מי רוצה הזמנה לגוגל פלוס?

Image by The Daring Librarian via Flickr

יש לי מספר קטן של הזמנות לחלק לקוראי בלוג זה, העוקבים אחרי בטוויטר, באז ולינקדין. תשלחו בקשה, כל הקודם...

יש התלהבות בין לאומית בימים האחרונים בכל הקשור לשירות החדש הזה. זה רק טבעי שכך יהיה בימים הראשונים. השאלה היא מה יקרה כשכולם ירגעו ואור הזרקורים תכבה.

גוגל  מדגישים שב Google+ היתרון הגדול הוא יצירת קבוצות ייעודיות על מנת לפרסם מידע, תמונות, סרטונים וכו' רק למי שאני באמת רוצה. אפשר להכין קבוצה למשפחה, לחברים או קבוצה מקצועית. בפייסבוק יש גם כן אפשרות כזאת. אפשר להקים קבוצות או דפים. אפילו פרסומים רגילים שלי בקיר נראים רק למי שהגדרתי מראש.

נכון, אני מודה שב Google+ זה יותר קל. אבל בסופו של דבר האם באמת יש הבדל גדול כל כך בין שני המתחרים הענקיים הללו?

במשך שנים בנינו בהקפדה (או שלא) סביבה חברתית רחבה בפייסבוק. עם החברים הללו שוחחנו, שיחקנו ושיתפנו מידע. האם מישהו הולך לקום יום אחד, להיפרד מכל חבריו בפייסבוק כדי לפתוח דף חדש בגוגל פלוס?

אני לא רואה את זה קורה.

יתכן שאנחנו נשתמש בשניהם כפי שאנו משתמשים ב Linkedin, Twitter ופייסבוק באותו הזמן. 

ימים יגידו.

Quora

קוראי בלוג זה יודעים שבשנה האחרונה התעסקנו די הרבה עם הנושא של אתרי שאלות ותשובות למיניהם. על זה הרצאתי כבר מספר פעמים. יש כידוע כל מיני סוגים של טכנולוגיות ברשת העוזרות לנו לענות על שאלות ולמצוא פתרונות לבעיות. חלקם מבוססים על הרשת הסמנטית, חלקם על הרשת בזמן אמת (real time) וחלק גדול מבוססים על עזרה מגולשים אחרים. הזכרנו שיש גם אתרים שמשלבים בין טכנולוגיות שונות.

לפני כשנה הושק אתר השאלות ותשובות Quora. כתבו הרבה על זה בבלוגים הטכנולוגיים. פתיחת חשבון ב Quora בארץ התאפשרה רק לפני כחצי שנה.

אז מה מיוחד באתר זה?

במידה מסוימת זה מזכיר קצת את Aardvark ו Fluther שכל כך אהבתי. גם ב Quora השאלות מופנות למומחים בתחומים רלוונטיים בהתבסס על הפרופיל שלהם בפייסבוק טוויטר ושאלות שהם כתבו או תשובות עליהם ענו בשירות הזה.

כשאני נכנס לחשבון שלי ב Quora, אני רואה רשימה של שאלות בתחומים שכנראה יעניינו אותי. אני לא מתבקש לענות עליהם. זה לא בדיוק הגישה ב Quora. המטרה היא לגרות אותי ולגרום לי להשתתף בדיון שמתפתח סביב השאלות. האתר הזה מאפשר לי להעשיר את הידע בעזרת כל מיני אנשים אחרים ששותפים לצרכי המידע שלי. יש כאן היבט חברתי ברור.

אפשר לא רק לענות על שאלה או לקרוא תשובה של מישהו אחר, אלא גם לערוך את התשובות והשאלות בצורה מדויקת יותר כדי למקד את הדו-שיח. אפשר לעקוב אחרי השאלות/דיונים הללו ולהתעדכן כל פעם שמישהו מוסיף מידע.

היתרון הגדול שאני רואה בינתיים הוא קהל המשתמשים. כצפוי רוב השאלות הם בתחום האינטרנט והטכנולוגיה (אבל בהחלט לא רק) והעונים הם בדרך כלל מומחים בעלי שם בתחומם. עורכים וכתבים של בלוגי טכנולוגיה מפורסמים, מנכ"לים של חברות היי-טק, סופרים וכד'. ב Quora מצפים מכולם להזדהות בשמם ולציין את עיסוקם. בצורה זו אפשר גם להפנות שאלות ישירות לבני אדם ספציפיים שלדעתינו יכולים לעזור לנו. בדרך כלל הם גם עונים.

יש באתר הזה כמויות אדירות של ידע והמלצות, מאנשים שבאמת מבינים.

