אני קורא כרגע את הספר Rewired של Larry Rosen. גם הוא וגם Don Taspcot בספר Grown Up Digital טוענים שהנוער והצעירים של היום מאד מתוחכמים ויודעים להשתמש בטכנולוגיות רבות בזמן אמת בצורה מאד מוצלחת. הם מוכשרים מאד ובכמה רמות מעל הוריהם.
אולי בהזדמנות אחרת נתייחס יותר בעומק לספרו של Rosen (אני עדיין בהתחלה).
ספר נוסף שאני מנסה לסיים עכשיו הוא The Dumbest Generation של Mark Bauerlein. הספר כתוב בצורה קצת משעממת. המון המון סטטיסטיקות במקום סיפורים ודוגמאות. בכל זאת הספר חשוב מאד. השורה התחתונה שלו היא כך:
בעבר חיי החברה של הילד הסתיימו בערב לאחר בית הספר ופגישה במגרש המשחקים. כל הערב עד לשעת השינה היתה מוקדשת לאינטרקציה של הילד עם עולם המבוגרים. הוא ראה את הוריו, שמע אותם משוחחים בענייני מבוגרים, צפה בחדשות בטלוויזיה, עשה שעורי בית, סידר את חפציו וחדרו (לא מרצונו כמובן) קרא ספר והלך לישון.
כיום הילד חי בסביבה של ילדים בני גילו, כמעט 24 שעות ביממה. גם בבית הוא משוחח איתם בין עם זה בטלפון הסלולרי, צ'ט דוא"ל ובעיקר SMS. במקום לשבת עם ההורים הילד רץ להתעדכן בפייסבוק כדי לראות מה השתנה בעולם הקטן שלו בדקות האחרונות. במקום לצפות בחדשות העולם הוא רואה סרטונים ב Youtube, תוכניות ריאליטי או מוריד סרטים מאתרי שיתוף קבצים. זמן רב לאחר שהוריו נרדמו הוא עדיין מסמס ומצייץ לחבריו בטלפון או בטוויטר.
השפה והידע של הילד המתבגר נשאר ברמה של ילד. אין לו ממי ללמוד את השפה וההתנהגות של המבוגרים. הוא לא קורא ספרים ולא מבקר בגלריות, ספריות ומוזיאונים. הוא לא מכיר את המתרחש היום ובעבר בעולם הגדול. מדע, היסטוריה, אזרחות, אומנות לא מעניינים אותו. הוא חי רק למען חבריו ואיתם הוא נמצא כל הזמן.
טענות אלו קצת קשות אבל אני מניח שיש בהם הרבה אמת. אינני בטוח שהמצב בארץ משתקף בספר. יש כל כך הרבה נושאים דחופים בחדשות בישראל שקשה לא להיוודע ולהתייחס אליהם. גם מבחינה טכנולוגית לא נראה לי שילדינו משתווים לעמיתיהם בארה"ב ואולי טוב שכך.
בכל מקרה Mark Bauerlein ו Don Tapscott הם בעלי דעות מאד מנוגדות.
במקום לקרוא את הספרים אפשר לצפות בראיונות שנערכו איתם ב Youtube.
מה אתם חושבים? מי צודק?
אשמח לשמוע את חוות דעתכם בתגובות.
צפיה מועילה.
Mark Bauerlein: The Dumbest Generation
2 תגובות:
לצערי אני מסכימה יותר עם החוקר הראשון מתוך התבוננות מהצד על הדור הצעיר יותר במשפחה. והייתי מוסיפה טענה אפילו עוד יותר קשה - השימוש האינטסיבי כל כך בטכנולוגיות המדוברות פוגע לא רק בידע, בתהליכים חברתיים נורמטיביים (הורים-ילדים), אלא גם בתחום הרגשי והמעורבות הרגשית שלהם במציאות. הכל איכשהו מצטמצם לתגובות וכמות הלייקים בפייסבוק -דבר שנתפס ממש בשיא הרצינות (!). "העלום הוירטואלי הקטן שלהם" - זאת המציאות הרגשית...
לגבי העובדה שהצעירים היום יודעים להשתמש בבת אחת בכל מיני טכנולוגיות - לדעתי עדיין לא הופך אותם למתוחכמים יותר. לא הכמות של הטכנולוגיות קובע עד כמה הם מתוחכמים - אלא רמת הריכוז ויכולת פתרון בעיות. זאת דעתי.
תודה על הפוסט - מעניין מאוד :-).
תודה sunny me
אני מסכים עם מה שאת אומרת לגבי המעורבות הרגשית שלהם אבל Don Tapscott חושב בדיוק ההפך כפי שעולה מספרו. הוא כותב שהם מעורבים בנעשה סביבם ורוצים להפוך את העולם למקום טוב יותר. אני לא רואה את זה קורה.
Nicholas Carr כותב שהמולטי-טסקינג שהם עושים בכל מיני טכנולוגיות אמנם משפר כישורים מסוימים כמו תפיסה חזותית אבל פוגע ביכולת הריכוז. לפי תיאורים שלו ושל אחרים כמו Larry Rosen נראה שכולם סובלים היום מהפרעות קשב וריכוז אבל במובן שונה מהמקובל. יש הרואים בזה דבר חיובי ויש שרואים בזה את הסוף של האנושות החושבת.
הוסף רשומת תגובה