comes Everybody.
את כל הספר הזה היה אפשר לתמצת למאמר ארוך ומעניין.

במקום לקרוא את הספר אפשר לצפות בהרצאה של Shirky בנושא.