לאחרונה הושק האתר החדש של הספריה הדיגיטלית העולמית. השם המופצץ הזה לא ממש עומד בציפיות.
היוזמה כמובן מאד ברוכה. מי שעומד מאחורי הפרויקט הוא האו"ם (UNESCO) שהרימה את הכפפה שזרק מנהל ספרית הקונגרס ג'יימס בילינגטון ב 2005. לי נראה שהם שחררו את האתר לעולם עוד לפני שסיימו את מלאכת האיסוף.
מבחינה ויזואלית האתר נראה מושקע ומעודכן אבל מבחינת התוכן ניכרת מאד החוסר. אתר שמתיימר להיות הספריה האוניברסלית לא יכול להרשות לעצמו להציג בקושי 1000 פריטים.
הרעיון הוא לאסוף פריטים ישנים מספריות ומוזאונים מרחבי העולם, ולהעביר אותם בצורה דיגיטלית לאתר. מדובר על ספרים עתיקים, מפות, סרטונים וכד' מקוטלגים וממוינים לפי דיואי.
המשתתפים הם ספריות ומוזאונים המעבירים את התכנים שלהם למנהלי האתר. הנציג הישראלי הוא הספריה הלאומית.
החסרון הרציני הוא שיטת החיפוש. האתר בנוי בצורה המעודדת דפדוף (browsing) ולא חיפוש. אין חיפוש מתקדם, דבר שמאד חשוב בסוג כזה של אתר. מי שמתעסק עם סוגי חומרים אלה הם בד"כ חוקרים ואקדמיים (מי עוד מתעניין במפות עתיקות של אירופה או ספר תהילים מלפני 500 שנה). חוקר בד"כ מחפש פריט ספציפי ואם אין לו אפשרות לחפש לפי שדות ספציפיים כמו מספר המיון או האוסף, אין לו דרך להגיע ליעדו. בינתיים מכיוון שהאוסף כל כך קטן אפשר לעבור על כל הפריטים במספר דקות ולא צריך שדות חיפוש מתקדמים אבל זה כמובן גישה לא רצינית.
אני מקווה שספריות ומוזיאונים ישתפו יותר פעולה ויאפשרו גישה פתוחה יותר לאוצרותיהם.
פרויקט כזה הוא חשוב אך מנהלי האתר לא יכולים לעבוד ללא עזרה.
בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה