יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

גל חדש בפרסום מידע?

Writtings
 goranpg)
בסדרה של כתבות שהתפרסמו בימים האחרונים בבלוג הטכנולוגי ReadWriteWeb, כותבים המחברים על מגמה חדשה ומתפתחת בתחום הפרסום ברשת (web publishing).

עד היום נוצרו מדי יום כמויות אדירות של מידע, רובה מאד לא איכותי.

עכשיו מתחילים להופיע אתרים חדשים שחרטו על דגלם את נושא איכות הכתיבה. הממשקים פשוטים יותר ואפילו לא כוללים פרסומות. הרעיון הוא לתת לכותב לכתוב את דעתו ואת הגיגיו מבלי להתייחס ולהתעמת עם הטכנולוגיה.
לדוגמא branch.com הוא מעין שירות מיקרו-בלוגיניג כמו טוויטר אבל הוא מאד מעודד דן-שיח, דבר שקשה לעשות עם טוויטר. אפשר להתחיל שיחה על נושא הדף הנצפה ואין הגבלה ל 140 אותיות (אפשר להשתמש ב 750).

Medium הוא שירות שמעודד כתיבה איכותית. לא צריך להיות בלוגר ולתחזק בלוג ולעדכן אותו לעיתים קרובות. ב Medium אפשר להעלות פרסומים חד פעמיים. הפרסומים מסודרים בתוך אוספים -קטגוריות נושאים.

app.net מאד מזכיר את טוויטר רק שזהו שירות בתשלום. כנראה שלדעתם אם זה עולה כסף, לא כל אחד יפתח חשבון אלא רק מי שבאמת יכול לתרום מידע משמעותי ועשיר. הם גם מדגישים את רצונם לשתף פעולה עם גורמי צד שלישי כדי לאפשר בניית אפליקציות על בסיס app.net. בשורה זו באה בדיוק בזמן שטוויטר חוסם אפשרויות כאלו בפלטפורמה שלו.

עוד אתר בעל גישה "איכותית" היא Svbtle (איך בדיוק מבטאים את זה?!?!?). אתר זה מאפשר, למנויים בלבד, לפרסם את דבריהם במגוון נושאים. כולם יכולים לקרוא אבל רק ה"מובחרים" יכולים לפרסם. אפשר להגיש בקשה לקבל הרשאת כתיבה. אם אתם עומדים בקריטריונים שלהם, יש סיכוי שתקבלו גישה. בינתיים התכנים שמופיעים שם לא איכותיים במיוחד.

האם באמת מדובר על גישה שונה? זהו החידוש הגדול של פרסום ברשת?

כמדומני שלא.
מדובר אולי על הקפדת יתר של איכות על חשבון הכמות אבל לא יותר. עדיין נראה אלפי טוקבקים לידיעות מעניינות באתרי החדשות, חשבונות טוויטר או פייסבוק המלאים במידע חסר משמעות או אפילו מזיק, בלוגים ימשיכו להיפתח ולהיסגר כפטריות אחר הגשם ובאופן כללי נמשיך לראות כמויות עצומות של מידע עולה לרשת ונעלם בתוך ג'ונגל דפי הווב.


Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

כש 140 אותיות זה לא מספיק

Twitter Logo
Twitter Logo (Photo credit: Jon Gosier)
יש מספר אתרים המאפשרים פרסום בו זמנית במספר רשתות חברתיות (בעיקר פייסבוק וטוויטר). השם המקובל לאתרים כאלה הוא Twitter clients.

אני אהבתי להשתמש ב Tweetdeck וזה מסיבה אחת פשוטה. במערכת Tweetdeck הוטמע אפליקציה קטנה בשם deck.ly שאפשרה כתיבת ציוצים לטוויטר, הארוכים יותר מ 140 אותיות.

פשוט כותבים את הציוץ, וכשעוברים את ה 140, deck.ly יצרה קישור לדף ששם היה אפשר לראות את כל המלל.
מבחינת טוויטר הופיע רק 140 אותיות אבל חלק מאותיות אלו הוקדשו ללינק שהביא אותנו לכל הטקסט.

בשנה שעברה טוויטר רכשה את Tweetdeck ובנסיון לקרב אותה לשירות המקורי, ביטלה את deck.ly.

חבל.

אבל יש מספר אתרים חלופיים למי שרוצה להשתמש בטוויטר אבל לא רוצה להתמודד עם מגבלת ה-140.

ניסיתי את long tweets  שהיה אמור לפרסם תמונה (תמונה אחת שווה 1000 מילים) של הציוץ הארוך שלי. לינק לתמונה היה מופיע בטוויטר. הכל עבד כצפוי אך לצערי בתמונה הופיע הציוץ שלי בעברית הפוכה.

האתר הבא היה talltweets. תוך כדי כתיבה האתר הראה לי כמה ציוצים אני כותב. בעצם אתר זה מחלק את הציוץ להרבה ציוצים קצרים. לא כל כך יעיל לדעתי.

התוצאה הטובה ביותר מצאתי ב twitlonger. פרסמתי ציוץ של 220 אותיות ובטוויטר הופיעו 140 הראשונות עם לינק להמשך.

ויש גם אפליקציה שמטמיעה את זה לאנדרויד. נבדוק אותה.

Enhanced by Zemanta

יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

אוצר אישי קטן במרתפי הספריה הלאומית

old books
gnackgnackgnack)
הרבה אוצרות נמצאים בספריה הלאומית. רובם אוצרות לאומיים או דתיים.
אך יש גם כמה אוצרות פרטיים ואישיים. את אחד מהם מצאתי היום בבוקר.

