עוד על סכנות לילדים בפייסבוק

בקרוב אמור להתקיים שבוע המודעות לאינטרנט בטוח. הנושא הפך לאחרונה אקטואלי מתמיד. רק אתמול שמענו על שני מקרים נוראיים שהגורם המשותף ביניהם הוא האינטרנט. במקרה אחד פורסם עוד סיפור מזעזע על ילדה בת 12 שנפגעה דרך הכרות בפייסבוק.

לפי הכתבה היא היתה בת 12 אך הציגה את עצמה כבת 17.

למה? אתם שואלים.

כי פייסבוק לא מאפשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח חשבון. 

אז מה עושים כל הילדים?

נכון, הם כותבים שהם נולדו בשנת תרפפ"ו ומיד כל השערים נפתחים.

במאמר שכתבתי התייחסתי לחוסר ההבנה בכל הקשור לפרטיות ברשת מצדו של הילד. הפרטיות מגבילה את השימוש ברשתות החברתיות ומפחיתה את ההנאה.

בפוסט אחר התייחסתי לשינויים בהגדרות הפרטיות שעשו בפייסבוק לפני כחצי שנה.
בעל חשבון שמגדיר את עצמו מתחת לגיל 18, נהנה מברירת מחדל קפדנית יותר. זה אומר שמעט מאוד מידע חשוף למי שאינו חבר של בעל החשבון. מי שמעל גיל 18 מאפשר כברירת מחדל לקהילת משתמשי פייסבוק לצפות ביותר מידע אישי (אפשר כמובן לשנות את ברירת המחדל  אבל זה צריך להיעשות באופן עצמאי).

מה קורה כשילד בן 10 או 12 רוצה לפתוח חשבון בפייסבוק ולשם כך מגדיר את שנת לידתו בשנות ה-80 או תחילת ה-90?

כל המידע האישי לגבי אותו ילד קטן מתפרסם בדף הפרופיל שלו כאילו באמת היה בן עשרים או שלושים.
תארו לעצמכם ילד בן 12 שפותח חשבון בפייסבוק. הוא מציין את שנת לידתו כ 1992 כדי שהמערכת תאפשר לו לנהל פרופיל אישי. אחר כך הוא ממלא את הפרופיל במידע אישי. הוא מספר מה התחביבים שלו, מה הוא אוהב לקרוא, איזה מוסיקה, תוכניות טלוויזיה וכו' הכל לפי הטופס של פייסבוק. אחר כך הוא ממלא פרטי התקשרות כמו כתובת, דוא"ל ICQ וכד'. עכשיו הוא מתחיל להעלות את התמונות שלו  וממלא את "הקיר" בדברים שקרו לו בזמן האחרון.
לו היה בוחר את שנת 1995 כשנת לידתו, רוב המידע הזה היה חסום בפני זרים. אבל הילד הזה כשנתקל במחסום גיל ה-13, זרק שנה אקראית, שנה שהגדירה אותו כבן 19.
כברירת מחדל, כל איש זר יכול לדעת מה הילד הזה אוהב לקרוא, לראות ולשמוע. אנחנו יודעים איך הוא נראה (ממש לא כמו בן 19) מתמונת הפרופיל שלו. כל מה שהוא חשף על עצמו "בקיר" גם גלוי לעיני כל.
פדופיל חכם יקבל מהפרופיל זה מספיק מידע על הילד כדי להזמין אותו להיות "חבר". הוא יכול אחר כך לרכוש את אמונו על ידי שיחה בנושא סרטים, מוסיקה וכד' שהוא יודע שהילד אוהב. ברגע שהילד מאשר אותו כ"חבר" נפרצים כל המחסומים. התוקף כבר יודע הכל.

עד גיל 18 כאמור יש יותר הקפדה על הפרטיות כברירת מחדל. אפשר לראות רק תמונת פרופיל ושם. עדיין אפשר לנסות להזמין את הילד להיות "חבר". אפשר גם לשתף את תמונת הפרופיל שלו עם אנשים אחרים.
בלחיצת כפתור אחד הילד גם יכול לשנות את ברירת המחדל של הפרטיות (המומלצת) שלו.

יש אנשים רעים שמחפשים טעויות כאלו.

בתגובות לכתבה הנ"ל, היתה הרבה ביקורת על פייסבוק. זה לא דבר חדש. פיסבוק סופגת תלונות בנושא פרטיות זמן רב. אבל פייסבוק קיימת ונושמת והיא לא הולכת להיעלם בשנים הקרובות. 

