עדכון קצר לגבי Jstor

בשבועות האחרונים קיבלתי מספר פניות בנושא מאגר המידע Jstor.

הסיבה לפניות היו שמועות לא ברורות שהספרייה הלאומית "מחלקת" כביכול גישה חינמית למאגר.

אנחנו לא יכולים כמובן לתת גישה למשהו שלא שלנו אבל החלטתי לברר בדיוק על מה מדובר. היה לפני כשנה יום עיון בנושא אבל מאז ועד היום לא דובר בכלל על שיתוף פעולה כלשהו שלנו עם Jstor.

אז הנה הפרטים כפי שאני הבנתי אותם (עם בשורה טובה בקרוב):

לפני כשנתיים התחילו הספרייה הלאומית ואוניברסיטת חיפה בפרויקט לסריקת כתבי עת ישראליים במסגרת מאגר JSTOR. עד היום נסרקו והועלו למאגר 4 כתבי עת ישראליים- תרביץ, ציון, אופקים בגאוגרפיה ומגמות.

ארבעת כתבי עת אלו מופיעים בשתי חבילות שונות של Jstor - חבילת Jewish Studies וחבילת Middle East Studies. עד לסיום הפרויקט, מקווים ש50-60 כתבי עת ישראליים יתווספו למאגר.

בתקופה ההיא הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה, פנתה לאוניברסיטאות ולמכללות עם הצעה להיכנס לאיתם להסכם. המוסודות יחתמו (וחלק אכן חתמו) שיקבלו את הגישה לכתבי העת הישראליים למשך 7 שנים אבל אחר כך יתחייבו להמשיך את המנוי בעצמם. ההסכם לא כלל את המכללות לחינוך.
ות"ת העבירה לספרייה הלאומית את שמות הספריות ואנחנו העברנו את המידע (IP) ל Jstor.

כיום המוסדות שהצטרפו לפרויקט נהנים מגישה חינמית לכתבי העת הישראליים גם אם הם לא חלק מחבילת ה Jstor שהם רכשו. הצעתי לספריות שפנו אלי עם שאלות בנושא ההסכם,  שיפנו לות"ת כדי לברר, הם הכתובת.

החדשות הטובות הם שבחודשים הקרובים בע"ה, ארבעת כתבי העת הללו (ונוספים בהמשך), יונגשו חינם לאזרחי המדינה דרך הספרייה הלאומית. המשתשמים יצטרכו לפתוח חשבון (חינם) בספרייה ויוכלו להגיע מהאתר שלנו אל מאגר Jstor. כמובן שלא כל המאגר יהיה חופשי אלא רק כתבי העת שבהסכם.
מצידנו אנחנו צריכים להיערך לפרוקיט מבחינה טכנולוגית. עובדים על זה...

יום חג לספרייה הלאומית

היום ה 30.9.13 הספרייה הלאומית של ישראל תציין (באיחור מסוים) 120 שנה להיווסדה.

היו מספר נסיונות בשלהי המאה ה-19 להקים ספרייה מקיפה לעם היהודי אבל הנסיון שלבסוף צלח, נעשתה על ידי ארגון "בני ברית" שפעלה  כדי לסייע לקהילות יהודיות בנושא חינוך, חברה ותרבות.

הספרייה נקראה "בית הספרים מדרש אברבנאל". את משלוחי הספרים הגדולים תרם ד"ר יוסף חזונוביץ' רופא מביאליסטוק שבסך הכל העביר מעל 20,000 ספרים לירושלים.

בניין הספרייה עברה מבית עמיאל לבניין בני ברית ולבסוף היצטרפה לאוניברסיטה העברית עם כינונה ב 1925.

אחרי מלחמת השחרור עברו אוספי הספרייה למספר מקומות במערב ירושלים עד שנבנה הקמפוס בגבעת רם. הספרייה שוכנת שם מאז 1960. עד לפני מספר שנים הספרייה נקראה "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" אבל היום היא מנותקת לגמרי מהאוניברסיטה (מלבד המיקום הגאוגרפי) ונקראת "הספרייה הלאומית".

יש כ-5 מליון פריטים בספרייה. חוץ מספרים יש גם תמונות, מוזיקה, מפות, כתבי יד ארכיונים ועוד. כמובן שיש גם הרבה "אוצרות" כדוגמאת כתב יד הרמב"ם וכתר דמשק.

בשנים האחרונות הספרייה משקיעה משאבים רבים בפרויקטים דיגיטליים שונים, במטרה להנגיש את האוספים שלה לציבור. חלק גדול מעבודתי בספרייה קשורה לפרויקטים אלו.

הערב יתקיים ארוע חגיגי לעובדי וגימלאי הספרייה. לפי התוכנית נראה שיהיה ערב מיוחד במינו, אחד שקורה רק פעם ב-120 שנה.

תמונות יבואו בהמשך...

המשך:
היה ערב מיוחד במינו. היה סעודה חגיגית והופעה של אורי וגברי בנאי (סיפורי ירושלים) אבל מבחינתי הדבר המרגש ביותר היה  4 תערוכות של אוצרות הספרייה הלאומית. לספרייה יש המון פריטים נדירים בכל מיני פורמטים ומתקופות שונות בהיסטוריה. קשה לתאר את ההרגשה כשאתה עומד ליד כתב ידו של הרמב"ם מהמאה ה-12 או בדפים הגדולים של כתר דמשק מתקופה קדומה יותר. אפשר לדמיין את הרמב"ם יושב ולאור הנר כותב את פירושו למשנה בקולמוס ודיו. הדפים הללו ואוצרות אחרים שבדרך כלל נעולים במרתפי הספרייה, הוצאו לשעה קלה לטובת המבקרים. לידם הוצבו שומרים ומיד לאחר התערוכה הם הוחזרו למקומם הבטוח.

4 התערוכות פוזרו בספרייה ולא הצלחתי לראות הכל ובכל זאת היתה זו חוויה מיוחדת במינה. לא כל יום רואים מכתב של מוצרט, פקודה צבאית של נפוליון, טקסט בארמית-סורית מהמאה ה-9 (לפני 1200 שנה!) או כתבים של אייזיק ניוטון - הכל בכתב ידם.

לאלו מכם שמקנאים, אני יכול להציע לחפש את הפריטים במערכת "מרחב" שלנו. הכל אמור להיות סרוק וניתן לראות אותם דרך האתר.

מזל טוב לספרייה הלאומית!

ארכיון חדש: Confidential Print - Middle East

"השמש לעולם לא שוקעת על האימפריה הבריטית" כך טענו לפחות הבריטים במאות ה19-20. האימפריה ומושבותיה התפרסו בין קנדה לניו זילנד ובאחת מארצות אלו, בשעה מסוימת במשך היום, תמיד זרחה השמש.

חלק מכובד מהמושבות של האימפריה היו באזור מזרח התיכון. מבחינתנו בישראל דבר זה בא לידי ביטוי בין 1917-1948 בימי המנדט.

מוסדות הממשל הבריטי שפעלו ברחבי הגלובוס הנפיקו דוחות ומסמכים על פועלם ועל המתרחש בארצות בהם שלטו. החל מ 1820 ניירות אלו סופקו לנציגי משרדי החוץ והמושבות וגופים אחרים בממשל הבריטי ברחבי העולם. הם כונו ה Confidential Print. בשנות ה-50 החלו להדפיס כמעט כל טלגרמה או ידיעה.
מסמכי ה CP שונים במבנם. לעיתים מדובר על דף בודד ולעיתים ספר שלם. חלקם כוללים דיאגרמות, טבלאות, מפות ועוד.

Adam Matthew הוא מו"ל אלקטרוני שמתמחה בחומר ארכיוני ומקורות ראשוניים. אחד המאגרים החשובים שלהם נקרא Confidential Print – Middle East. במאגר זה אפשר לחפש מבין כמות עצומה של מסמכים, דו"חות, ניתוחים כלכליים, תקצירים פוליטיים, ביוגרפיות קצרות ומידע הנוגע לנעשה בארץ ישראל, פרס, עירק, ירדן, סוריה, לבנון, אפגניסטן, תורכיה, ערב הסעודית, תימן ומצרים המזרח התיכון בתקופת שליטתה של בריטניה וגם מעט לאחריו.
ניתן למשל לקורא על:
מרד האפגנים ב 1929
פתיחת תעלת סואץ ב 1869
ההתנקשות בלי סטאק  המושל הכללי של סודאן האנגלו־מצרית ב 1924
הקמת חברת הנפט האנגלו-פרסית
העימותים בין יוון ותורכיה ב 1922
ברית בגדאד 1955
ההפכיות הצבאיות בסוריה ב 1949
מלחמת השחרור של ישראל
ועוד.

לפני חודשיים הספריה הלאומית הוסיפה את הארכיון הזה לרשימת מאגרי המידע שלה. לפי מה שביררתי בזמנו עם טלדן (שמייצגים ומספקים את המאגר בארץ), אנחנו היחידים בישראל עד כה שרכשו אותה.

ניסיתי לחפש במאגר הזה משהו מעניין מבחינתינו. זה לא היה פשוט בכלל. יש המון חומר חשוב אבל מערכת החיפוש איננה טובה מספיק. הם אמנםסרקו את כל המסמכים ואפשר לחפש מילים בטקסט, אבל אין סיווג לפי נושאים. בחומר מסוג זה היה רצוי אפשרות של חיפוש לפי נושא.

מצאתי בין היתר שבשנת 1934 לצבא הבריטי במצרים היה ספריה שהכילה 2355 ספרים באנגלית ועוד 715 בערבית. מעל 1000 ספרים הושאלו באותה שנה.
אני מודה, זה לא מידע חשוב ומרתק כל כך.

יורם מלצר, עורך התוכן בספריה הלאומית, שיושב לצידי בעבודה, השקיע קצת יותר מאמצים ממני ומצא כמה פנינים בארכיון הזה. אני מאד ממליץ לקרוא את הפוסט שלו בבלוג של הספריה.

המידע בארכיון ה Confidential Print הוא אוצר עבור חוקרים והיסטוריונים של התקופה והאזור, ומהווה חלון אל העבר הקולוניאלי הבריטי במזרח התיכון.

המשך הסיפור

לפני מספר שבועות כתבתי כאן פוסט על ספר (כתב יד) מיוחד שמצאתי במקום עבודתי בספריה הלאומית.

מדובר על כתב יד מלפני 200 שנה. 

מכיוון שהמחבר היה סבא של סבא של סבא שלי, הזמנתי סריקה של הספר.

היום התמונות הגיעו ובקרוב יעלו גם לאתר הספריה. תודה רבה לזמירה ולמחלקת השאלה בין ספריתית.

הנה דוגמא יפה לדרך בה הטכנולוגיה של היום יכולה "להוציא לאור" פיסה קטנה של היסטוריה, גם אם מדובר בפרטים קטנים ולא כל כך חשובים.

את הספר מצאתי בקטלוג המקוון, הוא נסרק במרכז הדיגיטציה של הספריה הלאומית ועכשיו הוא גם מקבל פוסט בבלוג של הנכד של הנכד של הנכד של המחבר המקורי.

אוצר אישי קטן במרתפי הספריה הלאומית

gnackgnackgnack)

הרבה אוצרות נמצאים בספריה הלאומית. רובם אוצרות לאומיים או דתיים.

אך יש גם כמה אוצרות פרטיים ואישיים. את אחד מהם מצאתי היום בבוקר.

בין הספרים הנדירים של הספריה נמצא פנקס מוהלים קטן. מוהלים רבים ניהלו רשימות של הבריתות שהם ערכו, וכללו בו את שם האב, הבן, הסנדק, התאריך, המקום ופרטים נוספים.

הפנקס שראיתי היום היה שייך לסבא של סבא של סבא שלי, יוסף הקנברוך, שהיה חי בין 1780-1870.

הוא מל 128 תינוקות וחלק מהשמות מופיעים בפנקס. בין היתר הוא מל את כל בניו כשהוא נעזר (בחלק מהמקרים) באביו שהיה מוהל גם כן.

הכתב מאד קשה לקריאה ונעזרתי בידידי יעקב ממחלקת כתבי היד שפיענח את הכתוב.

לפי מסמך שמצאתי לפני כמה שנים, הפנקס של אותו מוהל נשמר על ידי הנאצים כ"חפץ תרבותי יהודי". איך בדיוק הוא הגיע לארץ לא ידעתי. אז התחלתי לקרוא קצת היסטוריה.

לאחר המלחמה נסעו גרשום שלום ואברהם יערי לאירופה, מטעם האוניברסיטה העברית. משימתם היתה לאתר ולהביא לארץ ספרים יהודיים ששרדו. על סיפור המסע  כתב דב שידורסקי את ספרו "גווילים נשרפים ואותיות פורחות ".
בין היתר הגיע גרשום שלום גם לאופנבך (Offanbach) שם התגלה אוסף גדול של ספרים שנתפסו ונשמרו על ידי הנאצים.
הנה מאמר מעניין בנושא. הספרים הללו פוזרו לבסוף בין קהילות יהודיות שונות ואת חלקם שלח שלום לספריה הלאומית בירושלים.
מבדיקה שערך עבורי יעקב, התברר שפנקס המוהלים שלנו היה במשלוח הזה.
 

הספריה העלתה את הפנקס על מיקרופילם כבר מזמן אבל היה חשוב לי לראות ולחוש את הדבר האמיתי. השלב הבא הוא לעשות לו דיגיטציה כדי שיופיע בחינם ברשת. כך גם בני המשפחה בחו"ל יוכלו לעיין בו. יעל מנהלת מחלקת כתבי היד הסבירה לי את התהליך, ואני מקווה לטפל בזה בשבוע הבא.

אבל כחפץ היסטורי חשוב (לפחות עבורי), אין תחליף למקור. להחזיק ספרון שהיה שייך לאחד מאבות אבותי הוא בהחלט ארוע מיוחד.

כל פעם שעתיד הספר עולה לדיון וה"עתידנים" מספידים את הספר הפיסי, אני תמיד חושב על אותם פריטים עתיקים או נדירים ששום ספר אלקטרוני לא יוכל להחליף. לפעמים חשוב להסתכל בקנקן ולא רק על מה שיש בו.

מאגר העתונות היהודית ההיסטורית

לפני כחודשיים, כשעוד עבדתי בספריה של מכללת אחוה, פנתה אלי סטודנטית שחיפשה חומר בנושא תכנית "עונג שבת" של ביאליק בשנות ה-20. חיפשנו במאגרים הרגילים ואז נזכרתי שלספריה הלאומית יש איזה מאגר של עתונות היסטורית סרוקה. נכנסנו לשם ומצאנו כמה ידיעות מתוך עתוני התקופה.

אתמול שוחחנו (הפעם כספרן בספריה הלאומית) בנושא מאגר העתונות ההיסטורית. מתברר שזה מקור מצוין גם למידע גניאולוגי. בעתונים מופיעים כתבות מהעבר אבל גם פרסומות לעסקים ושירותים וגם מודעות אבל וכד'.
המאגר כולל עתונות סרוקה מהמאה ה-19 וה-20, בארץ ובעולם. לא כל העתונים סרוקים, וחלק סרוקים בינתיים רק לתקופות של מספר שנים.

ניסיתי קצת לשחק עם המאגר הזה. היו לי קרובי משפחה שעלו מגרמניה בשנות ה-30 והכנסתי את השמות למאגר.

מצאתי שני ידיעות קצרות אבל מאד מעניינות. כתבה ביוגרפית קצרה על סבא של אמי שנפטר והודעה על דוד של אמי שנקנס ב500 מיל כשניסה לחצות מחסום של רכבת.

דמויות אלה לא היו מוכרות או חשובות אבל כמובן שלעתונים מגיע מידע מגוון על כל מיני ארועים, לא רק על הדברים הבולטים.

למחקר היסטורי של עם וארץ ישראל במאתיים השנים האחרונות, כדאי לנצל את המאגר הזה. ואפשר גם לצרכים אישיים יותר.

לעוד מידע על המאגר.

מאגר "השכלה" ו Semantic Media Wiki - יום עיון

Image by eranbe via Flickr

ביום חמישי ביקרתי בספריה הלאומית בירושלים במסגרת יום עיון מעניין שהיה שם.

היום הוקדש לפרויקט חדש המחשבר בין מאגר "השכלה" ל Semantic Media Wiki.

מאגר "השכלה" הוא מאגר שניבנה בשנים האחרונות על ידי אוניברסיטת תל אביב, בר אילן ופרנקפורט. המאגר הוא בעצם קטלוג של פרסומים שונים של יהודים משכילים בסוף המאה ה-18 והמאה ה-19. בעזרת המאגר, חוקרים יכולים לחפש מידע מגוון לגבי ספרים, מו"לים מחברים ועוד.