גם מנוע החיפוש הפנימי הוא מצוין. תוך כדי הקלדת שאלה, מופיעים רשימה של שאלות שאולי מתאימים לי. שאלות שכבר נשאלו וקיבלו תשובות.

נחמד להיכנס מדי פעם לראות מה חדש ולהעשיר קצת את הידע.

אתר מומלץ ומאד מלוטש.

מטרתינו ומטרתה של גוגל

השבוע פרסם המידען הבריטי שרובינו מכירים Phil Bradley קטע מקורי על מטרתם של ספרנים וספרניות לעמת המטרה של גוגל. הקטע קיבל הרבה ביקורת חיובית ורינת העלתה לינק לדף "מידע וספרנות" שלנו בפייסבוק.

החלטתי שמן הראוי לתרגם את הדברים הפשוטים אך יפים ללשון הקודש. לא רציתי להיעזר ב Google Translate. התרגומים של כלי זה בדרך כלל לא מדויקים ולפעמים אפילו מצחיקים.

אבל זה לא הסיבה היחידה...

מטרתם של ספרנים/יות היא:

 

לעזור, לסייע. ללמד, לאסוף ולהלהיב.

 לקטלג, למפתח, לסדר ולארגן.

 למצוא, לגלות, לקדם ולהציג. לעניין, לסקרן, לשעשע ולהדהים.

 לעורר השתאות.

 לעזור לילדים, מבוגרים, קשישים, בעלי מוגבלויות, עשירים, עניים, לבעלי קול ולאלו שלא.

 להגן על מקורות, לשמר אותם, לאחסן אותם, לשמור אותם לעתיד.

 לספק דעות מגוונות, לעורר מחשבה, שיחה, מחקר והנאה.

 לתת את התשובה הטובה ביותר, להתאים את התשובה לשואל, לספק מספיק מידע מבלי להעמיס על המשתמש, אבל די מידע כדי לעזור.

 לשפר את הקהילה המקומית, חברה, בית ספר, מכללה, ארגון, מדינה ואת העולם.

 

מטרתה של גוגל היא:

 לעשות כסף

Google +

                                

חדשות היום - Google +1.

לאחר ציפיה ארוכה בגוגל התחילו להשיק סוף סוף את הרשת החברתית החדשה שלהם.

הם אמנם לא חדשים בתחום, רשת Orkut קיימת כבר הרבה שנים, אבל עכשיו מדובר כנראה בפרויקט גדול ומלוטש יותר - רשת חברתית נוחה לשימוש עם דגש על קבוצות חברים.

כולם שואלים כמובן האם זה יהיה מתחרה ראוי לפייסבוק?

בינתיים צריך לשלוח בקשה כדי לקבל הזמנת הצטרפות. כשאקבל הזמנה, אבדוק את זה יותר לעומק.

72 זקנים גם בטלפון

אפשרות חדשה ב Blogger, התאמת הבלוג למסכי סמארטפונים.

לבעלי טלפונים שרוצים לקרוא את הבלוג הזה מהנייד יש עכשיו מנשק נקי, ברור ויפה. זה כמובן לא מעיד על התוכן.

יש גם QR code

שואלים ברשת החברתית

Image via Wikipedia

בהרצאה השניה בטלדן דיברתי על פתרון בעיות ותשובות לשאלות באמצעות כלים שונים ברשת. אני עוד מקווה להקליט את זה מתישהו (לפני שיגמר לי 30 ימי ההתנסות ב Camtasia).

התייחסתי בין היתר לתופעה מענינת בה אנשים מנצלים את הרשת החברתית שלהם כדי לשאול שאלות.

Aardvark שעליה דיברנו מספר פעמים בעבר, מאפשר בניית רשת חברתית אישית והגדרת חברים כמומחים בתחומים שונים. בצורה זו השאלה שלי תופנה לחבר שמבין בבעיה.

זהו כמובן גישה מאד הגיונית. אנחנו סומכים יותר על דעתם של חברינו מאשר על אנשים זרים. זה בולט במיוחד כשאנו רוצים עזרה או המלצות בנושאים אישיים. אני יכול לחפש המלצה לספר באתרי ספרים שונים אבל אשמח לקבל המלצה כזו דווקא מחבר שמכיר אותי ויודע אילו ספרים אני אוהב. יכול להיות שיש רבי מכר מוצלחים מאד אבל אני דווקא אוהב את הזנב הארוך של ז'אנרים פחות פופולריים (לא באמת). החברים שלי יודעים את זה.

מחקר מעניין שהזכרתי בהרצאה (וגם כאן בבלוג) מוכיח את התאוריה ההגיונית הזאת. בסקר השתתפו כ 650 משתתפים שמשתמשים בפייסבוק כדי לבקש עזרה מחבריהם. מהם הסיבות העיקריות לאופן השימוש הזה?