להתלונן על חברת ענק בארה"ב המשרתת מעל 500 מליון אנשים, לא תועיל בהרבה.

אז כולם מחפשים פתרונות. גם אני.

אתמול שמעתי את ד"ר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד אומר שהילדים נחשפים היום להמון תכנים רעים וזה משפיע לרעה על הערכים שלהם ועל שיקול הדעת. הוא הדגיש את חשיבות מעורבותם של ההורים בחייו של הילד.
זה כמובן נושא שהעסיקה המון את התקשורת היום.

צביה אלגלי, מומחית למדיה חברתית ויועצת לאיגוד האינטרנט הישראלי, בכתבה חשובה שהתפרסמה הבוקר (תודה לרינת ששלחה לי) אומרת ש "הורים לא צריכים להיות מומחים לאינטרנט בשביל לדעת לעזור לילדיהם. אנחנו לא יכולים לדעת את כל מה שהם יודעים, אנחנו גם לא הולכים לאותם מקומות ואנחנו לא יכולים להתעדכן בקצב שלהם".
היא מציעה דרכים אחרות בהם ההורים יכולים לעזור.


לדעתי ההורה יוכל לעזור הרבה יותר כאשר הוא כן מכיר ומבין את דרכי השימוש בפייסבוק. הטכנופוביה מאד מוגזמת. ברבע שעה אפשר ללמוד (עם הדרכה מסודרת) כיצד משתמשים בפייסבוק בצורה מוצלחת. בסך הכל השימוש שילדים עושים בפייסבוק הוא לא מאד מורכב.
אנשים מבוגרים מנצלים את התחכומים וה API של פייסבוק לעסקים, קידום, ושלל מטרות נוספות. פייסבוק הוא לא אתר רק לילדים.
להורה אולי חסר נסיון בפייסבוק. זה כמובן יבוא עם הזמן אבל להורה יש יתרון גדול על ילדיו. יש לו שיקול דעת בריא, יודע לזהות סכנות ויכול לחשוב כמה צעדים (ושנים) קדימה.


מדברים הרבה על לחנך את הנוער. זה משימה מאד לא קלה כשהנוער בטוח שהוא מבין יותר מהמחנך וההורה. אני חושב שצריך לשים דגש גם על חינוך ההורים.
הורים שמפגינים ידע רב בפייסבוק (כולל דברים "מרשימים" כמו נתונים סטטיסטיים, מגמות וחידושים) ניגשים לטיפול בבעיה מעמדה טובה יותר. כשהילד יראה שאביו בכל זאת מבין משהו בפייסבוק, יתכן שתהיה לו יותר סבלנות להאזין.


על לחימה בפושעים, בפוסט אחר.

שנשמע רק בשורות טובות.

"הדור הטיפש" האמנם?

אני קורא כרגע את הספר Rewired של Larry Rosen. גם הוא וגם Don Taspcot בספר Grown Up Digital טוענים שהנוער והצעירים של היום מאד מתוחכמים ויודעים להשתמש בטכנולוגיות רבות בזמן אמת בצורה מאד מוצלחת. הם מוכשרים מאד ובכמה רמות מעל הוריהם.

אולי בהזדמנות אחרת נתייחס יותר בעומק לספרו של Rosen (אני עדיין בהתחלה).

ספר נוסף שאני מנסה לסיים עכשיו הוא The Dumbest Generation של Mark Bauerlein. הספר כתוב בצורה קצת משעממת. המון המון סטטיסטיקות במקום סיפורים ודוגמאות. בכל זאת הספר חשוב מאד. השורה התחתונה שלו היא כך:

בעבר חיי החברה של הילד הסתיימו בערב לאחר בית הספר ופגישה במגרש המשחקים. כל הערב עד לשעת השינה היתה מוקדשת לאינטרקציה של הילד עם עולם המבוגרים. הוא ראה את הוריו, שמע אותם משוחחים בענייני מבוגרים, צפה בחדשות בטלוויזיה, עשה שעורי בית, סידר את חפציו וחדרו (לא מרצונו כמובן) קרא ספר והלך לישון.

כיום הילד חי בסביבה של ילדים בני גילו, כמעט 24 שעות ביממה. גם בבית הוא משוחח איתם בין עם זה בטלפון הסלולרי, צ'ט דוא"ל ובעיקר SMS. במקום לשבת עם ההורים הילד רץ להתעדכן בפייסבוק כדי לראות מה השתנה בעולם הקטן שלו בדקות האחרונות. במקום לצפות בחדשות העולם הוא רואה סרטונים ב Youtube, תוכניות ריאליטי או מוריד סרטים מאתרי שיתוף קבצים. זמן רב לאחר שהוריו נרדמו הוא עדיין מסמס ומצייץ לחבריו בטלפון או בטוויטר.