בין הספרים הנדירים של הספריה נמצא פנקס מוהלים קטן. מוהלים רבים ניהלו רשימות של הבריתות שהם ערכו, וכללו בו את שם האב, הבן, הסנדק, התאריך, המקום ופרטים נוספים.

הפנקס שראיתי היום היה שייך לסבא של סבא של סבא שלי, יוסף הקנברוך, שהיה חי בין 1780-1870.

הוא מל 128 תינוקות וחלק מהשמות מופיעים בפנקס. בין היתר הוא מל את כל בניו כשהוא נעזר (בחלק מהמקרים) באביו שהיה מוהל גם כן.
הכתב מאד קשה לקריאה ונעזרתי בידידי יעקב ממחלקת כתבי היד שפיענח את הכתוב.

לפי מסמך שמצאתי לפני כמה שנים, הפנקס של אותו מוהל נשמר על ידי הנאצים כ"חפץ תרבותי יהודי". איך בדיוק הוא הגיע לארץ לא ידעתי. אז התחלתי לקרוא קצת היסטוריה.

לאחר המלחמה נסעו גרשום שלום ואברהם יערי לאירופה, מטעם האוניברסיטה העברית. משימתם היתה לאתר ולהביא לארץ ספרים יהודיים ששרדו. על סיפור המסע  כתב דב שידורסקי את ספרו "גווילים נשרפים ואותיות פורחות ".
בין היתר הגיע גרשום שלום גם לאופנבך (Offanbach) שם התגלה אוסף גדול של ספרים שנתפסו ונשמרו על ידי הנאצים.
הנה מאמר מעניין בנושא. הספרים הללו פוזרו לבסוף בין קהילות יהודיות שונות ואת חלקם שלח שלום לספריה הלאומית בירושלים.
מבדיקה שערך עבורי יעקב, התברר שפנקס המוהלים שלנו היה במשלוח הזה.
 
הספריה העלתה את הפנקס על מיקרופילם כבר מזמן אבל היה חשוב לי לראות ולחוש את הדבר האמיתי. השלב הבא הוא לעשות לו דיגיטציה כדי שיופיע בחינם ברשת. כך גם בני המשפחה בחו"ל יוכלו לעיין בו. יעל מנהלת מחלקת כתבי היד הסבירה לי את התהליך, ואני מקווה לטפל בזה בשבוע הבא.

אבל כחפץ היסטורי חשוב (לפחות עבורי), אין תחליף למקור. להחזיק ספרון שהיה שייך לאחד מאבות אבותי הוא בהחלט ארוע מיוחד.

כל פעם שעתיד הספר עולה לדיון וה"עתידנים" מספידים את הספר הפיסי, אני תמיד חושב על אותם פריטים עתיקים או נדירים ששום ספר אלקטרוני לא יוכל להחליף. לפעמים חשוב להסתכל בקנקן ולא רק על מה שיש בו.


Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

המחבר בא לעזור

IMG_0364
IMG_0364 (Photo credit: UGA College of Ag)
באחד הפוסטים הקודמים דיברנו על הדרך הנכונה לשווק במדיה החברתית ובכלל זה גם שיווק שרותי ספריה.
אמרנו שחשוב לא לדחוף מידע שיווקי אלא לנסות לעזור ללקוח ולהתייחס לצרכים האישיים שלו. הפרסום יגיע לבד.


הנה עוד דוגמא שרצה עכשיו ברשת ובמקרה היא קשורה לספרים.

לפני כשנתיים דיברתי על חוסר היעילות של אתרים כמו Yahoo Answers. אתרים כאלו מתמלאים כל דקה בעשרות שאלות במגוון תחומים שברוב המקרים לא מקבלים תשובה. האתר מלא בדבריהם הלא חכמים של מחפשי במה למיניהם. הרבה פניות מגיעיות מתלמידים שרוצים שמישהו יעזור יעשה להם את שיעורי הבית.

לפני כמה ימים העלה תלמיד שכזה בקשה לעזרה. כחלק ממטלה שהוא קיבל מבית הספר לחופשת הקיץ, היה עליו לקרוא ולסכם ספר מסוים. 
School starts on the 22nd for me, and I haven't been able to finish this book.Can someone give me a complete review, including everything important?
I REALLY need this!

המגיבים הראשונים ביקרו אותו על עצלנותו אבל אז לפתע עלה תגובה מלא פחות מאשר מחבר הספר בעצמו. הוא כתב תגובה ארוכה אך נחמדה וברוח ידידותית. הוא לא ניסה לשווק את הספר בכוח אלא לעודד את התלמיד פשוט לקרוא.

מיד התחילו להופיע תגובות חיוביות לדבריו של המחבר. הרבה מגיבים כתבו שבעקבות הדברים הם ירכשו את הספר. הסיפור הלכאורה שולי הזה צבר כותרות וכתבה עליו הופיע ב TechCrunch. ברגע שהדברים הגיעו לבמה מכובדת כל כך, הסיפור הפך ויראלי והחל לרוץ ברשת.
המחבר הצליח, ללא כוונה כנראה, לשווק את ספרו בצורה חיובית מאד.

לאחר כמה שעות, מסיבות כלשהן, Yahoo החליטו להוריד את כל התגובות לשאלה והותירו את דבריו של המחבר בלבד.

זמן רב מדברים על כך שהספרים האלקטרוניים הם מכה אנושה למו"לות המסורתית. יתכן שזה נכון אבל זה כנראה לא מפריע במיוחד למחברים. להפך, עכשיו הרבה יותר קל למחבר לבוא במגע עם הקוראים שלו, לשאול לדעתם, לקבל ביקורת והמלצות לעתיד.
Enhanced by Zemanta
Real Time Web Analytics