יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

השאלות הנפוצות ביותר

בשנתיים האחרונות התעסקתי הרבה בתחום אתרי השאלות ותשובות למיניהם. בנושא זה הרצאתי מספר פעמים.
יש שינויים והתפתחויות כל הזמן, אבל מעניין לראות אלו שאלות נשאלו בעזרת הכלים האלה.

לקראת סוף שנת 2011 מחרותיים, הלכו הכתבים של אתר mashable לברר מהם השאלות הנפוצות ביותר. הם פנו לארבעה אתרים שהזכרנו בעבר והציגו לפניהם את השאלה.


מבחינת איכות השאלות שנשאלו והתשובות שניתנו, אני עדיין חושב ש Quora היא המנצחת.
Enhanced by Zemanta

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

מה עוד אפשר לעשות עם הטלפון?

Red phoneImage via Wikipedia
נתונים מעניים נחשפו שלשום במחקר של מכון Pew Research Center.
החוקרים בדקו את תדירות השימוש בטלפון הסלולרי ב 21 ארצות בעולם והשוו בין השימושים השונים שנעשו איתן. כידוע, טלפון היום הוא לא רק לשיחות.


למשל, 72% מבעלי הטלפונים, משתמשים בהם דווקא לשליחת sms, תופעה נפוצה בעיקר  במדיניות עניות כמו אינדונזיה וקניה.




72% מהיפנים משתמשים בטלפון שלהם כדי לצלם תמונות, אבל נחשו באיזה ארץ משתמשים בו הכי הרבה לאינטרנט?


לפי המחקר 47% מבעלי הטלפונים בישראל, גולשים איתו באינטרנט, יותר מכל מקום אחר בעולם. וזה לא הכל.
אנחנו גם מובילים בשימוש במדיה החברתית בעזרת הטלפון. 53% לעומת 50% בארה"ב ו 43% באנגליה ורוסיה.


למידע נוסף עיינו בדו"ח המלא 
Enhanced by Zemanta

יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

מי החברים שלך?

עברית: קבוצה של חברים שהייתה בחדרה בקיבוץ שנקר...Image via Wikipedia
כמה חברים יש לכם בפייסבוק?
לי יש 117 שזה פחות מהממוצע העומדת על 130.





אז מי הם כל החברים הללו?
אני מכיר אנשים שיש להם מאות חברים בפייסבוק והם טוענים לעיתים קרובות, שהם מכירים כמעט את כולם גם בחיים האמיתיים. אני בספק?



אבל מחקר מעניין שפורסם לאחרונה על ידי חברת nmincite מראה שאולי אני טועה.
לפי המחקר אנחנו בוחרים חברים בפייסבוק, על פי ההכרות האמיתית שלנו איתם. ליתר דיוק, הסיבה העיקרית (82%) שאנו לוחצים על לחצן ה "friend"  הוא בגלל שנפגשתי בעבר עם אותו בן אדם, לא בפייסבוק. סיבה אחרת (60%) היא בגלל שיש לנו חברים משותפים.

הסיבה העיקרית שבגללה אנחנו מבטלים חברות (55%) היא, בגלל הערות פוגעניות.

Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

Zeitgeist 2011: Year In Review

גוגל פירסמה את הדו"ח השנתי שלה לחיפושים הפופולרים ביותר. מעניין שגוגל פלוס הגיע למקום המכובד השני, דבר שאולי מעיד על אמינות התוצאות.


יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

הסוף לגוגל Wave

This is an icon for social networking website....Image via Wikipedia
עוד מוצר של Google שהולך להיעלם בקרוב.
Cשנת 2009 השיקה Google את Wave. במסיבת עתונאים מתוקשרת הציגה הסמנכ"לית Marissa Meyer את הטכנולוגיה החדשה. היתה להם הרצאה של שעה וחצי, כיצד ולמה להשתמש ב Wave.



Wave היה שילוב מוזר של דוא"ל, צ'ט ורשת חברתית. זה לא הצליח והיום הגיעה ההודעה הרשמית על סגירתה:



More than a year ago, we announced that Google Wave would no longer be developed as a separate product. At the time, we committed to maintaining the site at least through to the end of 2010. Today, we are sharing the specific dates for ending this maintenance period and shutting down Wave. As of January 31, 2012, all waves will be read-only, and the Wave service will be turned off on April 30, 2012. You will be able to continue exporting individual waves using the existing PDF export feature until the Google Wave service is turned off. We encourage you to export any important data before April 30, 2012.


עוד פרויקט של Google שנסגר הוא Google Knol. פרויקט זה איפשר ועודד מומחים לכתוב מאמרים קצרים בכל נושא העולה על רוחם. בזמנו גם על זה דיברו הרבה אבל כנראה שרק קבוצה קטנה באמת השתמשה בה.

סך הכל בגוגל הורידו המון מוצרים מהמדפים כפי שפורסם בשלושה פוסטים בבלוג שלהם.
פרויקט שצר לי עליו במיוחד היה Aardvark.
בגוגל בונים הרבה על ההצלחה של Google+ ומקווים שהרשת החברתית החדשה שלהם באמת תהווה מחליף טוב לחלק מהפרויקטים החברתיים שנסגרו.

Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

תרמיות, זהירות!

Danger PlacardImage via Wikipedia
כולם יודעים שרוב הדואר הנשלח כיום הוא ספאם, ווירוסים, סוסים טרוינים או נסיונות לתרמיות כאלו או אחרות.
הספאמרים והנוכלים משתפרים בנסיונותיהם לשכנע אותנו להעביר מידע אישי כמו טלפון או כתובת דוא"ל. אחת הדרכים היא פשוט לכתוב דואר ארוך ומרשים מגוף ציבורי, מסחרי מוכר. הרבה אנשים תמימים יפלו בפח.

הנה שתי דוגמאות של מכתבים שקיבלתי בימים האחרונים. גירסאות שונות שלהם מסתובבים כבר כמה שנים.
אני מאד נזהר לא לפרסם את כתובת הדוא"ל שלי ברשת. אם  tני נאלץ לפרסם אותv אז אני עושה זאת עם שינוי כמו [at] במקום @ או רווחים בין החלקים השונים.
הבעיה היא שמי שלא זהיר ומאפשר לגורמים זדוניים להשתלט על פנקס הכתובות שלו, זה מסכן את כל חבריו.

קיבלת מייל כזה? תמחקו ותזהירו את חבריכם.
הנה מכתב "לכאורה" מחברת FedEx משלוחים בינלאומיים:


Dear Customer,

This email is coming to you as a reminder concerning your pending package that has been
with us for a long time. As you already know that this package is containing an
International ATM CARD in your name and in the
amount of $4.5 million usd.

This email is to let you know that our delivery team has finally carried out delivery of your
package. The package left Lagos Nigeria on Jun 15, 2011 8:08 PM and since on the Jun 18, 2011 12:17 AM it has been in Memphis, TN USA  awaiting custom clearance.

To track your package, go to www.fedex.com and insert the tracking number below to view
delivery status.

www.fedex.com
Tracking Number: 875531681014

On the tracking page you will see that this package is going to a wrong address. This is
because you have refused to give us your cooperation. You are hereby adviced to provide
us with the below details so we can immediately have it sent out to our deliverymen in Memphis.

Your Name(In Full):
Your Delivery Address:
Your Direct telephone Number:

Please note that you are required to provide a redirection fee of $210 which you are to make
available to this office via WESTERN UNION  MONEY TRANSFER in the name of our  accounting officer stated below.

Opon receiving your correct details and the payment information which include the MTCN from you, we will immediately notify the Airport Authorities in USA and the package will be
redirected to your correct address immediately.

Give me a call on +234-802-054-1158. This is important and as such your immediate response will do you Good.

Management,
Mr. Collins Victor
©FedEx Online Management Team.
All rights reserved. © 1995-2011 FedEx

והנה עוד אחד:

Congratulation Your email address has being awarded the prize of 1,000,000.00 Euros (One Million Euros Only) in our email online program September 2011.

Contact: Mr. Damien Lewis.
Tel: +31-6849-06704.
Fax: +31-8471-44877.
Email: claimdeptlotto@aol.nl.

Quote The Numbers Below.
Ref.No: SLN/002/344/011.
E-ticket Number: 9077217-01.

Mrs. Ross Nancy.