השפה והידע של הילד המתבגר נשאר ברמה של ילד. אין לו ממי ללמוד את השפה וההתנהגות של המבוגרים. הוא לא קורא ספרים ולא מבקר בגלריות, ספריות ומוזיאונים. הוא לא מכיר את המתרחש היום ובעבר בעולם הגדול. מדע, היסטוריה, אזרחות, אומנות לא מעניינים אותו. הוא חי רק למען חבריו ואיתם הוא נמצא כל הזמן.

טענות אלו קצת קשות אבל אני מניח שיש בהם הרבה אמת. אינני בטוח שהמצב בארץ משתקף בספר. יש כל כך הרבה נושאים דחופים בחדשות בישראל שקשה לא להיוודע ולהתייחס אליהם. גם מבחינה טכנולוגית לא נראה לי שילדינו משתווים לעמיתיהם בארה"ב ואולי טוב שכך.

בכל מקרה Mark Bauerlein ו Don Tapscott הם בעלי דעות מאד מנוגדות.

במקום לקרוא את הספרים אפשר לצפות בראיונות שנערכו איתם ב Youtube.

מה אתם חושבים? מי צודק?

אשמח לשמוע את חוות דעתכם בתגובות.

צפיה מועילה.

Mark Bauerlein: The Dumbest Generation  

והנה עוד ראיון יותר ארוך שבה הוא מתאר את שורשי הבעיה.

Don Tapscott: Grown Up Digital

 

Small Change: Why the revolution will not be tweeted

I

ב-4 באוקטובר, פורסם באתר האינטרנט של העיתון The New Yorker מאמר חשוב של העתונאי המפורסם Malcom Gladwell. מלקום גלדוול הוא מחברם של רבי מכר רבים בתחום העסקים והחברה, ביניהם  The Tipping Point, Blink, Outliers ואחרים. חלק תורגמו לעברית.

במאמר הוא יוצא נגד יכולות ההשפעה החברתית של כלי המדיה החברתית - web 2.0. הוא טוען שמהפכות אמיתיות ושינויים גורליים לא יכולים להיעשות באמצעות Facebook, Twitter ודומיהם מכיוון שהקשר הנוצר בין החברים ברשתות החברתיות איננו חזק מספיק. לא יתכן שלמישהו באמת יש 1000 ויותר חברים אמיתיים ב Facebook.

הוא תוקף את כל המעריצים של הפגנות הסטודנטים בטהרן ב 2009 שטענו שההפגנה יכלה להתקיים רק בזכותה של Twitter. לפי גלדוול רוב הציוצים באו מאיראנים ואחרים שכלל לא היו באיראן באותו העת. כדי באמת להתחיל מהפכה אמיתית וחזקה, צריך לקחת סיכון. כמה הודעות ברשת או אימייל שמסתובב בין חברים, זה לא מהפכה. הוא מזכיר את הפגנות הסטודנטים השחורים בצפון קרוליינה (1960) שחירפו נפשם מול בריונים לבנים והמשטרה במטרה להציב עובדות בשטח ולהילחם למען שוויון הזכויות.

עוד מציין גלדוול שכדי להתחיל תנועה מהפכנית חזקה, נדרשת סמכותיות וההיררכיה. ברשת חברתית שכולם שווים ואין מנהיגות, תנועה מגובשת וחזקה לא תיווצר.

יש בכל זאת יתרונות רבים למדיה החברתית טוען גלדוול, אבל בדרך כלל מי שמשתמש בכלים אלה כדי לקדם מטרה מסוימת, לא היה עושה זאת לו היתה נדרשת ממנו מאמץ פיזי רחוק מצג המחשב. להצטרף לקבוצת תמיכה ב Facebook  זה קל, להוציא המונים לרחובות זה כבר משהו אחר.

התגובות המתנגדות לדבריו של גלדוול לא איחרו לבוא. לא כולם מסכימים איתו כמובן.

עוד על הסכנות ברשת החברתית, מה עם פתרונות?

Image by Alain Bachellier via Flickr

בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה בנושא שימוש נבון של ילדים באינטרנט, שהועבר על ידי נציג של עמותת אשנב המטפלת בנושאים אלו.

