אוצר אישי קטן במרתפי הספריה הלאומית

gnackgnackgnack)

הרבה אוצרות נמצאים בספריה הלאומית. רובם אוצרות לאומיים או דתיים.

אך יש גם כמה אוצרות פרטיים ואישיים. את אחד מהם מצאתי היום בבוקר.

בין הספרים הנדירים של הספריה נמצא פנקס מוהלים קטן. מוהלים רבים ניהלו רשימות של הבריתות שהם ערכו, וכללו בו את שם האב, הבן, הסנדק, התאריך, המקום ופרטים נוספים.

הפנקס שראיתי היום היה שייך לסבא של סבא של סבא שלי, יוסף הקנברוך, שהיה חי בין 1780-1870.

הוא מל 128 תינוקות וחלק מהשמות מופיעים בפנקס. בין היתר הוא מל את כל בניו כשהוא נעזר (בחלק מהמקרים) באביו שהיה מוהל גם כן.

הכתב מאד קשה לקריאה ונעזרתי בידידי יעקב ממחלקת כתבי היד שפיענח את הכתוב.

לפי מסמך שמצאתי לפני כמה שנים, הפנקס של אותו מוהל נשמר על ידי הנאצים כ"חפץ תרבותי יהודי". איך בדיוק הוא הגיע לארץ לא ידעתי. אז התחלתי לקרוא קצת היסטוריה.

לאחר המלחמה נסעו גרשום שלום ואברהם יערי לאירופה, מטעם האוניברסיטה העברית. משימתם היתה לאתר ולהביא לארץ ספרים יהודיים ששרדו. על סיפור המסע  כתב דב שידורסקי את ספרו "גווילים נשרפים ואותיות פורחות ".
בין היתר הגיע גרשום שלום גם לאופנבך (Offanbach) שם התגלה אוסף גדול של ספרים שנתפסו ונשמרו על ידי הנאצים.
הנה מאמר מעניין בנושא. הספרים הללו פוזרו לבסוף בין קהילות יהודיות שונות ואת חלקם שלח שלום לספריה הלאומית בירושלים.
מבדיקה שערך עבורי יעקב, התברר שפנקס המוהלים שלנו היה במשלוח הזה.
 

הספריה העלתה את הפנקס על מיקרופילם כבר מזמן אבל היה חשוב לי לראות ולחוש את הדבר האמיתי. השלב הבא הוא לעשות לו דיגיטציה כדי שיופיע בחינם ברשת. כך גם בני המשפחה בחו"ל יוכלו לעיין בו. יעל מנהלת מחלקת כתבי היד הסבירה לי את התהליך, ואני מקווה לטפל בזה בשבוע הבא.

אבל כחפץ היסטורי חשוב (לפחות עבורי), אין תחליף למקור. להחזיק ספרון שהיה שייך לאחד מאבות אבותי הוא בהחלט ארוע מיוחד.

כל פעם שעתיד הספר עולה לדיון וה"עתידנים" מספידים את הספר הפיסי, אני תמיד חושב על אותם פריטים עתיקים או נדירים ששום ספר אלקטרוני לא יוכל להחליף. לפעמים חשוב להסתכל בקנקן ולא רק על מה שיש בו.