Enhanced by Zemanta

יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

כתיבה וחתימה טובה

Apples and HoneyImage by ForestForTrees via Flickr
שנת תשע"א מגיעה לסיומה.
אני רוצה לאחל לכולכם שנת תשע"ב טובה ומוצלחת, שמחה, בריאות ,פרנסה ורק בשורות וטובות.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
Enhanced by Zemanta

יום שני, 5 בספטמבר 2011

סוגרים את Aardvark

חדשות היום לצערי הוא שאתר Aardvark נסגרת על ידי Google שרכשה אותה בשנה שעברה תמורת 50 מליון דולר.
ה"פשע" נעשה במסגרת תוכניתה של גוגל לסגור את Google Labs. הרבה דברים טובים יצאו מ Google Labs וחבל מאד על ההחלטה. הנה קישור לכתבה, תודה לרינת.

כתבתי כאן בבלוג מספר פוסטים על אתר Aardvark ועל רכישתה בידי גוגל. מדובר על אתר שאלות ותשובות חברתי בה המערכת היתה מפנה שאלות של גולשים לחברים רשומים שהגדירו את עצמם כ"מומחים" בתחום.
השתמשתי ב Aardvark הרבה בשנתיים האחרונות והזכרתי אותה מספר פעמים בהרצאות.
האירוניה המרגיזה בולטת בבלוג של החברה. אפשר לראות שבפברואר 2010 הם מודיעם על כך שגוגל רכשה אותם, והפוסט הבא (והאחרון כנראה) הוא מהשבוע בה הם מודיעים שגוגל סוגרת (זורקת) אותם. אייל שמר תמונת מסך למען הדורות הבאים.

חבל מאד!

עדיין יש את אתר Fluther שהוא מתחרה לא רע, וכמובן את Quora עליה כתבנו כאן.

Enhanced by Zemanta

יום שבת, 13 באוגוסט 2011

מאגר "השכלה" ו Semantic Media Wiki - יום עיון

Ardon WindowsImage by eranbe via Flickr
ביום חמישי ביקרתי בספריה הלאומית בירושלים במסגרת יום עיון מעניין שהיה שם.
היום הוקדש לפרויקט חדש המחשבר בין מאגר "השכלה" ל Semantic Media Wiki.
מאגר "השכלה" הוא מאגר שניבנה בשנים האחרונות על ידי אוניברסיטת תל אביב, בר אילן ופרנקפורט. המאגר הוא בעצם קטלוג של פרסומים שונים של יהודים משכילים בסוף המאה ה-18 והמאה ה-19. בעזרת המאגר, חוקרים יכולים לחפש מידע מגוון לגבי ספרים, מו"לים מחברים ועוד.

לאחרונה, בעזרת דב ווינר מ Judaica Europeana, נוצר קשר בין צוות המאגר לבין ירון קורן, יליד חיפה שגר היום בניו יורק. ירון מתעסק הרבה שנים בתחום ה wiki והגיע לארץ למפגש ה Wikimania.
בין היתר, מנהל ירון את Referata, אתר מבוסס על Media Wiki אבל המשלב גם תוסף סמנטי. Semantic Wiki הוא בעצם wiki כמו וויקיפדיה אבל הוא מאפשר הוספת מידע לפי שדות להבדיל מוויקי רגיל המאפשר רק הוספה פשוטה של טקסט. בצורה זו אפשר אחר כך לבצע שאילתות מורכבות ולקבל תשובות מדויקות. 

כפי שהזכרנו בעבר, הרשת הסמנטית מזכירה (לנו כספרנים) קיטלוג של ספר או מאמר. יש המון שדות כמו מחבר, כותר, נושאים, דפוסת וכד' אבל העבודה הרבה של המקטלג, מאפשר אחר כך לחוקר או ליועץ לבצע שאילתות מדויקות יותר. למשל: מאמר של 10 עמודים בספרדית בנושא תחנות חלל שפורסמו כ PDF בכתבי עת ספציפיים בין 2005-2008 על ידי חוקר ששמו הפרטי הוא משה... 

בעזרת Referata אפשר לבנות וויקים סמנטים בכל תחום. ירון הדגים מספר וויקים כאלה, לדוגמא וויקי בנושא מאמרים אקדמיים. אפשר בוויקי זה לחפש מאמרים לפי מחבר, נושא כ"ע וכו'. זה כמובן לא מתחרה מול מאגרי המידע שלנו אבל הוויקי הזה מאפשר לכל אחד, להוסיף מאמרים מומלצים משלו ולהיות חלק מפרויקט שימושי.
לפני שנתיים שיחקתי עם וויקי סמנטי אחר בשם Food Find. זהו מאגר של מסעדות ברחבי העולם. אפשר בקלות להוסיף מסעדה מומלצת למאגר, לסווג אותה לפי מחיר, אוכל, המלצות, כשרות, סגנון וכו' ולמקם אותה במפה. זכיתי להוסיף את המסעדה השלישית בישראל.

ירון יחד עם הצוות של מאגר השכלה, עובדים על העברת תוכן המאגר לתשתית של semantic wiki. זה ייעל את העבודה והחיפוש.

אחר הצהריים ירון העביר סדנא על הקמת וויקי כזה. בהתחלה זה היה נראה קל יחסית. מילוי תפסים/תבניות מקוונים, בחירת שדות והוספת נתונים. זה התחיל להסתבך כשראינו שעל כמעט כל שינוי בתבניות שהכנו, צריך להיכנס ל syntax ולתקן ידנית בשפת ויקי את הדברים. ירון הבטיח שתוך מספר ימים אפשר ללמוד את זה וזה לא מסובך כפי שזה נראה.
לדעתי היתרון הוא שבקלות (יחסית) ובמהירות אני יכול לבנות בעצמי מאגר מידע. רוב אתרי ה Web 2.0 מאפשרים לנו להוסיף מידע לאתרים קיימים. התשתית של וויקי סמנטי מאפשר לי לבנות מאגר.

לאחר יום העיון ראינו סרט קצר על הספריה הלאומית (שאירחה אותנו). גליה ריכטר מהספריה נתנה הרצאה קצרה על תולדות הספריה ואז לקחה אותנו לספריית המפות. היא הוציאה לנו כל מיני מפות עתיקות ומיוחדות מהאוסף הנפלא שלהם. שאלתי אותה איפה אפשר לקנות העתקים של המפות הללו (תמיד רציתי לתלות אחד על הקיר בבית). לצערי לא הספקתי להגיע לחנות המזכרות של הספריה. אחר כך ראינו מספר פריטי תרבות מיוחדים מהארכיון של הספריה. בין היתר מכתב בכתב ידו של הרצל. ספר בכתב ידו של שי עגנון ופרס הנובל שקיבל ש"י עגנון ב 1966.

אחר כך נשארתי עוד שעה כדי לקרוא כמה ספרים שהזמנתי מהמחסן. 

יום מעניין ומוצלח.

Enhanced by Zemanta

יום שבת, 16 ביולי 2011

מי רוצה הזמנה לגוגל פלוס?

Circle_Me_Google_Plus_LogoImage by The Daring Librarian via Flickr

יש לי מספר קטן של הזמנות לחלק לקוראי בלוג זה, העוקבים אחרי בטוויטר, באז ולינקדין. תשלחו בקשה, כל הקודם...

יש התלהבות בין לאומית בימים האחרונים בכל הקשור לשירות החדש הזה. זה רק טבעי שכך יהיה בימים הראשונים. השאלה היא מה יקרה כשכולם ירגעו ואור הזרקורים תכבה.


גוגל  מדגישים שב Google+ היתרון הגדול הוא יצירת קבוצות ייעודיות על מנת לפרסם מידע, תמונות, סרטונים וכו' רק למי שאני באמת רוצה. אפשר להכין קבוצה למשפחה, לחברים או קבוצה מקצועית. בפייסבוק יש גם כן אפשרות כזאת. אפשר להקים קבוצות או דפים. אפילו פרסומים רגילים שלי בקיר נראים רק למי שהגדרתי מראש.
נכון, אני מודה שב Google+ זה יותר קל. אבל בסופו של דבר האם באמת יש הבדל גדול כל כך בין שני המתחרים הענקיים הללו?
במשך שנים בנינו בהקפדה (או שלא) סביבה חברתית רחבה בפייסבוק. עם החברים הללו שוחחנו, שיחקנו ושיתפנו מידע. האם מישהו הולך לקום יום אחד, להיפרד מכל חבריו בפייסבוק כדי לפתוח דף חדש בגוגל פלוס?
אני לא רואה את זה קורה.

