חכמת ההמונים -מבט אחר

לפני חודשיים פרסמתי פוסט המתאר את "חכמת ההמונים". תיאוריה זו קובעת שסך הכל הדעות בקבוצה מגוונת, עדיפה וחכמה יותר מדעת יחיד של מומחה.

הבעיה היא שקבוצות בדרך כלל הם לא מגוונות. הדבר בולט מאד באתרי אינטרנט המאפשרים דירוג של גולשים. במחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופסור Vassilis Kostakos מפורטוגל עולה כי רוב הדירוגים הנעשים באתרים כמו Amazon, IMDB ו BookCrossings נעשים על ידי קומץ מדרגים. זאת אומרת שאם אתם רואים ספר או סרט שדורג במקום הראשון 100 פעמים, יתכן ששנים או שלושה אנשים אחראים לדירוגים אלו ולא 100 אנשים שונים.
אתרי אינטרנט מנסים להילחם בתופעות אלו בדרכים שונות. Amazon למשל מאפשרת למבקרים לדרג ביקורות של קוראי הספרים (ביקורת טובה או רעה). קל ומהיר לדרג בצורה זו (לא צריך לכתוב ביקורת) והתקווה היא שיותר מבקרים ישתפו את דעתם. אפשרות נוספת היא לאפשר למבקרים באתרים המאפשרים דירוג, לראות את היסטורית הדירוגים של המשתמשים. אם אראה שמדרג מסוים דירג את אותו פריט מספר פעמים, אדע לא להתיחס אליו ואתיחס לדירוג הכללי בזהירות.

התופעה הזו פוגעת "בחכמת ההמונים". ההמון אולי חכם אבל לא תמיד ההמון הוא באמת המון. ב Wikipedia למשל רק 1% מהעורכים אחראים לכמחצית מכל הערכים (או הוספות ותיקונים).

לדעתי חשוב וכדאי להיחס ברצינות לחכמת ההמונים אבל יש לבדוק קודם עם ההמונים המשתתפים הם באמת המונים, לפני שמסיקים מסקנות חשובות.

חכמת ההמונים

בשבוע שעבר הגיע אלינו איתי מחברת באזילה לדבר על social media marketing. בזמן ההרצאה הוא הזכיר את המושג חכמת ההמונים.

רציתי לעשות קצת סדר ולהסביר מהי משמעות המושג הזה מכיוון שקראתי הרבה מאמרים המזכירים את המושג לא במובן המקורי שלו.

חכמת ההמונים או באנגלית Wisdom of the Crowds הוא ספרו של ג'יימס סורוביצקי שפורסם בשנת 2004. שנתיים לאחר מכן הוא תורגם לעברית. הספר מנתח ומסביר את התאוריה שקבוצת אנשים תמיד תהיה חכמה יותר מאיש בודד גם אם הוא מומחה. מגוון הדעות בתוך הקבוצה, מאזנים אחת את השניה. הדעות הקיצוניות לשני הצדדים מתקזזים ונותר דעה ממוצעת משותפת שקרובה מאד לאמת. זהו ספר בתחום הכלכלה והפסיכולוגיה הפופולארית שזכה להמון תשבחות וביקורות חיוביות.

הדוגמא הקלאסית לחכמת ההמונים אותה מביא המחבר בתחילת הספר, מספר על המדען הבריטי Sir Francis Galton. בשנת 1906 גאלטון שהיה אז בגיל 85 ביקר ביריד למשק חי ועופות שהתקיים במערב אנגליה. באותו יריד היה תחרות של הערכת משקלו של שור גדול. 800 ממשתתפי היריד קנו כרטיסים ונחשו את משקל השור. קהל המנחשים היה מאד מגוון. חלקם היו "מבינים" כמו קצבים ובעלי חוות, אבל מאות אחרים היו בעלי מקצועות שונים ולא הבינו כלל בבקר. גאלטון תיאר זאת כאנלוגיה לדמוקרטיה. לכל אחד יש זכות בחירה ללא קשר לידיעותיו, כשרונותיו או מקצועו. לאחר התחרות גאלטון קיבל את פתקי הנחושים והפעיל עליהם כל מיני חישובים סטטיסטיים. הוא חישב את המשקל הממוצע שניחשו כל המשתתפים דבר שייצג את החכמה הקולוקטיבית של כולם. הוא שיער שהממוצע יהיה רחוק מאד מהמשקל האמיתי של השור כפי שהמשכורת הממוצעת במשק לא ממש משקפת את המצב האמיתי של המשכורות. אבל הוא טעה בגדול.

ההמון - משתתפי התחרות, ניחשו בממוצע שמשקל השור הוא 542.9 ק"ג. המשקל האמיתי היה 543.4!!! הפרש של 500 גרם סך הכל.

גאלטון פרסם את הדברים במאמר Vox Populi בגליון של Nature בשנת 1907.

מסקנה, יש חכמה להמונים אבל זה רק כאשר לוקחים את כלל הדעות יחד. ממוצע הדעות בקבוצה טובה יותר (וכמעט מדויקת) מאשר כל יחיד בקבוצה גם אם הוא מומחה. העיקר שלכל יחיד יהיה דעה אישית משלו שלא מושפעת מיתר חברי הקבוצה.

באופן כללי ניתן לומר ש Web 2.0 היא לא חכמת ההמונים (חוץ ממספר מקרים בודדים). בלוגים, רשתות חברתיות, וויקים וכד' מתבססים לפעמים על עבודה משותפת של מספר משתתפים. כל אחד תורם משהו משלו וביחד מתקבלת תמונה שלמה. לכל אחד יש תפקיד ולו תפקיד קטן. זה נקרא שיתופיות או collaboration.
לדוגמא: כשבונים בנין, לכל אחד יש תפקיד. יש מהנדס, חשמלאי, בנאי, אינסטלטור וכד'. אם אחד העובדים לא ממלא את תפקידו, הבנין לא יוכל להתקיים כראוי. זהו שיתוף פעולה אבל לא חכמת ההמונים או במונח קצת יותר "באזי" חכמה קיבוצית collective intelligence. בחכמת ההמונים כולם עושים את אותו הדבר או לפחות פועלים באותה הדרך לאותה מטרה ספציפית. זהו נושא רחב ומעניין שמתקשר מבחינה פילוסופית גם לרשת הסמנטית.

אני מקווה בע"ה לכתוב על כך פוסט או מאמר בעתיד.