יום חמישי, 2 ביולי 2009

חכמת ההמונים

בשבוע שעבר הגיע אלינו איתי מחברת באזילה לדבר על social media marketing. בזמן ההרצאה הוא הזכיר את המושג חכמת ההמונים.

רציתי לעשות קצת סדר ולהסביר מהי משמעות המושג הזה מכיוון שקראתי הרבה מאמרים המזכירים את המושג לא במובן המקורי שלו.

חכמת ההמונים או באנגלית Wisdom of the Crowds הוא ספרו של ג'יימס סורוביצקי שפורסם בשנת 2004. שנתיים לאחר מכן הוא תורגם לעברית. הספר מנתח ומסביר את התאוריה שקבוצת אנשים תמיד תהיה חכמה יותר מאיש בודד גם אם הוא מומחה. מגוון הדעות בתוך הקבוצה, מאזנים אחת את השניה. הדעות הקיצוניות לשני הצדדים מתקזזים ונותר דעה ממוצעת משותפת שקרובה מאד לאמת. זהו ספר בתחום הכלכלה והפסיכולוגיה הפופולארית שזכה להמון תשבחות וביקורות חיוביות.

הדוגמא הקלאסית לחכמת ההמונים אותה מביא המחבר בתחילת הספר, מספר על המדען הבריטי Sir Francis Galton. בשנת 1906 גאלטון שהיה אז בגיל 85 ביקר ביריד למשק חי ועופות שהתקיים במערב אנגליה. באותו יריד היה תחרות של הערכת משקלו של שור גדול. 800 ממשתתפי היריד קנו כרטיסים ונחשו את משקל השור. קהל המנחשים היה מאד מגוון. חלקם היו "מבינים" כמו קצבים ובעלי חוות, אבל מאות אחרים היו בעלי מקצועות שונים ולא הבינו כלל בבקר. גאלטון תיאר זאת כאנלוגיה לדמוקרטיה. לכל אחד יש זכות בחירה ללא קשר לידיעותיו, כשרונותיו או מקצועו. לאחר התחרות גאלטון קיבל את פתקי הנחושים והפעיל עליהם כל מיני חישובים סטטיסטיים. הוא חישב את המשקל הממוצע שניחשו כל המשתתפים דבר שייצג את החכמה הקולוקטיבית של כולם. הוא שיער שהממוצע יהיה רחוק מאד מהמשקל האמיתי של השור כפי שהמשכורת הממוצעת במשק לא ממש משקפת את המצב האמיתי של המשכורות. אבל הוא טעה בגדול.

ההמון - משתתפי התחרות, ניחשו בממוצע שמשקל השור הוא 542.9 ק"ג. המשקל האמיתי היה 543.4!!! הפרש של 500 גרם סך הכל.

גאלטון פרסם את הדברים במאמר Vox Populi בגליון של Nature בשנת 1907.

מסקנה, יש חכמה להמונים אבל זה רק כאשר לוקחים את כלל הדעות יחד. ממוצע הדעות בקבוצה טובה יותר (וכמעט מדויקת) מאשר כל יחיד בקבוצה גם אם הוא מומחה. העיקר שלכל יחיד יהיה דעה אישית משלו שלא מושפעת מיתר חברי הקבוצה.

באופן כללי ניתן לומר ש Web 2.0 היא לא חכמת ההמונים (חוץ ממספר מקרים בודדים). בלוגים, רשתות חברתיות, וויקים וכד' מתבססים לפעמים על עבודה משותפת של מספר משתתפים. כל אחד תורם משהו משלו וביחד מתקבלת תמונה שלמה. לכל אחד יש תפקיד ולו תפקיד קטן. זה נקרא שיתופיות או collaboration.
לדוגמא: כשבונים בנין, לכל אחד יש תפקיד. יש מהנדס, חשמלאי, בנאי, אינסטלטור וכד'. אם אחד העובדים לא ממלא את תפקידו, הבנין לא יוכל להתקיים כראוי. זהו שיתוף פעולה אבל לא חכמת ההמונים או במונח קצת יותר "באזי" חכמה קיבוצית collective intelligence. בחכמת ההמונים כולם עושים את אותו הדבר או לפחות פועלים באותה הדרך לאותה מטרה ספציפית. זהו נושא רחב ומעניין שמתקשר מבחינה פילוסופית גם לרשת הסמנטית.
אני מקווה בע"ה לכתוב על כך פוסט או מאמר בעתיד.




Reblog this post [with Zemanta]

3 תגובות:

חיים אמר/ה...

אהבתי את הפוסט שלך לגבי חכמ ההמונים. אני מאמיןם שהדבר נכון לכל דבר בחיינו אולם יש פה בעיה משמעותית שהיא אינה בעיה עקרונית אלא בעיה סטטיסטית. על מנת שהעיקרון יעבוד נצטרך אמיתות ממגוון רחב של אנשיםולא רק מאותו המקצוע או המעמד או המוצא.
מה הטעם ברשת חברתית שמוגבלת לאנשים שנגיד לצורך הדיון אוהבים צבע אדום? הרי לא נבין ולא נמצא בזה שום אמת אלא שההעדפה הממוצעת שלהם תהיה אדום. לצערי רשתות חברתיות שונות אינםן באמת חברתיות אלא הן גילדות של בעלי אינטרסים דומים.
אבל...אולי אני סתם מנסה לחפש אמת מסויימת במקום שאני לא אוכל באמצת למצוא אותו.

----------------------------------
ד"ר חיים שם דוד, פסיכיאטר

דניאל אמר/ה...

זה נכון מאד אבל אם נמשיך את הדוגמא שלך נוכל למצוא חכמת המונים גם בקבוצה יחסית סגורה. נאמר שאני שייך לרשת חברתית של אנשים שאוהבים את הצבע האדום. יש כמובן גוונים שונים של אדום. בעזרת ההמונים (חברי הרשת) אוכל לגלות את גוון האדום המועדף (אם יש דבר כזה). במקרה זה אולי עדיף קבוצה של אוהבי הצבע האדום.

חיים אמר/ה...

דניאלה,
אבל עדיין...גוונים של אדום נשמע ממש ליים...
המתרכזים בגווניםש ל אדום הם עיוורי צבעים לשאר הצבעים והגוונים, לא?

Real Time Web Analytics