יתכן שאנחנו נשתמש בשניהם כפי שאנו משתמשים ב Linkedin, Twitter ופייסבוק באותו הזמן. 
ימים יגידו.
Enhanced by Zemanta

יום שלישי, 12 ביולי 2011

Quora

קוראי בלוג זה יודעים שבשנה האחרונה התעסקנו די הרבה עם הנושא של אתרי שאלות ותשובות למיניהם. על זה הרצאתי כבר מספר פעמים. יש כידוע כל מיני סוגים של טכנולוגיות ברשת העוזרות לנו לענות על שאלות ולמצוא פתרונות לבעיות. חלקם מבוססים על הרשת הסמנטית, חלקם על הרשת בזמן אמת (real time) וחלק גדול מבוססים על עזרה מגולשים אחרים. הזכרנו שיש גם אתרים שמשלבים בין טכנולוגיות שונות.

לפני כשנה הושק אתר השאלות ותשובות Quora. כתבו הרבה על זה בבלוגים הטכנולוגיים. פתיחת חשבון ב Quora בארץ התאפשרה רק לפני כחצי שנה.

אז מה מיוחד באתר זה?
במידה מסוימת זה מזכיר קצת את Aardvark ו Fluther שכל כך אהבתי. גם ב Quora השאלות מופנות למומחים בתחומים רלוונטיים בהתבסס על הפרופיל שלהם בפייסבוק טוויטר ושאלות שהם כתבו או תשובות עליהם ענו בשירות הזה.
כשאני נכנס לחשבון שלי ב Quora, אני רואה רשימה של שאלות בתחומים שכנראה יעניינו אותי. אני לא מתבקש לענות עליהם. זה לא בדיוק הגישה ב Quora. המטרה היא לגרות אותי ולגרום לי להשתתף בדיון שמתפתח סביב השאלות. האתר הזה מאפשר לי להעשיר את הידע בעזרת כל מיני אנשים אחרים ששותפים לצרכי המידע שלי. יש כאן היבט חברתי ברור.

אפשר לא רק לענות על שאלה או לקרוא תשובה של מישהו אחר, אלא גם לערוך את התשובות והשאלות בצורה מדויקת יותר כדי למקד את הדו-שיח. אפשר לעקוב אחרי השאלות/דיונים הללו ולהתעדכן כל פעם שמישהו מוסיף מידע.

היתרון הגדול שאני רואה בינתיים הוא קהל המשתמשים. כצפוי רוב השאלות הם בתחום האינטרנט והטכנולוגיה (אבל בהחלט לא רק) והעונים הם בדרך כלל מומחים בעלי שם בתחומם. עורכים וכתבים של בלוגי טכנולוגיה מפורסמים, מנכ"לים של חברות היי-טק, סופרים וכד'. ב Quora מצפים מכולם להזדהות בשמם ולציין את עיסוקם. בצורה זו אפשר גם להפנות שאלות ישירות לבני אדם ספציפיים שלדעתינו יכולים לעזור לנו. בדרך כלל הם גם עונים.

יש באתר הזה כמויות אדירות של ידע והמלצות, מאנשים שבאמת מבינים.
גם מנוע החיפוש הפנימי הוא מצוין. תוך כדי הקלדת שאלה, מופיעים רשימה של שאלות שאולי מתאימים לי. שאלות שכבר נשאלו וקיבלו תשובות.

נחמד להיכנס מדי פעם לראות מה חדש ולהעשיר קצת את הידע.
אתר מומלץ ומאד מלוטש.
Enhanced by Zemanta

יום חמישי, 30 ביוני 2011

מטרתינו ומטרתה של גוגל

השבוע פרסם המידען הבריטי שרובינו מכירים Phil Bradley קטע מקורי על מטרתם של ספרנים וספרניות לעמת המטרה של גוגל. הקטע קיבל הרבה ביקורת חיובית ורינת העלתה לינק לדף "מידע וספרנות" שלנו בפייסבוק.

החלטתי שמן הראוי לתרגם את הדברים הפשוטים אך יפים ללשון הקודש. לא רציתי להיעזר ב Google Translate. התרגומים של כלי זה בדרך כלל לא מדויקים ולפעמים אפילו מצחיקים.
אבל זה לא הסיבה היחידה...




מטרתם של ספרנים/יות היא:
 
לעזור, לסייע. ללמד, לאסוף ולהלהיב.
 לקטלג, למפתח, לסדר ולארגן.
 למצוא, לגלות, לקדם ולהציג. לעניין, לסקרן, לשעשע ולהדהים.
 לעורר השתאות.
 לעזור לילדים, מבוגרים, קשישים, בעלי מוגבלויות, עשירים, עניים, לבעלי קול ולאלו שלא.
 להגן על מקורות, לשמר אותם, לאחסן אותם, לשמור אותם לעתיד.
 לספק דעות מגוונות, לעורר מחשבה, שיחה, מחקר והנאה.
 לתת את התשובה הטובה ביותר, להתאים את התשובה לשואל, לספק מספיק מידע מבלי להעמיס על המשתמש, אבל די מידע כדי לעזור.
 לשפר את הקהילה המקומית, חברה, בית ספר, מכללה, ארגון, מדינה ואת העולם.
 

מטרתה של גוגל היא:
 לעשות כסף




Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 29 ביוני 2011

Google +

Google Logo officially released on May 2010                                
חדשות היום - Google +1.

לאחר ציפיה ארוכה בגוגל התחילו להשיק סוף סוף את הרשת החברתית החדשה שלהם.

הם אמנם לא חדשים בתחום, רשת Orkut קיימת כבר הרבה שנים, אבל עכשיו מדובר כנראה בפרויקט גדול ומלוטש יותר - רשת חברתית נוחה לשימוש עם דגש על קבוצות חברים.

כולם שואלים כמובן האם זה יהיה מתחרה ראוי לפייסבוק?

בינתיים צריך לשלוח בקשה כדי לקבל הזמנת הצטרפות. כשאקבל הזמנה, אבדוק את זה יותר לעומק.




Enhanced by Zemanta

יום שלישי, 14 ביוני 2011

72 זקנים גם בטלפון

אפשרות חדשה ב Blogger, התאמת הבלוג למסכי סמארטפונים.
לבעלי טלפונים שרוצים לקרוא את הבלוג הזה מהנייד יש עכשיו מנשק נקי, ברור ויפה. זה כמובן לא מעיד על התוכן.

יש גם QR code
QR code of mobile preview of your blog

יום רביעי, 1 ביוני 2011

שואלים ברשת החברתית

P questionImage via Wikipedia
בהרצאה השניה בטלדן דיברתי על פתרון בעיות ותשובות לשאלות באמצעות כלים שונים ברשת. אני עוד מקווה להקליט את זה מתישהו (לפני שיגמר לי 30 ימי ההתנסות ב Camtasia).

התייחסתי בין היתר לתופעה מענינת בה אנשים מנצלים את הרשת החברתית שלהם כדי לשאול שאלות.
Aardvark שעליה דיברנו מספר פעמים בעבר, מאפשר בניית רשת חברתית אישית והגדרת חברים כמומחים בתחומים שונים. בצורה זו השאלה שלי תופנה לחבר שמבין בבעיה.

זהו כמובן גישה מאד הגיונית. אנחנו סומכים יותר על דעתם של חברינו מאשר על אנשים זרים. זה בולט במיוחד כשאנו רוצים עזרה או המלצות בנושאים אישיים. אני יכול לחפש המלצה לספר באתרי ספרים שונים אבל אשמח לקבל המלצה כזו דווקא מחבר שמכיר אותי ויודע אילו ספרים אני אוהב. יכול להיות שיש רבי מכר מוצלחים מאד אבל אני דווקא אוהב את הזנב הארוך של ז'אנרים פחות פופולריים (לא באמת). החברים שלי יודעים את זה.

מחקר מעניין שהזכרתי בהרצאה (וגם כאן בבלוג) מוכיח את התאוריה ההגיונית הזאת. בסקר השתתפו כ 650 משתתפים שמשתמשים בפייסבוק כדי לבקש עזרה מחבריהם. מהם הסיבות העיקריות לאופן השימוש הזה?

24.8% ענו שהם שואלים שאלות ברשת החברתית מפני שהם סומכים יותר על התשובות שיקבלו שם (מחבריהם).
21.5% ענו שבעזרת רשת חברתית אפשר לקבל חוות דעת אמיתית מבן אדם ולא רק קישורים שמציג מנוע החיפוש.

כדי לבסס יותר את נושא השאלות והתשובות ברשת החברתית, השיקה פייסבוק בשנה שעברה את Facebook Questions. הרעיון הוא יותר בניית סקרים מאשר מציאת תשובה לשאלה אבל זהו בכל זאת כלי שמושי. אני שואל שאלה כמו "איפה כדאי לטייל עם הילדים בחופש?" ומציע מספר אופציות. החברים בוחרים את האתרים שהם מכירים ואוהבים וכך אפשר לראות איזה אתר מקבל את הדירוג הגבוה ביותר. החברים יכולים גם להוסיף אתרים נוספים שאני לא הזכרתי.