לאחרונה, בעזרת דב ווינר מ Judaica Europeana, נוצר קשר בין צוות המאגר לבין ירון קורן, יליד חיפה שגר היום בניו יורק. ירון מתעסק הרבה שנים בתחום ה wiki והגיע לארץ למפגש ה Wikimania.

בין היתר, מנהל ירון את Referata, אתר מבוסס על Media Wiki אבל המשלב גם תוסף סמנטי. Semantic Wiki הוא בעצם wiki כמו וויקיפדיה אבל הוא מאפשר הוספת מידע לפי שדות להבדיל מוויקי רגיל המאפשר רק הוספה פשוטה של טקסט. בצורה זו אפשר אחר כך לבצע שאילתות מורכבות ולקבל תשובות מדויקות. 

כפי שהזכרנו בעבר, הרשת הסמנטית מזכירה (לנו כספרנים) קיטלוג של ספר או מאמר. יש המון שדות כמו מחבר, כותר, נושאים, דפוסת וכד' אבל העבודה הרבה של המקטלג, מאפשר אחר כך לחוקר או ליועץ לבצע שאילתות מדויקות יותר. למשל: מאמר של 10 עמודים בספרדית בנושא תחנות חלל שפורסמו כ PDF בכתבי עת ספציפיים בין 2005-2008 על ידי חוקר ששמו הפרטי הוא משה... 

בעזרת Referata אפשר לבנות וויקים סמנטים בכל תחום. ירון הדגים מספר וויקים כאלה, לדוגמא וויקי בנושא מאמרים אקדמיים. אפשר בוויקי זה לחפש מאמרים לפי מחבר, נושא כ"ע וכו'. זה כמובן לא מתחרה מול מאגרי המידע שלנו אבל הוויקי הזה מאפשר לכל אחד, להוסיף מאמרים מומלצים משלו ולהיות חלק מפרויקט שימושי.

לפני שנתיים שיחקתי עם וויקי סמנטי אחר בשם Food Find. זהו מאגר של מסעדות ברחבי העולם. אפשר בקלות להוסיף מסעדה מומלצת למאגר, לסווג אותה לפי מחיר, אוכל, המלצות, כשרות, סגנון וכו' ולמקם אותה במפה. זכיתי להוסיף את המסעדה השלישית בישראל.

ירון יחד עם הצוות של מאגר השכלה, עובדים על העברת תוכן המאגר לתשתית של semantic wiki. זה ייעל את העבודה והחיפוש.

אחר הצהריים ירון העביר סדנא על הקמת וויקי כזה. בהתחלה זה היה נראה קל יחסית. מילוי תפסים/תבניות מקוונים, בחירת שדות והוספת נתונים. זה התחיל להסתבך כשראינו שעל כמעט כל שינוי בתבניות שהכנו, צריך להיכנס ל syntax ולתקן ידנית בשפת ויקי את הדברים. ירון הבטיח שתוך מספר ימים אפשר ללמוד את זה וזה לא מסובך כפי שזה נראה.

לדעתי היתרון הוא שבקלות (יחסית) ובמהירות אני יכול לבנות בעצמי מאגר מידע. רוב אתרי ה Web 2.0 מאפשרים לנו להוסיף מידע לאתרים קיימים. התשתית של וויקי סמנטי מאפשר לי לבנות מאגר.

לאחר יום העיון ראינו סרט קצר על הספריה הלאומית (שאירחה אותנו). גליה ריכטר מהספריה נתנה הרצאה קצרה על תולדות הספריה ואז לקחה אותנו לספריית המפות. היא הוציאה לנו כל מיני מפות עתיקות ומיוחדות מהאוסף הנפלא שלהם. שאלתי אותה איפה אפשר לקנות העתקים של המפות הללו (תמיד רציתי לתלות אחד על הקיר בבית). לצערי לא הספקתי להגיע לחנות המזכרות של הספריה. אחר כך ראינו מספר פריטי תרבות מיוחדים מהארכיון של הספריה. בין היתר מכתב בכתב ידו של הרצל. ספר בכתב ידו של שי עגנון ופרס הנובל שקיבל ש"י עגנון ב 1966.

אחר כך נשארתי עוד שעה כדי לקרוא כמה ספרים שהזמנתי מהמחסן. 

יום מעניין ומוצלח.