בהרצאה הוצגו הבעיות השנות הקיימות היום והסיכונים שילדים מתמודדים איתם כמו הטרדות, הצקות, פדופיליה ואפילו רצח. ההרצאה היתה מאד חשובה אבל מכיוון שהתעסקתי קצת עם הנושאים האלו קיוויתי לשמוע רעיונות חדשים ופתרונות לבעיות. לא ממש היו. יתכן שבהרצאה ארוכה יותר היינו שומעים על אפשרויות להתמודד עם התופעות הרעות הללו.

האמת היא שאין פתרון קסם. אני תמיד משווה את זה למאבק בתאונות דרכים. אי אפשר למנוע אותם ב 100% גם אם כולנו ננהג בזהירות. מתמודדים עם תאונות דרכים על ידי אכיפת החוק וחינוך. כולם מסכימים שכדי לעזור לילדים מול סכנות האינטרנט (בעיקר רשתות חברתיות) חייבים חינוך מתאים ומעורבותם של הורים ומחנכים. אם אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי שמורה לנהיגה טוב ילמד את ילדינו לנהוג, עלינו לשלם או לפחות להשקיע זמן ומאמץ כדי ללמד את ילדינו להשתמש ברשת בצורה נבונה.

אבל מה הורים ומחנכים אמורים לעשות? 

הילד גולש לפעמים מחוץ לבית ללא השגחת ההורים. לפי מחקר של גרטנר, עד 2013 רוב הגלישה תיעשה בטלפונים סלולריים בכלל הרחק מעיני ההורים.

ההורים/מורים גם טוענים שהילד או התלמיד מבין הרבה יותר מהם באינטרנט בכלל וברשת החברתית בפרט. 

אבל זה לא נכון.
כשמדברים על "רשת חברתית", הילד מבין אולי ב"רשת" אבל אין לא עדיין נסיון ב"חברתית". מבוגרים שכבר חיים חיי חברה לטוב או לרע שנים רבות, מודעים לסיבוכים, לבעיות ולסכנות הקיימות בכל חברה. ההורים אולי לא מכירים היטב את הטכנולוגיה, אבל אם הם ילמדו אותו, הם ידעו להשתמש בו בצורה נבונה יותר ולהדריך את ילדיהם בנושא.

אז מה עושים?

לדעתי ההורים צריכים להיות מעורבים בשימוש שילדיהם עושים ברשת כבר מגיל צעיר. לא לחכות שהם יתבגרו ואז לאסור עליהם דברים שההורים לא מכירים בעצמם. ההורה צריך ללמוד ולהכיר את הטכנולוגיה (ויש הרבה מדריכים ומאמרים טובים בנושא) על מנת להדריך את הילד בהיותו צעיר. לא לאסור את השימוש בפייסבוק. אם הילד רוצה פייסבוק כמו לכל חבריו, יש סיכוי טוב שהוא יעשה את זה בכל מקרה. לכן אולי כדאי לפתוח יחד חשבונות בפייסבוק ללמוד איך זה עובד, להיות "חברים", להבין את משמעות הגדרות הפרטיות ולנסות לזהות נקודות תורפה וסיכונים.

אולי כדאי לפתוח קורס להורים. ללמד אותם איך עובדת רשת חברתית ולהכין אותם כיצד להתמודד עם הילד.

יש רשת חברתית חדשה בשם togetherville שמיועדת לילדים צעירים עד גיל 10. הסביבה חיובית וחינוכית והכל נעשה בפיקוח מלא של ההורה. בדומה ל Facebook אפשר לעדכן סטטוס ולהשתמש ב כפתור "like". יש גם משחקים סרטים וכד'.

איסור גורף לא יעזור לילד להתמודד עם הבעיות אם וכאשר יפתח בסופו של דבר פרופיל אישי ב Facebook או Twitter. הוא צריך ללמוד איך משתמשים ברשת כפי שהוא לומד להשתמש באופניים או מכונית.

אני ממש לא חושב שביקור חד פעמי של מדריך או מרצה, שידבר על הסכנות ברשת לפני ילדים (מתבגרים) בבית ספר, תעזור הרבה. בשלב זה שהילד כבר משתמש ברשת החברתית, יהיה מאוחר מדי. צריך ללמד אותו כבר מהיום הראשון שהוא לומד להקליד www או לחפש ב Google. צריך לשלב את נושא הבטיחות ברשת, במסגרת שיעורי אוריינות מידע או מיומנויות מחשב. אם לומדים איך להשתמש באתרי web 2.0 השונים, צריך גם ללמוד מהם הסכנות.