טוויטר הוא כלי נהדר למענה על שאלות בזמן אמת. אני שואל בציוץ וכל העוקבים אחרי יכולים לנסות ולעזור. יש מספר אפליקציות לטוויטר שהזכרתי בהרצאה שיכולים להפיץ את השאלה שלי למעגל רחב הרבה יותר ולהגדיל את הסיכוי לקבל תשובה.
Tweet QA, Tweet Brain ואחרים מחפשים שאלות שנשאלו בטוויטר. הם מזהים מילות שאלה כמו Help, does anybody know?, question וכד' ומפרסמים את הציוצים האלו באתר שלהם לעיני משתמשים רבים שיכולים לענות עליהם.

Info graphic (איך אומרים את זה בעברית?) מעניין שראיתי היום מדגים את השימוש שנעשה בטוויטר כדי לשאול שאלות. 

המסקנה העיקרית מהמחקר הזה הוא, שככל שיש לנו יותר עוקבים בטוויטר, יש יותר סיכוי שנקבל תשובה טובה ומספקת. (אי אפשר לדעת מאיפה הגיעו הנתונים אז אולי לא כדאי לסמוך יותר מדי על הנתונים.)

Enhanced by Zemanta

יום שני, 23 במאי 2011

פרסום והפצה של מידע בעידן המדיה החברתית - ההרצאה

זה היה קשה.
אם חשבתם שהרצאה לפני קהל זה דבר לא פשוט, גיליתי אתמול בערב שקשה עוד יותר להרצות אל עצמך.

מאד רציתי להקליט את ההרצאה מכנס טלדן ולא רק לשלוח את המצגת. מצגת ללא ההסברים מעבירה חצי מסר.

אז התקנתי את Camtasia (לתקופת נסיון של 30 יום). עם תוכנת כאלו אפשר לדבר תוך כדי הצגת מסך המחשב ובדרך זו להסביר לצופים את ההדגמות. ל Camtasia יש גם כלים מיוחדים למצגות Powerpoint. אז ניסיתי להקליט אבל כל הזמן התבלבלו לי המילים ושכחתי מה רציתי להגיד. לקח לי בערך 15 נסיונות רק להגיע לשקופית החמישית. אפשר לעשות הפסקה באמצע ההקלטה, לשאוף אוויר ולהמשיך ועשיתי את זה פעמים רבות. זהו כלי מקצועי ולא שמים לב להפסקות הללו.

את ההרצאה הזו העברתי ביום השני של הכנס ביום העיון של עמי סלנט "נתיבים מתחלפים במידענות". ניסיתי לתאר ולהדגים את הקלות בה אפשר לפרסם ולהפיץ מידע בעזרת המדיה החברתית, לעומת המצב שהיה קדם לכן בעידן הדפוס.

אז הנה לפניכם התוצאה הסופית. זה רחוק מלהיות מושלם ולכן אני מצרף כאן גם קישור למצגת עצמה למי שלא רוצה לשמוע אותי שובר את השיניים.   http://www.authorstream.com/Presentation/danieljl-1027467 העברית בחלק מהשקופיות זזה לצד שמאל אבל זה לא מפריע.



אני קורא לכל יתר המרצים לנסות לעשות משהו דומה. היו עשרות הרצאות מרתקות וחשובות בכנס וחבל שכל המידע הזה ילך לאיבוד. 

עכשיו צריך להקליט את ההרצאה השניה.
אולי בפעם אחרת.

ותודה לג'ני סוטניק על התמונה (אני עומד קרוב יותר למסך. לידי עמי סלנט)
Enhanced by Zemanta

יום ראשון, 22 במאי 2011

חלק ממצגות הכנס

ענת קלומל מבר-אוריין, אספה לינקים למצגות שהיו ביום העיון שהיא ניהלה "מנהל מדיה חברתית- מקצוע העתיד" ביום הראשון של כנס טלדן Info 2011.


הורדתי את גירסאת ההתנסות (30 יום) של Camtasia ואני מקווה להקליט את שתי ההרצאות שלי בהמשך היום. כל מה שחסר לי כרגע זה חדר שקט.

יום חמישי, 19 במאי 2011

לייק, אהבתי וחשיבה לטווח רחוק

Like                     Image by afagen via Flickr
כנס טלדן Info 2011 מאחורינו. שלושה ימים עמוסים בהרצאות, מצגות, תערוכות, מפגשים והרבה אוכל. השתתפתי והרצאתי בשנים מימי העיון. כמדי שנה הייתי רוצה להקליט שוב את ההרצאות ולהעלות אותם לבלוג אך האתר שבדרך כלל משמש אותי לכך screentoaster כבר לא פועל. יש כלים אחרים חינמיים ובתשלום, ואני מקווה למצוא משהו שיתאים לי. מצגת ללא מלל או הקלטה קולית מלווה, היא לא מאד יעילה.

בינתיים אנסה להתייחס כאן בבלוג לכמה דברים שהזכרתי בכנס.
בההרצאה הראשונה, ביום העיון של עמי סלנט, דיברתי על פרסום והפצת מידע במדיה החברתית ועל השינויים שזה הביא על טכנולוגיות הדפוס הישנות. סיימתי   בכמה אזהרות לגבי כפתור האהבתי (like) של פייסבוק ובכלל על פרסום לא זהיר ברשת החברתית.

אין ספק שכפתור ה "לייק" קידם מאד את פייסבוק בשנה האחרונה. הבעיה היא כשלוחצים על לייק בלי לחשוב קדימה. לא את כל הדברים שאנחנו אוהבים ברשת כדאי לפרסם לכל חברינו בפייסבוק. יש דברים שאהבנו היום ובעתיד אולי נשנא. תארו לעצמכם סלבריטי, פוליטיקאי מצליח, כוכב קולנוע או זמר שעשיתם לו לייק בדף הפייסבוק. אותו אדם נתפס בפשע חמור (ויש היום מספיק דוגמאות לכך לצערינו). בקיר שלכם בפייסבוק עדיין יופיע אות לכך שאהבתם אותו. 
נעשה גם שימוש לרעה על ידי כפתור האהבתי כפי שנעשה ביום השואה האחרון.

אם חשבתם שלייקים שעשיתם מזמן, לעולם לא יצופו שוב לעיני חבריכם, אז טעיתם.
אתר Likester  מראה לנו את כל הלייקים שלנו ואת של חברינו. הכל מופיע פה בין אם נרצה ובין אם לא. אי אפשר להסתיר מאף אחד את הדברים שאהבנו בעבר וחשבנו שאף אחד לא יודע.
עם Likester אני גם יכול לראות אלו לייקים הם הכי פופולריים בעולם. אפשר לסווג לפי מדינה ולפי תחום. בדקתי איזה ארגון ממשלתי קיבל הכי הרבה לייקים על ידי הגולש הישראלי. למקום הראשון הגיע עיריית תל אביב. למרבה הפלא במקום השישי הופיע ממשלת טורקיה!
לא, זה לא טעות. הרבה ישראלים נכנסים לדף הפייסבוק של טורקיה ומגיבים בכעס וציניות לבקשתם של הטורקים כי ישראל תעביר אליהם את שמותם של לוחמי השייטת שתפסו את ספינת המרמנה בשנה שעברה. יש שם תגובות חכמות ועוקצניות. מלחמה הסברתית עממים ברשת החברתית. הנה לינק למאמר בנושא.

חוץ מכפתור  הלייק ישנם בעיות רציניות עם שורת הסטטוס. דברים שאנו כותבים היום בסטטוס שלנו בפייסבוק, עלולים להזיק לנו בעתיד. דוגמא כואבת לכך היא הפרויקט הנסיוני שהריצה פייסבוק לפני מספר חודשים בשם Memorable Stories. מה שקרה הוא שרישומי סטטוס ישנים פתאום התחילו להופיע בקירותיהם של בעלי חשבונות בפייסבוק. אנשים נחרדו לראות סטטוסים שהם רשמו על חבריהם שמזמן כבר לא בחיים או על נשותיהם שהיום הם גרושותיהם. חלק מהאנשים המופתעים אף דיווחו שהם מחקו את הסטטוסים הישנים הללו. כנראה שפייסבוק שמר עליהם בכל זאת. הנה כתבה בנושא.

יש אתרי אינטרנט שחיים על הפדיחות של אנשים תמימים. lamebook מוצא סטטוסים מביכים ולא נעימים בפייסבוק. Twitter fail עושה משהו דומה ב Twitter.