24.8% ענו שהם שואלים שאלות ברשת החברתית מפני שהם סומכים יותר על התשובות שיקבלו שם (מחבריהם).

21.5% ענו שבעזרת רשת חברתית אפשר לקבל חוות דעת אמיתית מבן אדם ולא רק קישורים שמציג מנוע החיפוש.

כדי לבסס יותר את נושא השאלות והתשובות ברשת החברתית, השיקה פייסבוק בשנה שעברה את Facebook Questions. הרעיון הוא יותר בניית סקרים מאשר מציאת תשובה לשאלה אבל זהו בכל זאת כלי שמושי. אני שואל שאלה כמו "איפה כדאי לטייל עם הילדים בחופש?" ומציע מספר אופציות. החברים בוחרים את האתרים שהם מכירים ואוהבים וכך אפשר לראות איזה אתר מקבל את הדירוג הגבוה ביותר. החברים יכולים גם להוסיף אתרים נוספים שאני לא הזכרתי.

טוויטר הוא כלי נהדר למענה על שאלות בזמן אמת. אני שואל בציוץ וכל העוקבים אחרי יכולים לנסות ולעזור. יש מספר אפליקציות לטוויטר שהזכרתי בהרצאה שיכולים להפיץ את השאלה שלי למעגל רחב הרבה יותר ולהגדיל את הסיכוי לקבל תשובה.

Tweet QA, Tweet Brain ואחרים מחפשים שאלות שנשאלו בטוויטר. הם מזהים מילות שאלה כמו Help, does anybody know?, question וכד' ומפרסמים את הציוצים האלו באתר שלהם לעיני משתמשים רבים שיכולים לענות עליהם.

Info graphic (איך אומרים את זה בעברית?) מעניין שראיתי היום מדגים את השימוש שנעשה בטוויטר כדי לשאול שאלות. 

InboxQ - Answer Questions on Twitter

המסקנה העיקרית מהמחקר הזה הוא, שככל שיש לנו יותר עוקבים בטוויטר, יש יותר סיכוי שנקבל תשובה טובה ומספקת. (אי אפשר לדעת מאיפה הגיעו הנתונים אז אולי לא כדאי לסמוך יותר מדי על הנתונים.)

פרסום והפצה של מידע בעידן המדיה החברתית - ההרצאה

זה היה קשה.

אם חשבתם שהרצאה לפני קהל זה דבר לא פשוט, גיליתי אתמול בערב שקשה עוד יותר להרצות אל עצמך.

מאד רציתי להקליט את ההרצאה מכנס טלדן ולא רק לשלוח את המצגת. מצגת ללא ההסברים מעבירה חצי מסר.

אז התקנתי את Camtasia (לתקופת נסיון של 30 יום). עם תוכנת כאלו אפשר לדבר תוך כדי הצגת מסך המחשב ובדרך זו להסביר לצופים את ההדגמות. ל Camtasia יש גם כלים מיוחדים למצגות Powerpoint. אז ניסיתי להקליט אבל כל הזמן התבלבלו לי המילים ושכחתי מה רציתי להגיד. לקח לי בערך 15 נסיונות רק להגיע לשקופית החמישית. אפשר לעשות הפסקה באמצע ההקלטה, לשאוף אוויר ולהמשיך ועשיתי את זה פעמים רבות. זהו כלי מקצועי ולא שמים לב להפסקות הללו.

את ההרצאה הזו העברתי ביום השני של הכנס ביום העיון של עמי סלנט "נתיבים מתחלפים במידענות". ניסיתי לתאר ולהדגים את הקלות בה אפשר לפרסם ולהפיץ מידע בעזרת המדיה החברתית, לעומת המצב שהיה קדם לכן בעידן הדפוס.

אז הנה לפניכם התוצאה הסופית. זה רחוק מלהיות מושלם ולכן אני מצרף כאן גם קישור למצגת עצמה למי שלא רוצה לשמוע אותי שובר את השיניים.   http://www.authorstream.com/Presentation/danieljl-1027467 העברית בחלק מהשקופיות זזה לצד שמאל אבל זה לא מפריע.

אני קורא לכל יתר המרצים לנסות לעשות משהו דומה. היו עשרות הרצאות מרתקות וחשובות בכנס וחבל שכל המידע הזה ילך לאיבוד. 

עכשיו צריך להקליט את ההרצאה השניה.

אולי בפעם אחרת.

ותודה לג'ני סוטניק על התמונה (אני עומד קרוב יותר למסך. לידי עמי סלנט)