אפשר גם להתמודד עם מתבגרים שמשתמשים ברשת החברתית ולא רק ילדים צעירים. זה לא יהיה פשוט אבל נראה לי שמורים, הורים, פסיכולוגים, מומחי אינטרנט וכד' צריכים לגבש יחד הוראות וכללים איך לעשות את זה. ההתמודדות צריכה להיות אקטיבית.

Danah Boyd היא חוקרת ובלוגרת שכותבת המון בתחומים אלו. אני עוקב אחרי הבלוג וההרצאות שלה זמן רב. היא אומרת בפוסט חדש, שהוספת כפתורי מצוקה לרשתות חברתיות  (על כך כתבנו בפוסט הנ"ל) לא תעזור. להיפך, אמצעים כאלה נותנים תחושת בטיחות לא נכונה. מסיבה זו Facebook לא רצתה בהתחלה להוסיף את האפליקציה של CEOP. היא טוענת בצדק שאם רוצח מתחזה לנער תמים כדי לשכנע מישהו או מישהי להיפגש, הקרבן לא יפעיל את כפתור המצוקה. הוא או היא בכלל לא מרגישים מצוקה אלא מקווים לפגוש חבר חדש.

הפתרונות צריכים להיות חינוכיים והדרכתיים. צריך לתכנן מערכת הדרכה מתאימה, גם להורים וגם לילדים. זה לא פשוט, אבל זה הכרחי.

הסכנות בפייסבוק וברשת החברתית, מדריך להורים ומחנכים

לפני כמה חודשים קראתי באתר חדשות על מאסרו של רוצח באנגליה שהכיר את קרבנו, נערה צעירה, דרך הרשת החברתית Facebook. זה לא הפעם הראשונה שאסון כזה קורה, אבל הידיעה גרמה לי לחשוב קצת יותר לעומק על הבעיה.

אזהרות לגבי בטיחותם של ילדים ברשת הן לא דבר חדש. קיימות כל מיני הוראות וכללים לגבי שימוש בטוח ברשת עוד משנות ה-90. הבעיה היא שרוב הכללים הישנים הללו לא רלוונטיים לגבי הרשת החברתית או web 2.0.

היום הנושא החם הוא "הוויתור על הפרטיות" וזה עולה לדיון כל הזמן באתרים ובלוגים שונים. הדגש ברשת החברתית כמו Facebook או Twitter הוא כן לחשוף מידע לגבי עצמינו לטובת יצירת קשרים (לצרכים חברתיים, מקצועיים וכו'). היום ברור שנעלה תמונות ומידע אישי לרשת כי זוהי דרכה של הרשת החדשה.

זה כמובן פותח פתח רחב לכל אותם פושעי אינטרנט המחפשים טרף כלל, בדרך כלל ילדים לצערינו.

אז החלטתי לכתוב מאמר בנושא. המאמר לא מיועד לאילו מאיתנו שמבינים ומכירים היטב את הרשת על יתרונותיה וחסרונותיה. היא מיועדת בעיקר לאותם הורים ומורים שיודעים שילדיהם ותלמידיהם משתמשים בכל מיני אתרים חברתיים (Facebook כמובן הוא העיקרי ביניהם) אך לא מודעים לסכנות האפשריות.

אני וודאי לא אטען שאסור לאפשר להם להשתמש ברשת. הם יעשו זאת בכל מקרה. מה שחשוב הוא להבין איך הרשת פועלת כדי להדריך ולהסביר לצעירי הצאן איך כדאי להשתמש ברשת ולהזהיר אותם מפני הזאבים בתחפושת.

קראתי למאמר:

הרשת החברתית: איזה שיניים גדולות יש לך סבתא.

הסבתא הטובה היתה בעצם זאב מחופש. כך פועלים רוב הפושעים. בקלות אפשר להזדהות כסבתא טובה ולהמתין בסבלנות למפגש הקטלני עם כיפה אדומה.

אני לא יודע איך ואם בכלל אפרסם את המאמר בצורה פומבית מסודרת, אבל פרסום כאן בבלוג היא התחלה טובה. סביר להניח שעם הזמן חלק מהמידע במאמר יהפוך להיות לא נכון. זוהי דרכה של הרשת, היא תמיד משתנה.

אפשר צריך להעביר את המידע הזה לכל מי שיש לו ילדים או תלמידים.

הנה קישור למאמר (PDF).

אשמח להערות, תיקונים או סתם חוות דעת.

הנה המאמר ב Scribd

**תוספת מאוחרת: בסוף מאי פייסבוק החמירו את ברירת המחדל של הגדרות הפרטיות. חלק מהכתוב במאמר כבר לא היה מדויק אז תיקנתי והוספתי. עדכון בנושא בפוסט זה.**