אני משתמש בלייק לעיתים רחוקות וגם אז רק לדברים די משעממים וכלליים. חשוב להסביר את הנקודה הזאת לילדים וגם למבוגרים שיש להם אצבע קלה על ההדק - כפתור ה"אהבתי".

Enhanced by Zemanta

יום שני, 16 במאי 2011

אריסטו מזהיר

מחר בע"ה בכנס טלדן Info 2011 אתייחס בהרצאה בין היתר לקלות בה אפשר להפיץ מידע ברשת בעזרת כלי המדיה החברתית.
זה לא חדש שלא הכל באינטרנט הוא אמת אבל כיום שכל כך קל להעלות מידע, תמונה או סרטון אמינים לכאורה, נדרשת יתר זהירות.

הנה שקופית אחת מתוך המצגת שממחישה את זה.
פתחתי לשם כך חשבון נוסף בטוויטר. הרעיון הוא לא שלי. עשו את זה כבר באנגלית בשם אברהם לינקולן וגנדי.



אני מקווה להעלות את המצגת לבלוג לאחר הכנס.

יום ראשון, 15 במאי 2011

LaboratoryImage by tk-link via Flickr
הפיסיקאי וההיסטוריון Derek Price שהיה גם אבי ה scientometrics (מקצוע חשוב במידענות) כתב בשנות ה-60 על ההבדל בין "מדע גדול" ל "מדע קטן". המדע הקטן היה המדע ההיסטורי בתקופות העתיקות ובימי הביניים בהם התגלו כל מיני תופעות טבע על ידי מדענים חובבניים במחקר לא פורמלי. המדע הגדול הוא המחקר הקיים כיום על ידי אנשי מקצוע במוסדות מחקר מוכרים על פי שיטות מקובלות.
במאמר בנושא זה שהתפרסם בשנה שעברה טוענת פרופסורית ללימודי מידע מאוניברסיטת קליפורניה, שיתכן שהיום אנחנו מתחילים לחזור לשיטות הישנות של המדע הקטן הודות לטכנולוגיות web 2.0.

כבר מספר שנים מדברים על השימוש במדיה החברתית באקדמיה בעיקר כדי לתת שירות יעיל יותר לסטודנט. על library 2.0 דיברנו הרבה.
לאחרונה התפרסמו נתונים ממחקר מעניין שנעשה באנגליה על צורות השימוש בהם חוקרים מנצלים את המדיה החברתית. נערך סקר בקרב 2000 חוקרים מ 215 מדינות במטרה לגלות אילו כלים הם הפופולריים ביותר ומה השימוש העיקרי בכלים אלו.
המחקר גילה שחוקרים הנעזרים באתרי המדיה החברתית, לרוב לא משתמשים באתרים ייעודיים מקצועיים כמו למשל Connotea או CiteUlike - אתרי social bookmarking למאמרים אקדמיים. הכלים המועדפים הם אתרים כלליים ופופולריים כמו Skype Google Docs, Twitter ו Youtube.
השימוש והצרכים העיקריים של חוקרים ומדענים הם בתחום שיתוף הפעולה האקדמי בין עמיתים. אתרים כמו Google Docs או וויקיים, הם שימושיים מאד לפעילות כזאת.
נקודה מעניינת היא שלפי הסקר, בלטו במיוחד חוקרים מתחום מדעי הרוח והחברה. אחד מעורכי הסקר David Nicholas הסביר שעד היום מעבר המידע במקצועות אלו היה איטי מאד בהשוואה למדעים המדוייקים. המדיה החברתית עוזרת להתעדכן מקצועית ומגבירה את זרימת המידע.

זה נכון מאד בכלל בזירת המחקר האקדמי. כבר כתבנו על הביקורת המהירה של חוקרים המשתמשים בטוויטר, Linkedin או פייסבוק בהשוואה לתהליך האיטי של peer review. מרגע סיום כתיבת המאמר ועד לפרסומו בכתב עת יוקרתי ואקדמי, יכולים לעבור חודשים רבים ואפילו יותר. לעומת זאת ברגע שהוא מתפרסם, מהירות התגובה והביקורת למה שנכתב, היא מיידית הודות לשלל כלי המדיה החברתית.

אכן אנו רואים שנעשה המון שיתוף פעולה אקדמי בעזרת הרשת בכלל והמדיה החברתית בפרט. באתרים כמו Arxiv ו PLos מעלים המחברים את מאמריהם טרם פרסומים ומצפים לביקורת בונה.
יש גם מספר רשתות חברתיות מקצועיות בתחום המחקר המדעי שנועדו לשתף ידע במקצועות שונים. דוגמאות לכך הם OpenWetWare. האתר Protocolpedia מאפשר העלאה של פרוטוקולים מדעיים לטובת קהילת המחקר. גם אתר זה מתבסס על שיתוף פעולה בין החוקרים.

Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 4 במאי 2011

עתיד הספר, עתיד הספריות

MANCHESTER, ENGLAND - FEBRUARY 14:  rare and a...Image by Getty Images via @daylife
מאז שנכנס השימוש ברשת האינטרנט לספריות, השאלה לגבי עתיד המקצוע לא יורדת מסדר היום. דיברו על זה כשהייתי סטודנט וממשיכים לדבר על זה גם היום וכנראה גם בשנים הבאות.
בין הנקיונות לפסח, הרהרתי בנושא בעצמי והנה השקפתי בינתיים בעניין.

השאלות תמיד חוזרות על עצמם:
למה צריך ספריה, הכל נמצא ברשת?
למה צריך ספרנים ומידענים, אני יודע לחפש בגוגל בעצמי?
למה צריך ספריה פיזית, יש הרי ספרים אלקטרוניים, Google Books? 

אז כך, לדעתי המקצוע שלנו לא הולך להיעלם בשנים הקרובות. הוא כנראה ישתנה קצת, נתעסק עם טכנולוגיות חדשות, ויהיה יותר דגש על מידע דיגיטלי אבל עדיין יהיו כאן ספרנים ומידענים.

לא, לא הכל נמצא באינטרנט.
צריך גם להבדיל בין הרשת הפתוח הממופתח על ידי Google ומנועי החיפוש האחרים לבין הרשת הנסתרת עליה כתב Gary Price את ספרו עוד לפני עשור. כידוע, רוב המידע ברשת איננו נגיש לכולם. מאגרי המידע המסחריים שמשתמשים בהם בתעשיה ובאקדמיה, פתוחים רק לבעלי מנוי. כדי להשתמש בהם צריך או מנוי אישי (יקר) או ספריה. אני מדגיש נקודה זו כל הזמן לסטודנטים אצלינו. יש עשרות אלפי כתבי עת (אקדמים ולא אקדמיים) שלא ניתן למצוא בעזרת Google. השימוש ב Google Scholar הוא נחמד ועוזר אבל עדיין ברוב המקרים לא יהיה אפשר לקרוא טקסטים מלאים של מאמרים ללא גישה למאגרי המידע בעצמם.
נכון יש יותר ויותר התייחסות לכתבי עת ב open access אבל יקח המון זמן עד שכתבי העת החשובים ביותר יעברו לשיטה זו. זה לא רק עניין של כסף אלא גם עניין של יוקרה וכבוד. מו"ל של כתב עת שנמכר למנויים כבר מאה שנה לא הולך לקום מחר בבוקר ולהגיד "קחו הכל בחינם". 

לכאורה השימוש במאגרי המידע ובקטלוגים של ספריות אמור להיות פשוט, והוא באמת כך. סטודנטים שנולדו לתוך עידן האינטרנט ומרושתים רוב שעות היממה לא אמורים להסתבך בחיפוש מאמר לפי שם מחבר או להכין RSS feed לתוכן העניינים של כתב עת מסוים. לסטודנטים יש גישה למאגרים מהבית אבל בכל זאת אנו בספריות מוצאים את עצמינו כל יום עוזרים לסטודנטים לחפש בהם. אצל החוקרים המבוגרים זה אולי באמת עניין של חוסר ידע או מיומנות, אבל למה סטודנט צעיר לא מסוגל להבין איך לבצע חיפוש מתקדם, איך לשלוח מאמר בדוא"ל ולמה אין טקסט במאמר שכתוב abstract only.

להפתעתי הם עדיין לא יודעים להבדיל בין חומר אקדמי לחומר פופולרי ולהבין איך בעצם אמורים לבצע איסוף מידע לטובת עבודה סמנריונית.
הנה דוגמא מאתמול: סטודנטית חיפשה מאמרים על התפתחות החושים אצל ילד שלומד על פירות הדר בגן הילדים (או משהו כזה). ניסתי להסביר לה איך למצוא חומר בנושא, חושים, התפתחות הילד, גני ילדים, גיל הרך, פירות הדר וכד' אבל היא התקשתה להבין למה אני לא נותן לה מאמר בנושא שלה ומדוע אני שולח אותה להתרוצץ בספריה. האמת היא שזה מסתדר מאד עם דברים עליהם דיברנו בעבר. זה שילד או סטודנט משתמש כל היום ב Facebook ורגיל לעדכן ולהתעדכן בעזרת הטלפון בכל רגע נתון, זה לא אומר שיש לו את הסבלנות לבצע מחקר מעמיק ואיסוף חומר רלוונטי. המיידיות של היום לא מסתדרת עם צורכי המחקר ואפילו לא עם קריאה פשוטה ושקטה של ספר.

מאגרי המידע ממשיכים בנסיונות להפגין נוכחות "גוגלית" אבל עם כל הכבוד EBSCO, Science Direct, ProQuest וכל השאר אינם גוגל. וטוב שכך. כלי מקצועי אמור להיות מקצועי, לא משחק להמונים.

אולי ללקוחות שלנו באמת יש דברים חשובים יותר לעשות והם לא רוצים להתעסק בחיפוש מידע. בין אם זה מוצדק או לא זה כנראה ימשיך כך גם בעתיד. תמיד יהיה צורך בספרנים ומידענים. הכלים ישתנו, המאגרים יתפתחו אבל מישהו יצטרך לנהל אותם ולהסביר לחוקרים ולקוראים איך להשתמש בהם ולפעמים גם לבצע את החיפוש והניתוח בעצמו.

גם הספר הפיזי ומבנה הספריה לא הולכים לשום מקום. זה נכון שהיום יוצרים יותר ויותר ספרים אלקטרוניים, אבל מה עם מליוני הספרים המודפסים? הם עדיין נמצאים בשימוש רב. מי יכול לעשות גרסה דיגיטלית של כל הספרים הללו? איזה חברת תוכנה תרצה בכלל להתעסק בפרויקט ענק כזה?
גוגל כמובן. אבל Google Books הוא לא פתרון ריאלי, לפחות לא כיום.
אז מה אם הם סרקו מליון ספרים? אפשר לקרוא אותם? חלק אולי. בעיקר הישנים מאד או קטעים מסוימים מהחדשים יותר.
אני משתמש הרבה ב Google Books וגם קראתי כמה ספרים די חדשים כמעט במלואם (בדיוק הדפים החשובים תמיד חסרים) אבל חוקר הזקוק לספרים רבים בעת ובעונה אחת, לא יכול לעבוד כשרק חלק מהם מוצגים לפניו על מסך מחשב.
גוגל לא הולך לפתוח את כל הפרויקט הזה בחינם לכל העולם. על זה בדיוק מתנהל המשפט מול המו"לים בשנים האחרונות. גוגל מוכר אותם כמו שעושים חנויות הספרים המקוונות האחרות. אבל, למה לשלם עבור עשרות ספרים  למחקר או סתם  להנאה. יש הרי ספריה פיזית שמשאילה לנו ספרים פיזיים בחינם.
זה נכון שספריות גם קונות ספרים אלקטרוניים אבל יקח שנים רבות עד שהספריות יוכלו להחליף את כל האוספים שלהם לספרים כאלו. הספריות לא משקיעות את כספם בדרך כלל על ספרים אלקטרוניים הנופלים בקטגוריית הזנב הארוך. ספריה אקדמית קונה ספרי עיון שחשובים לקורסים, ספריות ציבוריות קונות ספרי קריאה אלקטרוניים של השנה האחרונה. אבל מה עם כל הספרים הישנים והטובים??
צריך לשמור אותם בספריה ולהמשיך להשאיל אותם בדרך הרגילה והמוכרת.

בשנים הבאות טכנולוגיות הספרים האלקטרוניים ומאגרי המידע בוודאי ישתפרו.
מי בדיוק יקבע את השיפורים הללו?
מי יסביר ללקוחות על השינויים הללו?
מי יתחזק את מערך המידע הדיגיטלי הזה וישווק אותה לסטודנטים ולקוראים אחרים?
מי יידע להמליץ על כלים מתאימים או על תכנים מבוקשים?
ומי יקנה וישמור על כל המידע הדיגיטלי הרב הזה שלא נמצא בחינם ברשת?

אני חושב שהתשובה ברורה, לפחות לעתיד הנראה לעין.

אני לא הייתי מספיד את מקצוע הספרנות והמידענות. כל עוד קיים קהל של חוקרים, סטודנטים, תעשיינים וסתם קוראים הזקוקים למידע או ספר, יהיה ספרן או מידען שידאג להם. אנחנו מבצעים ראיון מסייע עם לקוחותינו, מנסים להבין מה צורכי המידע שלהם (ולפעמים גם הם לא יודעים), בונים יחד שאילתא, סורקים ומסננים מידע רלוונטי וחווים את דעתינו המקצועית. בישביל זה צריך איש מקצוע חי ונושם.

אני הייתי יותר חושש דווקא ממקצועות כמו תכנות, פיתוח טכנולוגיות רשת ובניית אתרים. אנשי מקצוע בתחומים אלא יוצרים מוצר המבוססים על הגיון מתמטי. חוץ מבדיקות שימושיות ונושאים כמו information architecture הם לא ממש עובדים עם בני אדם שאינם מתכנתים בעצמם. הם שוברים את הראש כדי להגיע לאלגוריתם מתאים או קוד מוצלח ומבזבזים זמן רב על תיקון באגים במערכת. יש מועמד נהדר לתפקידם של האנשים היקרים הללו - הטכנולוגיה עצמה.
מאז המהפכה התעשייתית הטכנולוגיה תופסת יותר ויותר את תפקידו של איש המקצוע.
אנשים עושים טעויות אבל הטכנולוגיה פועלת כפי שתכננו אותה. טכנולוגייות (מוצלחות) שיוצרות טכנולוגיות נוספות, ייצרו כלי מוצלח יותר ממה שבן האדם יכל לעשות. כשמדובר על עבודה המבוססת על הגיון וחישובים בלבד, אין כמו מחשב ותוכנת מחשב לביצוע העבודה.
אני כרגע כותב פוסט בבלוג אבל בלחיצת כפתור הטכנולוגיה הופכת את המילים שלי לדף אינטרנט מעוצב, עם תמונה וקישורים, מפרסמת אותה בבלוג ומפיצה אותה ברשת. לפני עשר שנים נדרש בונה אתרים מקצוען שיעשה את זה. היום כבר לא צריך אותו. הוא הרי בנה תוכנה שעושה עכשיו את עבודתו.
ככל שהטכנולוגיות משתפרות, אני מאמין שהם יתחילו לפתח את הטכנולוגיות העתידיות בעצמם. זהו  הרעיון העומד מאחורי ה Technological Singularity לטוב ולרע.

בהצלחה לכל המתכנתים ואנשי ההיי-טק.
אם Watson או Hal או לא עלינו Skynet ישתלטו על המקצוע שלכם, אתם תמיד מוזמנים לקרוא ספר מודפס בפינה שקטה של הספריה.
הספרנים שלנו ישמחו לעזור לכם.



Enhanced by Zemanta

יום שני, 25 באפריל 2011

כפתור "שלח" החדש של פייסבוק


יש הרבה בעיות של פרטיות עם כפתור ה"אהבתי" -like של פייסבוק. דוגמא לכך כבר הזכרנו בעבר.
כשאני אוהב אתר מסוים או כתבה או תמונה ולוחץ על like, מיד תופיע תמונה עם קישור ותקציר בקיר שלי לעיני כל חברי. אם אחד החברים יגיב ל like הזה, גם חבריו (שאינם חברי) יראו מה אהבתי.
מובן שלא את כל הדברים שאני אוהב אני מעוניין לשלוח לכולם.

לכן לפני מספר ימים השיקו בפייסבוק את כפתר ה"שלח" - send. בעזרת כפתור זה אוכל לשלוח קישור לחברים ספציפיים בפייסבוק ואפילו לקבוצות בהם אני חבר.
בדרך כלל בסוף כתבה יש אפשרות של שליחת הכתבה בדוא"ל אבל אז אני צריך ללכת לחשבון הדואר שלי לחפש את הכתובות. עדיף כבר לשלוח את הקישור ישר מהדואר. אבל עכשיו בעזרת כפתור ה send החדש, פייסבוק יציג לי מיד את כתובות החברים (בפייסבוק) וישלח להם ורק להם את הקישור.
הכפתור הזה חדש ולכן נכון להיום 26.4.2011 לא רואים אותו הרבה, אבל זה רק עניין של זמן. בקרוב ליד כל אפשרויות השיתוף כמו שמור ב delicious, שלח לטוויטר, לבלוג,ל Digg וכד' נראה שלוש אפשרויות של שיתוף בפייסבוק - שלח לפייסבוק, אהבתי, שלח לחברים.
קצת מבלבל? לא נורא זה התוצאה של הקלות הרבה של הפצת מידע בעידן המדיה החברתית. עוד על כך בהרצאה בכנס טלדן Info 2011 בתארך 17.5.

כך נראה כפתור ה"שלח". תלחצו עליו ותראו את האפשרויות.





Enhanced by Zemanta

יום חמישי, 21 באפריל 2011

כנס טלדן - אינפו 2011

השנה בע"ה אני אמור לתת שתי הרצאות בכנס טלדן. אחת מהן לא היתה צפויה והיא במקום מרצה שלא יוכל להגיע. הרצאה זו תהיה דומה להרצאה שלי בשנה שעברה בנושא מנועי תשובות וטכנולוגיות חדשות המאפשרות קבלת תשובות ברורות לשאלות. שני דברים חשובים התחדשו מאז שנה שעברה. פייסבוק פתח שירות בשם  Facebook Questions איתו אפשר להפנות שאלות לחברים בפייסבוק, ושירות השאלות ותשובות Quora נפתח לקהל הרחב (אחרי הרבה זמן של "הזמנה בלבד"). אבל על כך אולי בפעם אחרת.

ההרצאה העיקרית תהיה ב 17.5 ביום העיון של עמי סלנט - "נתיבים מתחלפים בתחומי המידענות". להבדיל מהשנים האחרונות, ההרצאה הפעם תהיה קצת מופשטת יותר. אנסה לדבר על הקלות הכמעט בלתי סבלת של הפצת מידע ברשת בעזרת המדיה החברתית. זה נכון שכל אחד יכול לפרסם מידע בבלוג או וויקי או רשת חברתית אבל כיצד אפשר להעביר את המידע הזה הלאה כדי שהוא לא ישאר בבלוג אישי עם שנים וחצי צופים בלבד? צריך גם לשאול האם כדאי בכלל להפיץ מידע? למה זה טוב? למי זה מעיל?
כמובן שנדגים את הנושא בעזרת כל מיני כלים קטנים שקיימים היום ברשת.
כותרת ההרצאה היא "גוטנברג מתהפך בקברו: על הפצת מידע בעידן המדיה החברתית". הטענה היא שהמצאת הדפוס היתה אמנם אירוע מהפכני והיסטורי אבל השינוי הגדול יותר קרה רק בעשור האחרון. גם כשערי אירופה בסוף ימי הביניים התמלאו בבתי דפוס עדיין לקח זמן רב יחסית להפיץ את הספרים או העלונים המודפסים. אנשים רבים לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב כך שהדפוס שינה את חייהם רק בדרכים עקיפות. גם האדם הפשוט שידע לכתוב לא יכל להפיץ מידע כתוב בגלל מוגבלויות כספיות או חברתיות. במידה מסוימת זה נכון גם לגבי העשור הראשון של הרשת. כדי לפרסם ולהפיץ מידע דיגיטלי היה צורך בידע בבניית אתרים או כסף וסיבה מוצדקת להשקיע אותה כדי שמישהו אחר יבנה עבורך אתר.
היום כל ילד יכול לפרסם ולהפיץ את דבריו לכל העולם תוך שניות בחינם. האם זה דבר חיובי או שלילי? ננסה להתייחס לזה בהרצאה.
יש לי עוד הרבה עבודה על המצגת. הכנס בעוד ארבע שבועות.

בינתיים שיהיה לכולם חג פסח שמח.

יום ראשון, 27 במרץ 2011

ספר הלימוד בעולם דיגיטלי

היום נסעתי לתל אביב לכנס "מעצבים את העתיד: ספר הלימוד בעולם דיגיטלי".



תוכנית הכנס.


המושב הראשון התקיים באודיטוריום של בית התפוצות. את הרצאת המליאה העביר פרופ' David Weinberger. נוכחותו בין הדוברים היתה הסיבה העיקרית שבאתי. מאד רציתי לשמוע אותו מדבר והוא לא איכזב. ווינברגר הוא מחברו של רב המכר Everything is Miscellaneous וההרצאה דנה בנושא זה. הוא הסביר שכמות הידע הקיים היום אינו מאפשר ארגון מסודר. ספריה למשל יכולה להיות ממוינת לפי נושאים ומספרי מיון אבל בתוך כל הסדר הזה יש מחסור אדיר של ספרים שמסיבות שונות לא נמצאים בספריה. הוא טען שאנציקלופדיה בריטניקה כוללת רק 65,000 ערכים לעומת מליונים בוויקיפדיה בגלל העלות הגדולה של הוספת כרכים. הוא הדגים איך ערכים מסוימים התקצרו במשך ההיסטוריה של המהדורות השונות של האנציקלופדיה על מנת לחסוך מקום לערכים חדשים שהתווספו. דבר כזה לא מהווה בעיה כמובן בוויקיפדיה. בנוסף לכך ערך בוויקיפדיה יכולה להכליל עשרות קישוריות למאמרים נוספים רלוונטיים, דבר שבאנצקלופדיה מודפסת הוא בלתי אפשרי. ווינברגר הדגיש שחוסר ארגון הוא הארגון החדש ודיבר על user generated content כגון הוספת תגיות על ידי משתמשים כדי לתאר תמונות ב Flickr שהועלו על ידי ספריית הקונגרס.


בפאנל קצר בסוף הבוקר אמרה חברת הכנסת עינת וילף שהיא צופה בעתיד הקרוב שכל תלמיד יגיע לבית הספר עם מחשב טבלט והשיעורים יתקיימו בצורה הרבה יותר אינטרנטית. הקהל לא כל כך הסכים. זה היה נשמע אופטימי מידי. שילה דה-בר יו"ר טכנולוגיות בידיעות אמר שיש בעיה רצינית בכך שיש פלטפורומות ופורמטים שונים של מידע דיגיטלי ויהיה מאד מורכב לאחד אותם. כתגובה אמר ג'יימס ברידל איש טכנולוגיה ממו"ל בלונדון, שכבר דנים בבעיה זאת זמן רב. יש פתרונות ומי שרק עכשיו מתחיל לשאול את השאלות הולך לפספס את הרכבת.

המושב השני התקיים בקמפוס מט"ח שמעבר לכביש.
פרופ Renne Hobbs מסרההרצאה יפה בה היא הסבירה את ההתפתחויות השונות של "אורינות" מהעבר ועד היום. היא דיברה על נתינת כלים מתאימים לתלמידים על מנת להכין אותם להמשך דרכם. Hobbs אמרה שהיא מתנגדת לספרי לימוד (text books) שתמיד בנויים בצורה מסודרת והגיונית. החיים מחוץ לבית הספר אינם תמיד מסודרים והגיוניים. היא גילתה ש 70% מתקציב החינוך בארה"ב מושקע בטכנולוגיות וכלים חדשים ורק כ 30% על הכשרת המורים והכנתם לשיטות החדשות.
עפרה רזאל מנהלת חינוך מיוחד במט"ח אמרה שספר הלימוד הדיגיטלי הוא בשורה משמחת מאד לבעלי מוגבלויות. עוורים ולקויי ראיה יכולים לשמוע את הקראת הטקסט או לשנות את גודל הפונט והצבעים כדי שיתאימו לצרכיהם.

חבר הכנסת דניאל בן-סימון הצחיק את הקהל כשסיפר על עברו ככתב בעיתון הארץ. הוא סיפר שב 2005 כתב מאמר קצת תקיף והעורכים "זרקו" אותה למהדורת האינטרנט של העיתון, דבר שאז נחשב כבזיון. היום הכתבים מתחננים שיכניסו את מאמריהם לאתר העיתון ולא לעיתון המודפס. חבר הכנסת ניבא שבשנים הקרובות יעלם מהעולם מהדורות מודפסות של עיתונים.
זה הביא את מנחה המושב אלי קנאי מנהל טכנולוגיות מ"אביחי" לשאול איפה יהיה הספר בעתיד? האם יהיו בכלל ספרים?
ד"ר רות קלדרון יו"ר עלמא ענתה שתמיד יהיו ספרים. אולי כל התכנים יעלו בשלב זה או אחר לרשת אבל הספר כחפץ קדוש ועוצמתי תמיד יתקיים.
אני חייב להסכים עם דבריה. לספר המודפס יש ערך נוסף מעבר לתוכן שבא. כרכים שיושבים על המדף או על השולחן מקרינים חשיבות מסוימת. הוזכר שספרים רבים נקנים ובסוף לא נפתחים אלא מקשטים שולחן בסלון או מדף. דבר כזה לא יתרחש בגרסה דיגיטלית. נשיאי המדינה וראשי ממשלה אוהבים להצטלם על רקע ארון ספרים מפואר למרות שאולי מעולם לא פתחו את הספרים שמאחוריהם. הספר הוא הסמל לידע וסמלים לא אמורים להיעלם.

למרות שנושא הכנס היה עתיד ספר הדיגיטלי, לא הוסבר מהו בדיוק ספר דיגיטלי. האם זה ספר סרוק? ספר מקוון עם לינקים למידע נוסף? שילוב של אודיו ווידיאו בספר? האם דבר כזה בכלל נקרא ספר? אולי זה פשוט אתר אינטרנט?
סביר להניח שכל התשבות נכונות ובשנים הבאות נראה תשובות מעניינות נוספות. מעניין שלמרות שרבים מנבאים את סוף הספר המודפס, עדיין אנו משתמשים במילים כמו עמוד, לדפדף, דפדפן וכד'. עפרה רזאל סיפרה שבהשראת הספר המודפס, עדיין משתמשים בקצה האצבע כדי לדפדף באייפאד בדיוק כמו שעושים בספר אמיתי.

אלו רק חלק קטן מהדברים שנאמרו בכנס. חלק מהדוברים נגעו בנושאים אליהם אני מתכנן להתיחס בכנס טלדן במאי. המעבר מהפפירוס להיפרטקסט והקלות הלפעמים מעוררת פליאה בה אפשר לפרסם כיום מידע.
סך הכל היה יום מוצלח. הכנס ממשיך גם מחר אבל בכל זאת צריך לעבוד. הספרים וכתבי העת הפיזיים עדיין מחכים לי בספריה.

יום רביעי, 2 במרץ 2011

התגובות החדשות של פייסבוק

Facebook logoImage via Wikipedia 
מהיום יש אפשרות חדשה להגיב על ידיעות וכתבות באתרים שונים. בדרך כלל כל בלוג או אתר חדשות מאפשר להשאיר תגובה אבל עם Facebook Comments, אפשר אוטומטית לפרסם את התגובה בחשבון הפייסבוק האישי ולא רק באתר עצמו.

בסך הכל מכניסים לפוסט או לדף, שורת קוד קצרה ומיד תופיע האפשרות להגיב. 

כשהתגובה תופיעה בפייסבוק, יוכלו חברי לראות אותה ולהגיב. החידוש הגדול הוא שמה שחברי יגיבו בפייסבוק, יחזור אל אותו בלוג או אתר ויופיע שם. זה כמובן הולך להיות בעיית פרטיות לא קטנה. אם אני מגיב למשהו שחבר פרסם על הקיר שלו, לא בטוח שאני ארצה שכל העולם יראה את זה באתר חיצוני. המון אנשים הולכים לטעות בזה לפחות בשלב הראשון.

זה יכול להיות שימושי מאד ככלי פרסומי. אם מישהו יגיב בעזרת FB Comments על פוסט שכתבתי, כל חבריו בפייסבוק יראו את זה. זה דומה מאד למה שעשו לאחרונה בפייסבוק עם לחצן ה "like". עכשיו כשלוחצים על like בבלוג או אתר מסוים זה מופיע גם בחשבון הפייסבוק שלי.

הנה דוגמא:





Enhanced by Zemanta

יום רביעי, 9 בפברואר 2011

שיפוט אקדמי מול פוסטים וציוצים

כתבה מעניינת הופיע בחלק החדשות של האתר של כתב העת Nature.

בתחילת הכתבה מוזכר מחקר שפורסם בכתב העת Science. המחקר מסביר שניתן היום להעריך את גילו הצפוי של האדם בדיוק של 77% הודות לזיהוים של קבוצה מסוימת של גנים.
חוקרים אחרים לעגו לכותבי המאמר ב Science ופרסמו את דעותיהם בעזרת Twitter ובבלוגים. תוך שבוע פרסמו מחברי המאמר שיתכן והיה להם טעות.

למרות שהמאמר עבר שיפוט מטעם Science, הוא לא עמד בלחץ של חוקרים אחרים מומחים בתחום, שהחליטו להגיב.
מה זה אומר על תהליך השיפוט של כתבי עת אקמיים? מה זה אומר על יוקרתו של Science שנפגע רק לפני כמה שנים בסקנדל מאד מתוקשר?
ומה זה אומר לגבי כוחה העצום של אתרי וכלי Web 2?

יש חוקרים שמעדיפים להראות את מאמריהם לציבור בטרם יפרסמו אותם בכתבי עת כמו ב arxiv למשל. בעזרת ביקורת בונה הם יוכלו לשנות ולתקן את המאמר ואז לנסות לשלוח אותו לפרסום מדעי מוכר.
מי שעושה שימוש יעיל בכל ההערות וההמלצות הללו, הוא אתר Faculty of 1000. להם יש אלפי שופטים שמדרגים מאמרים שמתפרסמים בכתבי עת שונים ומוסיפים מהידע שלהם על הנאמר. כל זאת לטובת המחקר האקדמי. יש להם גם שיטת דירוג משלהם.

בכתבה מופיע שיטת הערכה בשם  'alt-metrics'. בשיטה זו נמדדת כל הפעילות ברשת סביב מאמר שפורסם. בסוף ניתן יהיה לתת דירוג למאמר בהתאם ל  'alt-metrics' שלו. 
זה מזכיר קצת את שיטת ה Sentiment Analysis עליו דיברנו במקום אחר.

יום שלישי, 11 בינואר 2011

מחקר ביבליומטרי - מה אפשר ללמוד מ Google Books

Google BooksImage via Wikipedia
הפרויקט הענק של Google Books נתקל בקשיים משפטיים רבים מאז שב 2004 Google התחילו לסרוק מליוני ספרים מספריות גדולות ברחבי העולם.  

אין  ספק שהפרויקט הזה הוא נהדר לסטודנטים, חוקרים וספרנים למרות ענייני זכויות היוצרים.
אפשר לקרוא לא רק ספרים ישנים מלפני 70 שנה אלא גם ספרים חדשים מהשנים האחרונות בהתאם להסכם של המו"ל עם Google. יצא לי לקרוא מספר ספרים חדשים כמעט במלואם. זה נכון שחלק מהעמודים לא ניתנים לצפיה (במטרה שיקנו את הספר) אבל לפעמים אפשר להסתדר גם בלעדיהם.

אבל עם בסיס נתונים כזה גדול (2 טריליון מילים מ-15 מליון ספרים ב 400 שפות מ 100 מדינות) לא לקח זמן עד שמישהו הבין שיש כאן אוצר של מידע ביבליומטרי.

חוקר מאוניברסיטת הרברד בשם ארז ליברמן עדן, פנה אל Google בבקשה לקבל גישה לנתונים בפרויקט Google Books. הוא טען שעל ידי ניתוח של המילה הכתובה כפי שהודפסה במשך מאות שנים, ניתן ללמוד על התפתחויות שונות בתרבות ובשפה.

לאחרונה פורסם כתבה בגירסה המקוונת של כתב העת Science לגבי הגילויים המעניינים עד כה. הגישה למאמר בטקסט מלא, למורשים בלבד אבל יש גם מאמר פופולרי יותר ב New York Times.

בין היתר גילו החוקרים 500,000 מילים באנגלית שאינם מופיעות במילונים של ימינו.
במאה שנים האחרונות גדלה השפה האנגלית ב 70% ועומדת כיום על כמליון מילים.
לקח בממוצע 66 שנה להתפתחויות טכנולוגיות שהופיעו בתחילת המאה ה-19, לקבל פרסום ומודעות בחברה ובתרבות. לעומת זאת בסוף אותה המאה לקח רק 27 שנים.

אפשר גם לעקוב אחרי השפעתם של דמויות או ארועים מפורסמים במשך ההיסטוריה. פעם זיגמונד פרויד הופיע יותר בספרות מאשר צ'ארלס דרווין, אבל החל מ 2005 נראה שדרווין מוביל. 
כיכר טיאנמאן מופיע יותר בספרים באנגלית מאשר בספרות סינית החל מ 1989.

בעקבות המחקר פותח כלי נחמד, איתו כל אחד יכול לחפש מילים (ולהשוות בין מילים) המופיעים בספרי Google Books במשך השנים.
כלי זה נמצא במעבדות של Google ופתוח לכולם. אפשר לגלות שם דברים מאד מעניינים לדוגמא, כבר לפני 110 שנים השתמשו באינטרנט ?!?!?!

Enhanced by Zemanta
Real Time Web Analytics